17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מצחיק יותר, נמוך יותר, אמיץ יותר
אצל האנגלים, הומור הוא עניין רציני, שמאפשר לרדת לתהומות, להשמיע קולות ולהגיד משהו משמעותי על המין האנושי. כמה הרהורים לכבודה של Little Britain

דוברי הערוץ הראשון, שרוצים לנמק את העובדה שכל מקלט טלוויזיה חייב בתשלום אגרה, נוהגים לשלוף את ההשוואה הקלאסית לערוצי הבי.בי.סי הבריטיים. ההשוואה היא כמובן מופרכת מיסודה. אם תשוו את  מונטי פייתון (1969), להלילה יענק'לה לאן (כיום), תגיעו למסקנה שהארץ היא אחד המקומות הכי פחות מפותחים הומוריסטית בעולם, דבר שהוא כמובן לא נכון, אם רק נביט על תכניות שנעשו בערוצים אחרים בארץ, המסחריים, דוגמת פלטפוס, החמישיה הקאמרית, קומדי סטור, שידורי המהפכה וכו'. נראה שהעובדה שאנשים באנגליה משלמים על הזכות לראות את ערוצי הבי.בי.סי אינה מובנת מאליה להנהלה, והם לוקחים את התפקיד שלהם ברצינות תהומית, בעיקר בכל מה שנוגע להומור הזוי. וזה לא עניין של מה בכך. ההוכחות שנותרו בשטח מראות, שבתחילת שנות השבעים בבריטניה (המדינה המנומסת, עם השפם והמקטרת, שמדברת על דיקנס), אפשר היה לראות בטלוויזיה, בערוץ ה"ממלכתי", את גראהם צ'פמן בתור מפקד הבריגדה של ההומואים בחיל הצי המלכותי ואת טרי ג'ונז דופק את שני האקורדים שלו ערום על האורגן, ומביט במצלמה במבט ספק מפתה, ספק מפגר.
אבל גם מחוץ לבי.בי.סי יש התרחשויות תמידיות בתחום ההומור הבריטי, עם אספקה קבועה של סדרות שמשאירה את חותמה על הסטנדרט של ההומור העולמי, אם תרצו. אחרי "פייתון" זה היה פולטי טאוארס (אני אישית ראיתי בברצלונה חקיין של מנואל, שמפחיד אנשים בשביל כסף), כן אדוני השר, וכן אדוני ראש הממשלה, שנחשבו לקלאסיקה אפילו בישראל (וודאי שאם חוזרים שוב לערוץ הראשון, זה כל מה שהיה לראות אז); ספיטינג אימג' (החרצופים האנגלי), שהועתק עד לעמקי נשמתו ורעיונותיו הסאטיריים/פוליטיים נשדדו לעייפה, לשלל מדינות המערב, ועוד כמה פחות מערביות; פשוט נהדרת הייתה הצלחה מטורפת בצרפת (כן, אלה שהכי שונאים אנגלים) ואף גרר סרט צרפתי הנושא אותו שם ומבוסס על אותן דמויות; המשרד המעולה, עשתה את יוצרה ריקי ג'רוויס לגיבור תרבות, ואף השיגה לו סדרה חדשה (הניצבים), ותמלוגים מהגרסה האמריקאית עתירת התקציב; ועל עלי ג'י אין אפילו צורך להרחיב. אעיז ואומר, שגם סאות' פארק, מושתתת ביסודה על הומור בריטי. מאט סטון וטריי פארקר אמרו לא פעם שחבורת מונטי פייתון היא אחת ההשפעות הכי גדולות עליהם, עניין שמורגש מאוד בסדרה.
הומור אמריקאי אמיתי זה משפחת בריידי, קשרי משפחה, או חברים. הגיבורים הם מוצלחים ויפים וטבע האדם הוא מיסודו טוב. גם בוויל וגרייס שהיא לכאורה צינית יותר, האלכוהוליזם של קארן הוא אתנחתא קומית בלבד ולא סוגייה שיש לטפל בה ברצינות (אם כי אין ספק שהבאתו של ג'ון קליז לסדרה, היישר אל זרועותיה של קארן, ביקשה לחזק את טירופה של הדמות האמריקאית). הבעיות שזוכות לייצוג, מתרכזות יותר ביחסים הכושלים של גרייס עם החברים הסלבריטאים שלה. לעומת אלה – גם אם זו הכללה - הומור בריטי הוא ביקורתי, כלפי פנים וחוץ. טבע האדם הוא אינטרסנטי, ואנשים מוצגים על חולשותיהם האמיתיות, ולא אלה הפוטוגניות. נכון, גם סיינפלד זה הומור אמריקאי, אבל הומור יהודי אמריקאי, וזה כבר משהו אחר לגמרי.
The League of Gentlemen נוצרה ב-1999 והציגה פורמט הומוריסטי חדש של קומדיית אימה, (והכוונה היא לא לסרטי מת לצחוק הפארודיים). לעיירה הפיקטיבית רויסטון ווייז קל להגיע, אבל קשה מאוד לצאת. העלילה נעה בצורה די אמורפית בין שלל דמויות העיירה (חלקן דמויות קבועות, חלקן לא, אבל כולם משוחקות על ידי לא יותר מארבעה שחקנים), ותגיע לכמה מסכנים שהגיעו לעיירה, ועומדים להיות מופתעים. בין הלוקיישנים הקבועים: הסדנה למציאת עבודה למובטלים, בחור צעיר המגיע לדירתם של דודיו ההיגיינים/יקים/חובבי קרפדות/שותי השתן של עצמם, המונית של ברברה, נהג מונית חביב ושעיר בעל קול עמוק המקווה לבצע  ניתוח לשינוי מין בקרוב, והחנות המקומית, של זוג מקומי, שלא מסכים למכור כלום לאף אחד שהוא לא מקומי. מלבד הרוטינות הקבועות, נראה שיש בסדרה גם קו עלילתי שנמתח מפרק לפרק, כזה שנדיר למצוא בדרך כלל בסדרות הומור ונונסנס. למרות פס הקול עם הצחוקים (laugh track), והעובדה שהכל די הזוי ובלתי אפשרי, הסדרה מצליחה להפחיד בסופו של דבר, שלא לומר להטריד, לדכא ולזעזע. בינתיים נוצרו שלוש עונות בעלות שישה פרקים כל אחת, הופעה חיה, ובקרוב אף סרט באורך מלא.
Monkey Dust היא סדרה מטרידה עוד יותר - מדובר במערכוני אנימציה (קבועים בדרך כלל), של ערוץ בי.בי.סי 3, המתארים את ההתרחשויות האפלות והאפוקליפטיות של בריטניה לאחר רדת החשכה. בניגוד ל"ליגה", פה אין "laugh track", וקשה מאוד לדעת מתי לצחוק, ומתי להיות מזועזעים, כיוון שלעיתים קרובות, השניים יבואו יחד. בין הפינות הקבועות אפשר למצוא את אייבן דובסקי, שהואשם במספר רציחות סדרתיות, אף על פי שלא הוא אחראי להם; מסע קשה אל תוככי הנפש של הפרסומאים למציאת הקופי הנכון; זקן פדופיל שמחפש הרפיה בצ'אטים עם ילדות קטנות באינטרנט, ומשפחת הבורגנים הנובורישים, שהחליטו לקרוא לתינוק שלהם אות'לו, ומשחקים רולטה רוסית בשביל להכניס קצת אקשן לחיים המוצלחים שלהם. "מונקי דאסט", היא בהחלט מן הסוג המטריד/חולני, דוגמת "סאות' פארק", או חלקים מאיש משפחה, רק הזויה יותר, פסיכדלית יותר, מהורהרת יותר, בריטית יותר ומתקשרת הרבה פחות.
אבל גולת הכותרת של הזמן האחרון היא ללא ספק Little Britain. מכל הסדרות המדוברות (למעט אולי "מונטי פייתון"), זו הסדרה שעשתה הכי הרבה רעש בריטי מקומי (אפילו רובי וויליאמס נתפס מצטט ממנה לפני הופעתו ב-Live 8), וכנראה בצדק. "Little Britain" מזכירה את "The League of Gentlemen" בעוגנים הקבועים שיש בה, הצחוקים של הקהל והעובדה ששני שחקנים (מאט לוקאס ודייוויד וויליאמס, יוצרי הסדרה) משחקים את כל הדמויות (כולל כמובן את הבנות, שוב, במסורת פייתונית), אבל היא הרבה יותר מודעת לעצמה, מהירה, אסוציאטיבית, וולגרית וחסרת מנוח. למעשה העניין ב"ממלכה הקטנה" הוא שאתה הרבה יותר נהנה מהסדרה ברגע שאתה יודע בדיוק מה כל דמות הולכת לעשות. בין הדמויות הקבועות אפשר למצוא את: דאפיד, ההומו היחיד בכפרו (לטענתו); מרג'ורי, המנחה חסרת הטקט והמיזנתרופית בסדנת הרזיה; אן, חולת הנפש שעושה את המטפל שלה גאה; דניס, השחקן הזעיר שלא מסכים להשתתף בפרויקטים מן הדרגה הראשונה אלא אם יתנו לו לכתוב ולשיר את מנגינת הנושא; אנדי, הנכה המסתורי שמהתל במטפלו המסור; סבסטיאן, עוזרו של ראש ממשלת בריטניה, הבטוח שיש ביניהם מערכת יחסים רומנטית; וכמובן וויקי פולארד הטינאייג'רית הטראשית, שאף אחד לא מצליח להבין מה היא אומרת. נכון לעכשיו יצאו רק שתי עונות, אך כיאה להצלחות פנומנאליות מן הסוג הזה, היד עוד (כנראה) נטויה. תסמכו על הבריטים שאם הם רואים שמוצר מבית מדרשם עושה גלים, הם לא יתנו לו לדעוך כל כך מהר. אחרי הכל, אם בוראט (דמות מגיש הטלוויזיה הקזחסטני של סשה ברון כהן, שנוצר אחרי עלי ג'י) הולך להנחות את טקס פרסי אמ. טי. וי אירופה הקרוב, יש לשער שעוד לא סיימנו עם חברי "הממלכה הקטנה".

גיא שמי (03/11/05)

מונטי פייתון. המדינה המנומסת
פולטי טאוארס. מסביב לעולם
כן, אדוני השר. קלאסיקה
ספיטינג אימג'. חיקויים
סאות'פארק. השפעה בריטית
וויל וגרייס. האמריקאים הנחמדים
 League of Gentlemen. אימה
Monkey Dust. אפל ואפוקליפטי
Little Britain. גולת הכותרת
Little Britain. המשך יבוא