20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

המשפחה הגרעינית
את חומר הנפץ האמיתי מוצאים הדנים בתוך התא המשפחתי. מבול מבורך של סרטים מדנמרק מדגים איך עושים דרמות מהודקות, אמיצות ומקצועיות להפליא

בעיקר זוגיות. בעיקר משפחה. בעיקר תסריטים משופצרים. בעיקר שחקנים מיומנים. בעיקר אנשים שעושים קולנוע אחד עם השני, פעם כתסריטאים, פעם כבמאים, פעם כשחקנים. מקצוענות היא ערך בדנמרק, פרפקציוניזם. אין שם כמעט מעידות מחפירות. גם לא פלצנות מתחכמת, אליטיסטית. מה שיש זה הרבה אומץ ורצינות ורגישות לרגעים הקטנים של החיים, למצבי המשבר שפוקדים את כולם. קנאה, בגידה, אבל, הורות, שליחות, מחויבות, אהבה, הכחשה, הדחקה. בניגוד ליפנים ולקוריאנים, שהולכים בגדול על סרטי אימה, פנטזיה ומדע בדיוני, הרי שהדנים מסתפקים בכאן ועכשיו, במציאות היומיומית, במבנה המשפחה, בדרמות שבין בעל ואישה, בין בן והוריו (אפילו כשהם גולשים למיסטיקה, דת ועולמות מקבילים, זה בדרך כלל קורה בתוך המציאות המוכרת). מסורת דוגמה 95 של לארס פון טרייר וחבריו שקעה עמוק בנימיו של הקולנוע בדנמרק. הם הבינו שסרטי איכות הם לא תולדה של השקעה כספית מנופחת, וזה לא שחסר להם כסף, רחמנא לצלן.
אז הבה נזכיר כמה שמות ראויים. ראוי להתחיל עם חגיגה של תומס וינטרברג, לא בגלל שמדובר בחדשות, אלא בהיסטוריה, בסוג של שורש איתן. “חגיגה” הינו סרט דוגמה #1, דהיינו הסרט הראשון (לפני האידיוטים של פון טרייר, שנעשה שנה אחריו ומכונה #2) שנעשה על פיי העקרונות הנוקשים של חבורת הקולנוענים הצעירים שצמחה בשנות ה-90, ושעוגנו במניפסט פומפוזי – מצלמה ידנית, מקורות אור מצטלמים בלבד, שימוש בעיצוב קיים וכן הלאה. קולנוע דל, פרוטסטנטי בסגפנות שלו.
בסרטו של וינטרברג הנצו מספר שחקנים שפעילותם המרשימה בולטת בקולנוע הדני של שנות האלפיים. נתחיל באולריך תומסן, יליד 1963, אחד השחקנים המובילים באירופה היום, שגילם את התפקיד הראשי ב"החגיגה", והמשיך לצוץ בסרטים ברחבי העולם כמו Max ו-Blueprint. שני סרטים חדשים בכיכובו, דווקא מארץ הולדתו, מוכיחים שוב את כישרונו הרב, את העוצמה והיכולת לגלם דמויות חצויות – ספק עדינות ומבולבלות, ספק קשות, מעורערות, אפילו סדיסטיות. Inheritance הוא דרמה משפחתית עגומה על גיבור טרגי, שנאלץ לבחור בנאמנותו למשפחה על פני נאמנותו לעצמו ולחייו החדשים עם אשתו השחקנית. לאחר התאבדותו של אביו, דורשת ממנו אמו השתלטנית לתפוס את המושכות של מפעל הפלדה המשפחתי, מפעל גדול מאוד שנמצא בקשיים כלכליים ועומד בפני כמה שינויים מכריעים.  הסרט מתאר את מכירת נשמתו של הגיבור לשטן הקפיטליסטי, מה שעולה לו בבריאותו הנפשית, בערכי המוסר שלו ובמיוחד באהבתו הגדולה. הסרט השני בכיכובו Brodre (בעברית: אחים) מתאר את חזרתו של קצין או"ם דני מהשבי האפגאני אל חיק משפחתו, כשבינתיים, לאחר שהוכרז כמת, חדר לביתו אחיו הצעיר - אסיר משוחרר חסר אחריות אך מלא כריזמה. שוב השדים אוכלים את המבנה המשפחתי. זהו סרטה של סוזן ביר, במאית צעירה פעילה ביותר מתחילת שנות ה-90 ואילך, שפרצה בעיקר עם הצלחתו של סרטה הקודם, אהבות פתוחות. על התסריט של שני הסרטים הללו אחראי אנדרס תומס ינסן, עוד שם ראוי לציון משום תרומתו המכרעת לקולנוע הדני החדש בסרטים כמו השיר האחרון של מיפונה (דוגמה #3) ו-In China They Eat Dogs שמסמן את תרומתה הראשונה של דנמרק לז'אנר קומדיות הפעולה.
ארבעה סרטים שהוזכרו לעיל – "האידיוטים", "Brodre", "אהבות פתוחות" ו-"In China“, מובילים ישירות לשם הבא ברשימה הזו, השחקן שהוכרז על ידי ה-European Film Promotion כאחד הכוכבים החשובים של הקולנוע האירופי, היחיד שזכה בשלושה פרסי בודיל (אירוע מבקרי הקולנוע החשוב של דנמרק) לפני הגיעו לגיל שלושים: ניקולאי לי קס. בסרט Reconstruction הוא בתפקיד ראשי של גבר המתאהב באישה זרה ומאותו הרגע נמחק מזיכרונם של יקיריו. הפנטזיה האלגורית הזו מתארת מצב מסויט שבו האהבה והביטוי האישי האגואיסטי עולים באיבוד העבר. מצב היפותטי בדיוני משמש את הבמאי כריסטופר בו, שזהו הפיצ'ר הראשון שלו, לעסוק במשקל שאנו נותנים לפאן בחיינו. החיים, למעשה, הופכים באופן מכאיב למערך של דילמות ובחירות, המאלצים אותנו לוותר תמיד על משהו יקר. החלום הרע של גיבור הסרט אלכס דויד הוא סיפורו של הקונפליקט האנושי הבסיסי בין אגו לסופר-אגו.
פפריקה סטין מסמנת את הצלע הנשי במשולש הזה. ב"האידיוטים" היא מופיעה לצד לי קס וב"החגיגה" היא מגלמת את אחותו של תומסן. ראוי לציין שהאנשים האלה מצטלבים על סטים כמו שאנחנו מצטלבים בפלאפל השכונתי, והעבודה לא פוסקת. ב-2004 החליטה סטין לקחת את המושכות לידיים ולביים את סרטה הראשון, Aftermath, סיפור התמודדותם של שני בני זוג לאחר מות בתם בתאונת דרכים. נראה שהבחורה למדה הרבה כשהיתה בצד המוחצן יותר של המצלמה, מפני שכשהיא מאחוריה היא שולטת במדיום בצורה מושלמת (חוץ מזה שכשעושים סרטים עם החבר'ה מהשכונה, סיכויי ההצלחה גדלים). סטין מיטיבה לתת צורה לאווירה השוררת בבית, שמנסה להדחיק על מנת לא להישבר, ואז היא פותחת כמה חרכים, שהולכים ומתרחבים ככל שהסרט מתקדם. המשחק מושלם כמעט ובעיקר ראויה לציון קארן ליסה מינסטר הוותיקה יותר, שמגלמת בדמותה את תמצית ההדחקה עד שלבסוף מתגלה הפונקציה העלילתית שלה וכל הרגשות נשפכים על הרצפה כמו קיא שהבשיל זמן רב מדי בבטן. למי שרוצה להמשיך ללקק את האצבעות מעבודתה המקצוענית של סטין כשחקנית, מומלץ לצפות בדרמה המשפחתית Okay (בת מכניסה את אביה הנוטה למות לתוך ביתה והשדים יוצאים מהבקבוק) ובסרט הפשע הקומי המהנה, Stealing Rembrandt, שמשתמש בז'אנר כדי לעסוק שוב (כרגיל) ביחסי אבות ובנים.
