21/11/2019
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הוא הבוס

מה עושה את Born to Run, האלבום השלישי של ספרינגסטין מ-1975, לאלבום שהוא מכנה באוטוביוגרפיה שלו "החשוב ביותר בקריירה שלי". מני ארנון על הבוס הבלתי מעורער של ארצות הברית רבתית. טור מיוחד לרגל יום הולדתו ה-70 של הסמל המזמר

מני ארנון (23/09/19)
 
אריתה פרנקלין
ברוס ספרינגסטין (1975)

"לפעמים אתה צריך לנגן הרבה זמן עד שאתה מסוגל לנגן את עצמך", אמר פעם מיילס דייוויס. מפתה לומר שזה בדיוק מה שקרה לברוס ספרינגסטין לפני 44 שנה, כשהוציא את Born to Run, האלבום שאותו הוא מכנה באוטוביוגרפיה שלו כחשוב בקריירה שלו. זו כנראה גם הסיבה שהאוטוביוגרפיה נושאת את שם האלבום הזה.

את Born to Run הוציא "הבוס" אחרי שני אלבומים טובים שיצרו לו קהל מעריצים אבל לא זכו להצלחה מסחרית משמעותית. הראשון הושפע מאוד מבוב דיל וכלל טקסטים ארוכים ומפותלים ומינון גבוה יחסית של גיטרות אקוסטיות. השני, שהושפע מאד מוואן מוריסון, הוסיף אלמנטים של בלוז, ג'אז והרבה אלתורים הודות למוזיקאי העל דיוויד סאנצ'ז.


בדומה לביטלס, שאלבומם A Hard Day’s Night היה הראשון שכלל רק שירים שנכתבו על ידם, גם ספרינגסטין הרגיש כנראה את הצורך ליצור בעצמו רק באלבום השלישי. חברת התקליטים "קולומביה" הציבה לו אולטימטום - הצלחה או החוצה - וספרינגסטין היה זקוק ללהיט. כדי ליצור אחד כזה הוא חזר לגיבורי שנות החמישים והשישים שידעו לעשות זאת היטב: רוי אורביסון, שממנו למד ספרינגסטין לשיר בסגנון יותר בומבסטי והמפיק פיל ספקטור שממנו למד לייצר קיר מאסיבי של סאונד. "רציתי להשתמש בדימויים הקלאסיים של הרוקנרול - צ'אק ברי, הביץ' בויז, האנק ויליאמס - מכוניות ובחורות", הוא מספר באוטוביוגרפיה.


ספרינגסטין הפרפקציוניסט נזקק לחצי שנה כדי לספק את הסחורה, אך בסופו של דבר זה השתלם לו. הוא כתב לא סתם להיט אלא המנון שנתמך בריף גיטרה בלתי נשכח, סולו סקסופון, קלידים נפלאים של סנצ'ז ותיפוף יוצא הדופן של בום קרטר. לשני האחרונים זו היתה ההקלטה האחרונה עם הבוס. ספרינגסטין מיהר לשגר את ההקלטה לחברת התקליטים.


1975 היתה שנה של חוסר ודאות לאריסטוקרטיה של עולם המוזיקה. ג'ון לנון יצא לחופשה וחזר רק ב-1980, הרולינג סטונס נפרדו ממיק טיילור, מיילס דייוויס לקח הפסקה ארוכה, קינג קרימזון ורוקסי מיוזיק התפיידו ופיטר גבריאל הבין שהוא חייב לחתוך מג'נסיס. Horses, אלבומה הראשון של פטי סמית, רמז לכך שהפאנק נמצא מעבר לפינה. בתוך כל זה, התעקש ספרינגסטין ליצור אלבום רוק קלאסי, כמו פעם.


לכאורה, ספרינגסטין מעולם לא היה קשור להווית הרוק המתקדם, אבל במציאות הוא לא היה כל כך רחוק ממנו. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הקו שלו ב-Born to Run היה הקלידן רוי ביטאן, שהצטרף ללהקה - האי-סטריט בנד - באותה שנה ושינה לגמרי את הצליל שלה. הנגינה של ביטאן על הפסנתר מזכירה מאד את זו של טוני בנקס, הקלידן של ג'נסיס ב-Firth of Fifth, היא לעתים ממש קלאסית במהותה - שתי ידיים על הקלידים במקביל. זה בולט במיוחד בשיר הפותח Thunder Road ובשיר הסוגר Jungleland.


את רוב השירים ב-Born to Run כתב ספרינגסטין על פסנתר. הלחנים הקלאסיים מושכים לכיוון המחזמר וביטאן עשה מהם מטעמים. לא פלא שפיטר גבריאל הפך למעריץ וגם הגיע להופעה הראשונה של הבוס בלונדון בשלהי אותה שנה. אחריה טען כי היא היתה שנייה רק להופעה של אוטיס רדינג שראה ב-1967. פחות משלוש שנים אחרי אותה הופעה, צירף גבריאל את ביטאן להקלטת אלבום הסולו השני שלו.


