23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

דיוקן האמן כילדה
מיאזאקי היאו, האנימטור היפני הדגול, מקבל פרס מפעל חיים בפסטיבל ונציה, וזו הזדמנות לחזור אל יצירתו של אמן בחסד, שמבקש שנתבונן בעולם בעיניים חדשות

פסטיבל ונציה מעניק בימים אלה פרס של כבוד לאנימטור היפני הדגול מיאזאקי היאו עבור מה שמכונה בעברית, "מפעל חיים". למרות שמבחינה לינגוויסטית, נדמה פתאום כי מדובר בתפנית מעט קפיטליסטית (מפעל!), הרי שבמקרה של מיאזאקי מדובר בליטרליות לשמה, לא סתם מפעל אלא קואופרטיב, תאגיד של חיים. אמנם בשלושים שנות פעילותו יצר מיאזאקי אך תשע יצירות ארוכות, מספר קטן ביחס לתפוקה של יוצרי אנימה יפניים אחרים (שבדרך כלל מוציאים יצירה חדשה אחת לשנה-שנתיים), אלא שלספירה צריך להוסיף גם 150 מיליון דולר שהכניס סרטו הנסיכה מונונוקי, שזמן קצר היה בראש רשימת שוברי הקופות של כל הזמנים, עד שהגיע טיטניק וסילק את מיאזאקי בחזרה לעולמו הקסום והנקי מעוולות הקפיטליזם. מיאזאקי אינו מסתפק בהוראות בימוי ובתסריט, אלא עושה את מה שכמעט אף במאי אנימציה אחר בעולם לא עושה: הוא מצייר בעצמו ומעצב כל שוט בסרט, תוך הסתמכות על צוות מקצועי מצומצם ביותר. בנוסף לסרטיו, חתום מיאזאקי עוד על מספר של הפקות, יצירות מנגה וסדרות טלוויזיה שהוא עומד מאחוריהן - כמאייר, כמפיק וכבמאי. ומעבר לכל זה - מדובר ביוצר חריג לגמרי, שכל נגיעה שלו בחומר נחשבת בעיני רבים ליצירת מופת וכאבן דרך במחשבה הוויזואלית במאה העשרים ובכלל.
מיאזאקי גדל, בניגוד לסיפורי מפעל החיים השגורים, דווקא כן עם כפית של כסף בפיו. אביו, יצרן ומשווק של חלקי תעופה, הלהיב את בנו לשאוף תמיד למעלה, אל השמיים, מעבר לגבולות הקיום האנושי על הארץ. עדות למחשבות על התעופה ניכרת כמעט בכל סרטיו: בקיקי המעופפת על המטאטא (Kiki's Delivery Service), בטירה המעופפת (Castle in the Sky), בפורקו רוסו החזיר הטייס (Porco Rosso) , ואף בסרטו האחרון. אמו בעלת הנטיות הסוציאליסטיות והמהפכניות נודעה אף היא כמי שתרמה לעיצוב אישיותו, אולם מיאזאקי הצעיר בחר בסוף התיכון שלו דווקא בדרכו של אביו ונרשם ללימודי הכלכלה. בניגוד להווארד יוז, שחלומות התעופה שלו מומשו בעזרת הונו הכלכלי, חלומותיו של מיאזאקי היו עתידים להתגשם בעולם החלומות שיצר בעצמו, לעצמו ולעולם. התעופה, מבחינתו של מיאזאקי, איננה רק עניין של כלי תחבורה, כי אם ביטוי של משאלת ההתגברות של האדם על הטבע, על התרבות ועל מגבלותיו הקיומיות.
ביצירותיו מעלה מיאזאקי את השאלות הנצחיות של האנושות כסדרה של אופוזיציות: התרבות מול הטבע, הקפיטליזם מול הסוציאליזם ואת שאלת האדם היחיד מול החברה. את ההתמודדויות הללו מציב מיאזקי בעולם שנראה כמו שכפול של העולם המוכר, עם סטייה קלה לעבר הפנסטסטי, שהוא, בעצם, המוכר עם אופציה של שינוי. עולם החלומות הקסום של מיאזאקי איננו עולם יפני או לא מערבי (על אף שסרטיו זכו להצלחה במערב רק בשנים האחרונות). זהו אינו עולם שבו עומדים זה מול זה מזרח ומערב, שכן מיאזאקי תמיד חולם על עולם של מעבר ושל טרנספורמציה. זהו עולם שבו חזירים מטיסים מטוסים באיטליה (“Porco Rosso“), חתולים הם אוטובוס ענקי ומדלג (My Neighbor Totoro), שודדים טובי לב מנהלים הרפתקאות באירופה (Castle Of Cagliostro) אך בעיקר זה הוא עולם של ילדות בלתי נגמרת. גם אם בדרך כלל מקובל לראות בסרטי אנימציה משהו ילדותי, שמכוון לקהל שרובו צעיר, הרי שאופזיציה זאת של גיל, אינה משחקת תפקיד באירוע המטפיזי הכולל של הצפייה והחוויה בסרטיו של מיאזאקי. עם זאת, ילדות היא מאפיין או לייט מוטיב מרכזי אשר חוזר בכל סרטיו (ומוכר גם למי שראה רק את סרטו זוכה האוסקר, המסע המופלא). התפקיד המהותי ביותר בעלילות של מיאזאקי שמור תמיד לילדה קטנה אחת (אפילו ב- “Porco “Rosso שמור תפקיד המניע את ההתרחשות לדמות המשנית שהיא ילדה, על חשבונו של הגיבור החזיר). לצידה של הילדה מופיע לרוב בעל ברית מעולם החי: חתול, חזיר, זאבים או חיה מגודלת כמו טוטורו המפונטז. כמו אצל לואיס קרול משמשת הילדה הקטנה כסובייקט או כגיבור אשר ההבנה הלוגית המעורערת שלו מאפשרת לתופעות הטבע לחרוג מעצמן ולהתגלות כמהפכה וכאלטרנטיבה למציאות הנוקשה של העולם ה"בוגר".
“הנסיכה מונונוקה” היא ההצלחה הראשונה של מיאזאקי במערב והדבר מפתיע למדי,  בעיקר משום שמדובר בפעם הראשונה בה בחר מיאזאקי לעסוק בתימות יפניות מובהקות יותר וקשות בהרבה להבנה מערבית, ולו אך בגלל השפה. בעברית אף שונה שמה של הנסיכה למונונוקי, דבר שמחמיץ את משמעותה המילולית של מונונוקה, שביפנית פירושה רוח, עם קונוטציה של חוצפה, פראות ומרדנות. צירוף המילה לתואר האצולה מהווה מראש סוג של אחדות ניגודים, כשל לוגי וערעור של השפה השגורה. הסרט נפתח בסצינת קרב בין אשיטקה ליצור שכונה בתרגום כדמוני ומרושע, אך למעשה מדובר באל, באחד מקודש הקודשים של הדת השינטואיסטית היפנית. האופוזיציה שמקובלת במערב בין עולם האלוהות לזה של בני האדם איננה מתקיימת ביפן. מסיבה זאת האל לא רק מקיים יחסים קרובים עם אשיטקה וחבריו, אלא אף מוצא את מותו מחצו של אשיטקה, אשר מייד לאחר מכן רוכן ליד גופתו ונושא תפילת סליחה ומחילה. אשיטקה נאלץ לעזוב את החברה היפנית-מסורתית שלו, ועוזב לטובת המערב, שם עשויה להתגלות תרופה לנגע שמתפשט מזרועו לשאר אברי גופו. המערב מיוצג כמרושע ונצלני: מרושע כלפי האדם שמועסק במפעל קפיטליסטי מבוקר ועד ערב, ונצלני כלפי הטבע. הייצוגים הללו היו חדשים ביצירתו של מיאזאקי, שסומן מייד כמבקר של הקפיטליזם, הגלובליזציה ובעיקר כאקולוגיסט מושבע. למרות שיצירתו של מיאזאקי אכן מביעה התחשבות אקולוגית ויחס אוהד ומגונן כלפי הטבע, אין זה מדויק להציג את הדמויות בסרטיו כמופרדות מן הטבע. הייצוג הן של האדם והן של הטבע, אינו יכול להיות מופרד האחד מהשני, כמו שאלי השינטו אינם. ביפן ניצב אל שינטו לכל אובייקט: אל של אבן, אל של עץ, אל של נהר ואפילו אל של כסף. מסיבה זאת רצוי שלא לחפש קו מנחה אקולוגי ליצירתו של מיאזאקי, אלא דווקא לחשוב על מיאזאקי כמייצג סוג של מפלט מן השגרה ומן הקיבעון של החיים המדכאים.
בסרט הדוקומנטרי Thank You, Lasseter-san , נדהם מר לסטר לגלות כי מיאזאקי אינו יוצר סטורי בורד ברור לפני תחילת עבודת האנימציה עצמה. כלומר, בעוד שבדיסני, דרימוורקס או בכל הפקה של סרט אנימציה או של סרט בכלל, קודם לצילום ולביצוע שלב של פרה-פרודקשן ושל תכנון, אצל מיאזאקי הדברים מתפתחים מעצמם. הביקורת שאף היא תוצר טבעי- תרבותי, מנסה לשים את מיאזאקי בקטגוריות מקובעות מראש, אך מיאזאקי איננו יוצר דבר מתוך פרמטרים מוכתבים מראש, אלא במקרה הפשוט ביותר – כנגדם.     
אפשרות אחרת לחשוב על יצירתו של מיאזאקי היא דרך האירוע הוויזואלי. האתגר המהפכני הרדיקלי ביותר שמיאזאקי מציב לצופה איננו להיאבק בשחיתות, להצביע למפלגת שמאל קיצונית, להתחיל למחזר פלסטיק או להתנזר מאכילת בשר, אלא פשוט לחשוב כמו ילדה. למרות שיהיו כאלה שיחשבו שמדובר כאן באבסטרקציה לשמה, ניסיון שכזה מומלץ למי שמעוניין לחוות את הייחודיות של היוצר. כשהוא יוצר עולם דרך עיני ילדה, הוא מעודד אותנו, הצופים, לוותר על הזהות הביולוגית הטבעית לנו, ובכך לערער על תפיסת העולם המקובעת שלנו.
כך אנו יכולים להזדהות עם נאושיקה מ- Nausicaa Of The Valley Of The Wind, יצירתו השלמה הראשונה של מיאזאקי, שהחלה עוד כמאנגה. האויב, האופוזיצה הלוחמת, היא - כפי שמכנה אותה הפילוסוף ז'יל דלז - "מכונת המלחמה", ההבנייה המחשבתית המלאכותית, המוכנה מראש ואשר מעוניינת לכונן מצב עניינים שמפצל הכל למעמדות ולהיררכיות: בוגר מול ילדה, טבע מול תרבות ופועל מול מעביד. נאושיקה ממריאה ונפלטת מכל אלה, ונלחמת במכונת המלחמה שמאיימת הן על הטבע והן על התרבות.
האם לא נדמה לנו לפעמים כי הקפיטליזם היא צורת שלטון וכלכלה שאינה ניתנת עוד לשינוי?
תנסו לחשוב כמו שיטה מ-”Castle In The Sky” , הילדה שמתעוררת כמו אליס בצד השני של המראה, בעולם בורחסיאני מוטרף, שבו יבשה יכולה לרחף באוויר. שיטה עוזרת לפזו, הנער שמשועבד בעבודת פרך, לפרוץ איתה וליצור את מה שדלז מכנה "קו מפלט" מן המובן מאליו.  
ב-”Kiki's Delivery Service” מפנה הילדה הקטנה קיקי עורף למנגנון משוכלל הרבה יותר, למנגנון הפסיכולוגי המקיף והשתלטני ביותר שנוצר במאה העשרים. מאז פרויד, טוען דלז, נכפתה עלינו צורה מקבעת של דפוס רגשי. קיקי מתנגדת למנגנון האדיפלי שמתהווה ביחסה עם הוריה, וכשאביה מנסה לגרור אותה לטיול משותף, היא בוחרת תחליף לפאלוס האבהי בדמות המטאטא המעופף של האמא המכשפת. קיקי חוברת לבן בריתה החתול המדבר וביחד הם ממריאים לקראת החיים החדשים בכרך האורבני המאיים. שוב ,"קו המפלט" אינו בריחה אלא דווקא התמודדות בזירה תוך זיהוי האויב והתנגדות מתמדת לו.
“הנסיכה מונונוקה“, אף היא סיפור של התמודדות בין "מכונת מלחמה" אדיפלית וקפיטליסטית לבין אינדיווידואל השואף לחופש. ההתחברות של הנסיכה לקבוצה של זאבים יכולה להיות מעין תשובה לכשל הפרוידיאני באחד המקרים הידועים שתיאר פרויד - זה על הנס הקטן אשר חלם על זאבים ונאלץ לקבל אבחון של חרדת סירוס, שנגרמה מצפייה בסיטואציה אינטימית של הוריו...
אם העולם המערבי חולה, הרי שהדיכאון הוא מחלתו הנוראה ביותר משום שהוא מאיים לא רק על גופו של האדם אלא אף על נפשו ועל חירותו. ייתכן ומיאזאקי אינו מודע לאפשרות שסרטיו הם אופציה למילוט מסכנה זאת, אך כפי שטוטורו מ-“My Neighbor Totoro“ איננו קיים מבחינתו של אבי הילדים, אין כל הכרח לבקש ממיאזאקי להכריז על מודעותו לקיומה של האפשרות.
בסצינה אחרת ב-”Thank You, Lasseter-san“, מגיע מיאזאקי למסיבת עיתונאים ובה הוכנה מראש פינת הוקרה עבורו בסגנון יפני. הסגנון אכן יפני, אך המתכננים המערביים, שעמלו להכנתה טעו בהבנתם את הקונוטציה היפנית הספציפית, שכן הפינה עוצבה בדיוק כמו עמדת אזכרה למת... מיאזאקי מתבדח על כך ומייד שולף מצלמה ומבקש להצטלם ליד הקבר הסימבולי שהוכן עבורו.
כל שנותר לקוות הוא שמפעל החיים של מיאזאקי לא יבוא באמת על סיומו, ושלא ננסה להבין את יצירתו תוך הסתמכות על דפוסים וקודים מוכרים ומופנמים. לחוות כילדה את העולם זה סוג של כלי ביקורתי בלתי אלים, שבעזרתו נוכל לא רק להבין את יצירתו של מיאזאקי, כי אם את העולם כולו, על מגוון ההתרחשויות הטבעיות והתרבותיות שבו.

רע עמית (06/09/05)

מיאזאקי. תאגיד של חיים
הנסיכה מונונוקי. תימות יפניות מובהקות
הנסיכה מונונוקי. מעתה אמור מונונוקה
Porco Rosso. השאיפה אל השמיים
המסע המופלא. טרנספורמציה
My Neighbor Totoro. ללא גיל
Totoro. בעל ברית מעולם החי 
שודדים טובי לב
Kiki's Delivery Service. המטאטא
מלחמתה של קיקי במנגנון האדיפלי
נאושיקה נגד מכונת המלחמה
Nausicaa. אין הררכיות
Castle in the Sky. איך היא חושבת?
Thank You Lasseter-San. מהפכן