24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

החיות הסמויות מהעין
דייג אוהב דגים? ומה עם במאי דוקומנטרי שמצלם את הקיסרים ההולכים על הקרח - אוהב פינגווינים? כמה הרהורים בעקבות הצלחתם של סרטים מעולם החי
בקיץ החולף אירע נס: סרט תיעודי על פינגווינים, משפחת הקיסרים, גירד את תחתית הטבלה של הסרטים המרוויחים המוקרנים בארצות הברית. בהמשך העפילו הפינגווינים למרכז הטבלה, נותרו בה מעט וגלשו לעולם הדי.וי.די. השקעה של שמונה מיליון דולר חזרה בענק עם כמעט 77 מיליון דולר עד כה.
מה המסקנות? 1. בתיווך הפינגווינים מחלו האמריקאים לצרפתים על מריבות עיראק; 2. אמריקאים מתים על פינגווינים (בעיקר בשיא החום); 3. הציוויליזציה המערבית רוצה להמשיך ולחשוף את סודות היקום. ובעצם, יש גם אפשרויות אחרות.
אפשרות ראשונה: הסקרנות ועונשה
מאז שהאירופים גילו שספינות אינן צונחות לתהומות הנשייה בצאתן מאגן הים התיכון, הם הפליגו לכל מקום שממנו אפשר להפיק תועלת כלשהי (להמיר את תרבותו בתרבותנו, לחמוס אותו, להשתמש בו כבית גידול לחומרי גלם). במהלך המאה ה-19 התגלה כבר הכל, ומאז אמצע המאה ה-20 ממופה בדייקנות בסיוע לוויינים ששוגרו לחלל. אכן, סקרנות ראויה לשמה. אבל הביצוע היה כרוך בשימוש במנועים מזהמים ובגילוח אזורי פרא בני מאות אלפי שנים (לפחות). במילים אחרות: במו ידינו קיצרנו את תוחלת החיים של עולמנו הקסום. והפתרון: הבה נשגר משלחת מטורפים עם מצלמות ונתעד מהר את מה שנותר, לפני שהיערות ייעלמו, הדגים יתייבשו והקרחונים ימסו. אולפני דיסני התחילו את החגיגה במדבר המתעורר מ-1953. בשנים האחרונות התלבשו על הנושא דוברי הצרפתית.
אפשרות שנייה: האמת ועירומה
אפשר להתחיל לצלם. יש לנו סוף סוף ציוד הולם, אז בואו נעשה דוקומנטרי, מתבונן ולא מתערב, ניתן לבעלי החיים לומר את שלהם. הבעיה היא שהמשתתפים עפים, או זוחלים, או מקפצים, בקיצור – אין שליטה. הפתרונות מאוד פשוטים: נזיז אותם, נאמץ אותם, נאלף אותם, נשבש להם כל מנגנון טבעי, ואז נעשה כאילו "לא נגענו".
הפינגווינים, נודה, כיכבו בסביבה הטבעית שלהם, בערבות הקרח של אנטארקטיקה, שהכניסה אליהן מוגבלת מאוד. הצוות דרך במגפיו הגסים על פלטות הקרח שמאיימות להתבקע, אבל הסתפק במנופים ארוכי זרועות כדי לצלם את הדבר האמיתי עם מעט תאורה מלאכותית שלא מקילה על הקרח לשמור על פאסון. אחרים היו הרבה פחות נעימים אל הטבע.
יוצרי ציפורים נודדות מ-2001 לא התביישו לעשות מניפולציה מבעיתה על הטבע. את הגילוי המדהים שהיקנה לקונרד לורנץ פרס נובל – החתמת אווזים וברווזים – הם ניצלו כדי להחתים עשרות זנים של עופות, לגדלם, לאלפם לפעילות תקינה בצד רעשים של דאוני אולטרה-לייט וטרטור מצלמות, הטסתם על פני תבל (בכלובים, אלא מה), והכל כדי להגיע לזוויות צילום מושלמות של בעלי החיים המדהימים הללו. המורה למתמטיקה היה אומר: התוצאה נכונה, אבל הדרך כל כך שגויה. נכון שנדיר לראות את הריצה המטורפת של ציפורי מים שמנמנות כדי להפעיל את כוח העילוי שירים אותן השמיימה. נדיר עוד יותר לראות את שלב הכנסת הרגלים אל מתחת לזנב בצורה מושלמת. אבל החתמה? כלובים? הזנה מלאכותית? מה בין כל אלה לבין טבע? ועוד לספר לנו על המנגנון המרשים של הציפורים, מצפנים משוכללים מעופפים, המקנה להן יכולות ניווט בהתאם למגנטיות של כדור הארץ. ארבע שנים, כ-400 אנשי צוות וכ-20 מיליון יורו הביאו תוצאה מעניינת, חקרנית לעילא, אבל גם מעצבנת. ונכון: היו כמה פעמים שדיווחי צפרים הביאו את הצוות למקומות הנדידה הנכונים שבהם צילמו אלפי עופות בחבורה.
וזה עוד כלום. ב-1996 הושקעו 5 מיליון פרנקים שוויצריים בהפקת מיקרוקוסמוס, שהתמקד בחייהם של חרקים באחו מצוי. את מה שהביאו אריק דרנל וטים ג'ונסון באנימציה של עבודת נמלים, צילמו חובבי הטבע בחיים האמיתיים. אמיתיים? מה פתאום. הם באמת חקרו את האזור, ואפילו צדו בו חיות קטנטנות שהובאו למשטחים מלאכותיים-כמו-טבעיים, שמעליהם – בתאורה מתאימה ועם ציוד שנבנה במיוחד למטרה זו – הצליחו לצלם חיפושית עקשנית דוחפת ברגליה האחוריות כדור של משהו, בערך בגודל שלה, נמלה חרוצה במיוחד שסוחבת משהו שגדול ממנה פי שלושה, פרת משה רבנו נופלת מעל גבי עלה כאשר טיפה גדולה נושרת עליו, ואת כל הזערוריים הללו אורבים אלה לאלה כדי להיזון ממשהו (או להזין גדולים מהם, נגיד את הציפורים מהסרט הקודם). ונודה שוב: היו גם צילומים באוויר הפתוח. הם היו פחות מרשימים.
אפשרות שלישית: טבע ופחד
כשהיינו קטנים אמרו לנו להיזהר מנחשים ועקרבים. ילדים קטנים מארצות אחרות הוזהרו מפני אריות ונמרים, וכל החיות הוזהרו מפני מדרך רגלו הכבדה של הפיל. סרטי הטבע מגלים שמוטב לחיות להיזהר מפנינו. לא רק שאנחנו עושים בהן ככל העולה על רוחנו, בסוף אנחנו גם סותמים להן את הפה. הדרך לכיבוש האימה חולפת, מתברר, גם בביות הקולות של הטבע כדי שינעמו לאוזנינו הערלות. בכל הסרטים הוקלטו בעלי החיים מקרוב. כולם עושים כל מיני קולות מדליקים. בחיים לא שמעתי את רעש הגרירה של זרעון חיטה על פני אדמה יבשה. חגב מכלה עלה תוך שנייה יכול להפחיד, אבל גם לעניין. מקור של גוזל פינגווין "יונק" מתוך המקור של פינגווין בוגר – זו באמת חגיגה. את משק כנפי האלבטרוס הזדמן לי לשמוע פעם אחת, אבל את בליעת הדג בצווארו הגמיש של השקנאי – לא.
כל הבמאים נתנו לשמוע קצת קולות שכאלה. אבל רוב הזמן הם הרחיקו את תחושת הטבע מבית הקולנוע או מן הסלון. תחת זאת הם סיפקו מוזיקה כאילו אותנטית אבל בעצם רומנטית להחריד, וכשצורפו לה מילים הגיעה הדביקות לשיא. לוק ז'אקה, שביים את מצעדם של הפינגווינים ממשפחת הקיסרים (שגובהם כגובה ילד, כ-1.20 מ') הגדיל לעשות וצירף טקסט מזוויע במיוחד. קריין וקריינית מדקלמים את מחשבותיהם של הפינגווינים, שבסך הכל מנהלים את מצעדיהם, חיזוריהם, התרבותם והזנתם בהתאם למנגנונים גאוניים שהטבע העניק בהם. ספק אם הם חושבים שזה כל כך מתוחכם.
והשורה התחתונה: נילס הולגרסן היה יורד מגבו של אווז הבר וצועד הביתה בבושת פנים. דארווין היה חוזר בו על שגירה את סקרנותנו בהפלגה ההיא לאיי גלפגוס. וחובבי הטבע יאמרו: חסכו לנו את הצילומים המרהיבים, ותנו לחיות את שאריות הטבע שעוד לא הרסנו להן.

נעמה שפי (17/11/05)
ציפרים נודדות. המשתתפים עפים
ציפורים נודדות. כאילו לא נגענו
ציפורים נודדות. זווית הצילום המושלמת
מיקרוקוסמוס. ציוד מיוחד
מיקרוקוסמוס. משטחים מלאכותיים
משפחת הקיסרים. מנופים ארוכי זרוע
משפחת הקיסרים. קולות הפינגווין היונק
משפחת הקיסרים. טקסט מזוויע