כוכב נוסף באלבום הוא הסקסופוניסט קלרנס קלאמונס. זה האיש שמופיע יחד עם ספרינגסטין על העטיפה האיקונית של האלבום. ספרינסטין חולק איתו את אחד השירים הכי פאנקיים שלו, Tenth Avenue Freeze Out, עם עיבוד לכלי נשיפה של סטיב ואן-זאנדט. הסולו של קלאמונס בסוף של Thunder Road הפך לאחד מאבות המזון של הרוק ואפשר לשמוע הדים לו בהמון שירים, למשל בסולו האבוב היפהפה בסוף השיר Nightswimming של R.E.M. יחד עם נגינת הפסנתר הקלאסית שבו, בעיני זוהי מחווה ל-Born to Run.


שחקן חיזוק משמעותי נוסף בהפקת האלבום הוא ג'ון לנדאו, מי שהפך ליד ימינו של ספרינגסטין בהמשך הקריירה. לנדאו הוא האיש שטבע את המשפט שהפך כבר לקלישאה - "ראיתי את עתיד הרוקנרול ושמו הוא ברוס ספרינגסטין" – אחרי שצפה בבוס בהופעה שנה לפני כן בבוסטון. מעניין לקרוא ביקורת של לנדאו מ-1975 על בוב דילן, אחד מגיבוריו של ספרינגסטין, שבניגוד למגמה הכללית דווקא חזר לעניינים באותה שנה עם אחד האלבומים הגדולים שלו, Blood on the Tracks. לנדאו התלונן על כך שאלבומים רבים של דילן נשמעים לא טוב בגלל חיפופים בהפקה ובנגינה.

הצליל של Born to Run חוזר לאלבום מוקדם יותר של דילן, Blonde on Blonde, שהוא חגיגת רוקנרול ושירים מלאים בדימויים. לנדאו עודד את ספרינגסטין לכתוב שירים סינמסקופיים עם עלילות רחבות יריעה, גיבורים ולוקיישנים דרמטיים וקשר תמטי בין השירים. התוצאה היא מעין אופרת רוק עם סיפור מרכזי על יום בחיי בחור ובחורה שיוצאים לדרך ללא מטרה רק כדי לברוח מהעולם המבאס שלהם, ונפגשים בסופו ליד הנהר ב-Jungleland.

מה יותר מתאים מכך, אם כן, שהמוזיקה באלבום תתכתב עם הלהקה מספר 1 בתחום אופרות הרוק, הלא היא The Who. ספרינגסטין הודה בעבר שהוא חייב רבות לפיט טאונסנד, מנהיג The Who, הרבה מעבר ל”תנועת טחנת הרוח בנגינה על הגיטרה החשמלית. את התנועה הזאת אפשר ממש להרגיש בריפים הדרמטיים ב-Jungleland. מעבר לזה, הצליל של האלבום מושפע מאוד מ-Who’s Next שיצא ב-1971, גם בנגינה של הקלידים. הפתיחה של She’s the One עם צלילי הקלידים הסטקטואים מזכירה את הפתיחה של Baba O’Reiley.

האם ספרינגסטין, שיהיה החודש בן 70, ניגן סוף סוף את עצמו באלבום הזה? לדעתי, המסע לזיקוק הקול הייחודי שלו לא הסתיים כאן. הוא היה צריך לעבור את מהפכת הפאנק כדי להתחבר לזעם שלו ולשירים יותר מתומצתים. זה קרה שלוש שנים מאוחר יותר באלבום המטלטל Darkness on the Edge of Town. אבל להישגים שלBorn to Run היו השפעות גדולות על המשך הקריירה של הבוס. הוא הבין שאלבום והופעה הם שתי צורות ביטוי שונות, השירה שלו הפכה להיות עוצמתית יותר וגדולה מהחיים, כפי שאנחנו מכירים אותה היום, אבל חשוב מכל: הנגינה אצלו הפכה מתוכננת יותר ומאולתרת פחות. ספרינגסטין שולט באלבום הזה בכל העיבודים, כולל כל תו בסולו הסקסופון הארוך של Jungleland. הוא הפך בו סוף סוף לדמות שאנחנו מכירים. הבוס.



* פורסם לראשונה באתר הארץ,  בבלוג אוזן קשבת של מני ארנון
 

 




אוזןבר: פתוחים לאירועים סגורים

הרמת כוסית / כנסי חברות / אירועים סגורים / מסיבות יומולדת / הזמינו עכשיו! כאן הפרטים

אוסף נדירים בלתי נפוצים

מגוון גדול של תקליטים במצבים מצוינים ובמהדורות מוקדמות הגיע בעיתוי חגיגי של ספטמבר בואך אוקטובר. הנה פירוט. נתראה בחנות

האוזן קונה אוספים של תקליטים משומשים

התקליטים תופסים אצלך יותר מידי מקום בבית?
רוצה להיפטר מאוסף הוינילים, הדיסקים וסרטי הדי וי די שלך?
עובר דירה? עוזבת ת'עיר? האוספים הישנים שלך ימצאו אצלנו בית.
לפרטים

צ'רלי מגירה – הרטרוספקטיבה בתקליט כפול

צ'רלי מגירה, גבי אבודרהם בשמו האמיתי, הוא מגדולי גיבורי הגיטרה שיצאו מארץ הקודש, אך לא ידעו להכיל אותם. מגירה נאלץ לנדוד לברלין, שם קץ לחייו. אמן טהור, פראי ואוטנטי. גיטריסט גאון וחיית במה, שהרטרוספקטיבה החדשה עושה עמו צדק ומנציחה במלוא הדרה את פועלו של היוצר שמת. בקרוב על מדפי האוזן

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון