23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

עיר החטאים
ניו אורלינס עוד לא התאוששה מהסופה שתקפה והרסה הרבה חלקות טובות. אבל העיר והביצות שמסביב מככבות כבר שנים בקולנוע, והם עדיין שם, שלמות כשהיו
אם הופעתן של ערים אמריקאיות בסרטים רומזת במשהו על חשיבותן כמרכזים מובילים ביבשת, אין ספק שניו-יורק ולוס אנג'לס חולקות את המקום הראשון. ברור שכמעט על כל עיר בכל מדינה שם עשו איזה סרט, אבל הסרט ההוליוודי המצוי, שעה וחצי של מתח ובידור, לא יתרחש בביסמרק, בירת צפון דקוטה. רוב הסרטים - מלבד בניו יורק ואל.איי. - ימוקמו במרכזים אורבניים גדולים ומובילים כמו בוסטון, שיקגו, סן פרנסיסקו, לאס וגאס, מיאמי, וכן, גם ניו אורלינס, עיר הכישוף והמיסתורין, שהלכה לאיבוד בעולם האמיתי ואנחנו יצאנו לחפש אותה באולם הקולנוע.
כמעט חודשיים עברו מאז סופת ההוריקן קתרינה, והעיר ניו אורלינס והמדינה לואיזיאנה עדיין מלקקות את פצעיהן ומנסות להבין איך להתמודד עם ההרס והחורבן. אבל הצלולואיד לא שוכח את תפארת עברה של העיר, שכבר שנים ארוכות משחקת תפקיד מורכב בהוויה האמריקאית. יש כמובן המון סרטים שמתרחשים בניו אורלינס בפרט ובלואיזיאנה בכלל,  ותקצר היריעה. בואו נסכים, שאם בכישוף, מיסטיקה ומסתורין אמריקאי עסקינן, אזי ניו אורלינס הוא המקום לעשות בו את הסרט שלך: קורטוב של אירופאיות, קצת מארדי גרא, בובת וודו, סשן ג'אז, עושר ססגוני, עוני כלכלי ותרבויות משלימות ומתנגשות - האפשרויות הן בלתי מוגבלות. 
שווה לנסות ולדפדף בהיסטוריה הקולנועית של האזור, עכשיו שיש נקודת ציון (מבאסת ככל שתהא) ואפשר לעצור רגע ולהביט סביב. נראה שלבירת הוודו השפעה מיסטית אקזוטית על הקולנוע האמריקאי הממוצע, ולמעט יוצאים מן הכלל, המקבילה האמריקאית לסיפור מסגרת שמצריך איזה "שרווד פורסט", או "טרנסילבניה", תהיה בדרך כלל ניו אורלינס, לואיזיאנה. היא נוסדה על ידי מהגרים צרפתים (ונקראת על שמו של פיליפ ה-II, הדוכס מאורליאן), ונחשבת עד היום לאחד המרכזים הרב-תרבותיים השוקקים באמריקה (ומרכז של התרבות הקריאולית שמקורה בהגירה ספרדית, צרפתית וגם אפריקאית). שם, נזכיר, גם נחגג כל שנה המארדי-גרא בקול גדול. מדובר בקרנבל עליז במיוחד, ששורשיו, אומרים, בחברות עתיקות פאגאניות שחגגו את סוף החורף ותחילת האביב, עד שהגיעה הכנסייה ועשתה סדר: החג, היא קבעה, יכול להתחיל רק בתום תקופת חג המולד, ולהסתיים רגע לפני הצום שמקדים את חג הפסחא (Ash Wednesday). מארדי גרא, בצרפתית, הוא יום שלישי השמן (המקדים, כאמור, את יום רביעי הרזה), והוא הפך לשמו של הקרנבל הגדול שהוא שיאו של החג. אגב, יש כבר הבטחות, בסגנון "לא נפסיק לשיר", שגם השנה הוא ייחגג, ב-6 בפברואר. בניו-אורלינס, עם הרובע הצרפתי הידוע (הרקע, בין השאר, לסיפורה של בלאנש דובואה בחשמלית ושמה תשוקה), מגיע המארדי-גרא לשיאים של שמחה, תשוקה ובלגאן. לא פעם הוא היווה רקע נאות לסצנה סוערת. כמו למשל באדם בעקבות גורלו.
בסרט, שאולי הגדיר מחדש את הקולנוע האמריקאי העצמאי, נקודת ההגעה של צמד הרוכבים מחוף לחוף היא דווקא ניו אורלינס, ולא ניו יורק. האגדה מספרת שכך בכלל התחיל הסרט: דניס הופר צילם את המארדי גרא, ומאוחר יותר הראה לרוג'ר קורמן, שראה ונתן אישור להתחיל לצלם את הסרט כולו. חשוב לזכור, שבתקופת עשייתו של הסרט, ניו אורלינס היתה אתר עלייה לרגל של שוחרי סמים, ובאופן טבעי משכה אליה היפים לרוב.
ולא רק סמים כיכבו בניו אורלינס. במציאות וגם בקולנוע, זוהי עיר של צללים, של חשדות, שוחדים, ועסקאות מפוקפקות מתחת לשולחן: "הסרט מתרחש בניו אורלינס, המסתורית ביותר מבין הערים האמריקאיות, העיר שנותנת תחושה שאף פעם לא תדע מה באמת מתרחש בתוך המעברים האפלים שלה", דברי רוג'ר איברט הנצחי על שחיתות בגדול המצוין (במאי ג'ים מק'ברייד), הסרט ששירטט יפה ובדיוק את העיר הסבוכה הזאת. שמו האמריקאי, אגב, The Big Easy, הוא כינוי שניתן לניו אורלינס על ידי נגני ג'אז, אי אז בתחילת המאה העשרים, כיוון שהעיר נחשבה למקום שקל להשיג בו עבודה כמוזיקאי (את סדרת הג'אז המונומנטאלית שלו מתחיל קן ברנס בניו אורלינס בתחילת המאה). דניס קווייד ואלן ברקין המשתוקקים (אחד אל השני) מגלמים בלש במשטרה ותובעת ממשרד התובע המחוזי, הנפגשים סביב סדרת רציחות, שמקבילות לסירחון גדול המתרחש במשטרה (ברקין חוקרת). הטוב והרע, ובעיקר כל מה שביניהם, על רקע העיר שמקבלת את הצבעים האפורים טוב יותר מכל מקום אחר.
אצל ג'ון גרישם, לעומת זאת, אין באמת אפורים, אז למרות שהוא ממקם את תיק שקנאי בניו אורלינס, והשחיתות של מערכות הכוח עומדת ביסוד הסיפור, הוא נשאר ברור לגמרי בחלוקות תפקידי המוסר. ג'וליה רוברטס היא סטודנטית שעולה על הסיבות לרציחתם של שני שופטים ובעקבות זאת מגלה שהיא נרדפת מכל הכיוונים. דנזל וושינגטון הוא העיתונאי שיעזור לה לגלות מי רודף אחריה, ניו אורלינס היא הרקע, עם שימוש צבעוני (בזכותו של הבמאי, אלן ג'יי פקולה) במארדי גרא ובסמטאות אפילות, ובלי האמביוולנטיות האמיתית והמרתקת שהעיר מציעה.  
וריאציה אחרת בללא רחמים, עם ריצ'רד גיר וקים בייסינגר. גיר הוא שוטר ששותפו נרצח, והוא נאלץ לעקוב אחר יפהפייה בלונדינית שאיכשהו קשורה לעניין. הוא עוקב אחריה משיקגו לניו אורלינס, ושם, בעיר ששוב מככבת בתור לב המאפליה, מתרחשת העלילה. למרות שגיר יחשוד בבלונדה שהיא מושחתת כמו רחובותיה של העיר, בייסינגר, עוד יתברר, היא שיפחתו האומללה של בוס מאפיה פסיכופט (ג'רון קראב), ויחד ייאלצו היא וגיר להימלט על נפשם מהרחובות אל הביצות שמסביב. כי זה, הרי, חלק מהקסם הקולנועי של המקום האפלולי הזה: מסביב יהום הסער, והביצות רוחשות תנינים. מי שנקלע לשם צריך להחליט מה טוב יותר: להיתקע בשחיתות שבפנים או לצאת אל המרחבים הטובעניים שבחוץ.
בוץ טובעני אחד גדול היא ניו אורלינס של ליבו של אנג'ל (במאי בריטי דווקא), אולי הדוגמה המובהקת של כל מה שניו אורלינס מסמלת בקולנוע האמריקאי: מולטית סקסית (ליסה בונה), שעושה טקסי וודו כשהיא ערומה, תוך שכשוך בדם של תרנגולות, ומיקי רורק חובב היצאניות, שמתאהב בה בסתר ומשוכנע שהוא עושה עסקים עם השטן. יותר ניו אורלינס מזה אני אישית לא מכיר. סרטו של אלן פארקר מתחיל עם רוברט דה-נירו דווקא, שמשחק את "לואי סייפר", השוכר את שירותיו של רורק הבלש המוזנח בשלהי שנות החמישים, למצוא איש מסתורי, שנעלם כלא היה. דמותו של רורק שוקעת יותר ויותר עמוק אל תוך מצב של דיכאון הזוי ומבולבל, וניו אורלינס, ובעיקר איזוריה העניים יותר (שם פוגש רורק במולטית המסתורית שתשנה את חייו), מתפקדת כרקע המושלם לשלל הגילויים שהבלש האומלל עומד לגלות, ותורמת ערך מוסף מיסטי למושג פילם נואר. "ליבו של אנג'ל", הוא מן הסרטים הבודדים שמתייחסים לנושא ה"כישוף השחור" של הוודו ברצינות.
עוד צעד בכיוון הלא נורמאלי, במובן של לא לגמרי טבעי, עושים אן רייס (הכותבת) וניל ג'ורדן (הבמאי) בראיון עם הערפד, שם מתחילה עלילתו של לואי האומלל (בראד פיט) בניו אורלינס של המאה ה-18, כשהוא מאבד את אשתו ויחד איתה את הרצון לחיות, ומקבל מלסטאט (טום קרוז) הצעה שאי אפשר לסרב לה, להיהפך לערפד וכך לחיות לנצח. שוב משמשת ניו אורלינס רקע מושלם להתרחשות שמשלבת אפילה – רוב העלילה מתרחשת בלילה, דם – סם החיים של היצורים עם הניבים, וסקס – המשתמע מכל הנשיכות הליליות האלה.
צעד כושל בכיוון הסקסי אפשר למצוא בזנדאלי, סרט שסביר שניקולס קייג' היה רוצה למחוק מהרזומה שלו, ובו הוא משחק אמן סחוף רוח שנוסע לניו אורלינס לבקר את חברו משכבר הימים (ג'אג' ריינולדס), ומפתה את אשתו (אריקה אנדרסון). הארוטיקה האסורה נוזלת מתוך המארדי גרא אל קייג' ומתפרצת בתוקפנות אל תוך אשת חברו הטוב (לשעבר). רגע אחרי שהוא מגיע מתחילים השניים לעשות את זה בכל לוקיישן אפשרי, וניו אורלינס הלוהטת הופכת לחדר המשכב הגדול בתבל.
ולסיום הסקירה הקצרה הזאת, אם נצא רגע מתוככי העיר האקזוטית אל הביצות שמסביב, שווה להזכיר שניים, עצמאיים בכל פריים, שהשתמשו בביצות האלה בדרכים אחרות, לאו דווקא כבוץ טובעני, לאו דווקא כמקום אפלולי ומסתורי, אם כי בשני המקרים מדובר במקום מסתור.
אזורי הביצות של לואיזיאנה מוצגים בנרדפי החוק החצי מאולתר של ג'ים ג'רמוש, ומהווים את המיקום הקלאסי/אלטרנטיבי לסרט בריחה מן הכלא, כאשר הטריו ווייטס/ בניני/ לורי מבלבלים אחד לשני את המוח, בעוד העובדה שדמותו של בניני אינה דוברת אנגלית, לא מפריעה לאף אחד. ג'רמוש יכול היה לבחור למקם את השלושה בגרנד קניון או במדבריות אריזונה, אבל טבעי שהבמאי הכי הזוי בחר את המדינה הכי הזויה באמריקה. ומי יודע, אולי הביצות הן אלה שמצטלמות יותר טוב בשחור לבן.
אצל ג'ון סיילס, בדג התשוקה, אריזונה על ביצותיה היא דווקא הבית. כמו תמיד, העצמאי הראשון רואה את הדברים אחרת, או אולי לא ממש אחרת, כי אם בצורה משלימה. גיבורת הסרט היא שחקנית באופרת סבון (מרי מק'דונל) ששבה אל בית ילדותה אחרי שתאונה קשה השאירה אותה משותקת. בביתה החדש יש לה סדרת מטפלות, מהם היא נפטרת אחת אחת, עד שמגיעה זאת (אלפרה וודארד) שסיפור חייה עצוב יותר משל הגיבורה והמהמורות שהיא צריכה להתגבר עליהן גבוהות יותר, אפילו ששתי רגליה עדיין משמשות אותה. מרי מק'דונל תיזכר באהבה אבודה (דייויד סטראת'רן) בצל טיול בביצות. וודארד תטעם אהבה חדשה עם טעם קריאולי ומוזיקה מרגיעה. שתיהן ימצאו חתיכות מהפאזל ויתחילו לחבר את עצמן מחדש. מתחת לכל שכבות המיסתורין, אומר סיילס, דווקא בלואיזיאנה הפראית אפשר למצוא את האמת שהלכה לאיבוד ברחבי אמריקה החדשה והבנויה.

גיא שמי (20/10/05)
בעקבות הגורל היישר אל המארדי גרא
שחיתות בגדול. העיר באפור
הכל מתחיל בניו אורלינס
שחיתות א-לה גרישם
ללא רחמים. גיר ובייסינגר בביצה
ליבו של אנג'ל. הכי ניו אורלינס
ראיון עם הערפד. אפילה, דם וסקס
זנדאלי. ארוטיקה אסורה
נרדפי החוק. מהכלא...
...אל מסתור הביצות
דג התשוקה. האמת שהלכה לאיבוד