שם נוסף החוזר ונשנה בחלק נכבד מרולר הכתוביות של הסרטים שהוזכרו הוא שמה של טרינה דירהולם. כמו עמיתיה היא בוגרת "החגיגה" ובשנה שעברה גילמה את דמותה של קייט, אסירה בעלת יכולות על-טבעיות. סרטה של אנט אולסן, In Your Hands, מפגיש את האסירה המופנמת עם כומר-אישה, שמגיעה לבית הסוהר כדי להחליף את איש הכמורה הקבוע. הסרט מעלה דילמות מוסריות הקשורות בהפלת עוברים, ומעמת את הכומר עם אלוהים. נראה שהאסירה המסתורית, בעלת כישורי ריפוי בלתי מוסברים, מופיעה בכלא כקדושה מעונה ומצליחה להכניס הרבה מאוד אהבה ותקווה למרחב הקלאוסטרופובי שבין הסורגים. הסרט מצולם על פי עקרונות דוגמה 95' ובכך הוכתר כ-# 34. בסרט "Okay“ מגלמת דירהולם דמות שונה בתכלית השינוי – אישה לסבית שנכנסת להריון מאחיה ההומו של גיבורת הסרט (אותה, כאמור, מגלמת פפריקה סטין) – אפיזודה שמעלה כמה שאלות לגבי הורות במאה ה-21, במיוחד בדנמרק, שלהזכירכם, היתה המדינה הראשונה בעולם שעגנה בחוק נישואים הומוסקסואליים. Tvilling (תאומים) הוא סרט תודעה הזוי ביותר על אישה היסטרית (דירהולם), שמכניסה אל תוך חייה מוכר ביישן ואדיפלי מהסופרמרקט השכונתי. הבחור המאוהב מוצא הזדמנות לחדור אל חייה לאחר שעברה תאונת דרכים שבה איבדה גם את בן זוגה וגם את יכולתה לפענח את המציאות. הגבול בין בן הזוג ההרוג לדמותו של הגיבור הולך ומיטשטש מתוך רצונה להדחיק את המוות ולהחיות את אהובה בדמיון. 
השם האחרון ברשימה הוא השחקן סורן פילמארק בעל הארשת הרצינית, שפניו מופיעים ברבים מהסרטים החדשים, ביניהם
“Aftermath” ,"Stealing Rembrandt“ ו-Flickering Lights. חובבי הקולנוע המושבעים יזהו אותו בתור ד"ר קרוגשוי מסדרת הטלוויזיה האימתית של מורטן ארנפרד ולארס פון טרייר, הממלכה. סרטו האחרון מ-2004, King’s Game, הוא מותחן פוליטי אפקטיבי ביותר על עיתונאי החושף מזימה להשתלטות של פוליטיקאי תככן על מנהיגות מפלגת האופוזיציה. פילמארק מגלם את דמותו של הנבל במקרה הזה. הבמאי ניקולאי ארסל, שזהו סרט הביכורים שלו, מראה כיצד השלטון הדמוקרטי נגוע במניפולציות פליליות או סתם נטולות מוסר מצד אישים פוליטיים וגורמי תקשורת. הסרט מראה כיצד התאווה לכוח ושררה מעבירה על דעתה גם את הפוליטיקה של המערב הליברלי, זה שנסמך, כביכול, על עקרונות של צדק וחוק. הדנים, כנראה, לא יכולים לגמרי להתעלם משאלות הכרוכות ביחסי הורים-ילדים ובעלים-נשים, וגם כאן שזורה עלילת המתח במטענים משפחתיים. אביו של הגיבור הוא חבר פרלמנט לשעבר שמנסה להניע את בנו מלנבור במגירות אסורות, וערכיהם של השניים באים לידי ביטוי תוך עימות בין דורי.


ערן קידר (01/08/05)

הכל מתחיל ב“חגיגה“
אולריך תומסן. דמויות חצויות
“האחים” תומסן וקס
ניקולאי לי קס. מהמובילים באירופה
Reconstruction. הוויתור המתמיד
Aftermath. תמצית ההדחקה
פפריקה סטין. משלימה את השלישייה
Stealing Rembrandt. אבות ובנים
In Your Hands. מספר 34
Tvilling. גבולות מיטשטשים
King's Game. עוד עימות בין דורי