20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

זן ואמנות הקולנוע
"מדוע עזב בודהידהרמה מזרחה", שהגיע לאחרונה אל האוזן, מספק הזדמנות מצוינת להסתכל על הקשר בין זן לקולנוע, ולשאול שאלות רבות, בלי לבקש תשובה

מהו זן?
הצבעה ישירה על המציאות, מו, אינסופיות, אין, שום כלום, דבר והיפוכו, דת ללא אלוהים, פילוסופיה לא אינטלקטואלית, פשוט לשבת, אמנות החיים, אמנות המוות, תנועה והתהוות... זאת ועוד, או זאת בלבד, או לא דבר וחצי דבר ממה שנכתב כאן הוא התשובה שלא ניתנת כלל להבעה ארטיקולטיבית, בכתב, בעל פה או במחווה גופנית. אם כך, איך בכלל ניתן לדבר על קשר כלשהו בין זן לבין אמנות הייצוג הוויזאולית הבוטה ביותר בעולם?
נישיטני קייג'י, אחד מהוגי הזן בודהיזם הגדולים שהצמיחה יפן במאה העשרים, מציע (ככל הנראה בעקבות הפילוסופיה ההיידיגריאנית) לנסות להפוך שאלות לספק גדול ככל שניתן, עד שהשואל עצמו הופך לסימן שאלה יחיד וגדול: למה? איך? מתי?
ביפנית יש צורת שאלה מיוחדת שנקראת קואן (koan) - שאלה שאין דרך קונקרטית לענות עליה. למעשה, זו שאלה שאין לה כלל תשובה מפני שהיא עצמה מביעה סוג של סטייה מן הלוגיקה של המובן. למשל: מהם הפנים שלך בטרם נולדו הוריך? או מהו הצליל של מחיאת כף יד אחת? וגם השאלה מדוע עזב בודהידהרמה מזרחה? שהיא גם הכותרת לסרט הביכורים של יונג קיון באה מ-1989.
הרבה לפני קים קי דוק, אשר סרטו אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב מביע הערכה ברורה וגלויה לסרט המדובר, מציג באה סיטואציה, שמוכרת לצופי קים קי דוק: מספר אנשים במנזר זן מבודד. כותרת הסרט, במקרה של באה, מביעה רעיון הרבה יותר מכוונה תכנית (כמו במקרה של "אביב, קיץ.."). בודהידהרמה (דרומה ביפנית) מן הכותרת, הוא לא אחר מהדמות המיתולוגית או ההיסטורית (אף אחד לא באמת יודע), שעזבה את מיטת משכבו של הבודהה (המיתולוגי או ההיסטורי?) ויצאה למסע נדודים, עד שהגיע לסין. שם - ויש הגורסים שבמנזר ספציפי, זה של השאולין (ומכאן היסטוריה שלמה של קשר בין זן לאומניות הלחימה) - ישב בודהידהרמה במשך מספר שנים וניסח עבור תלמידיו את תורת הזן הבודהיזם. בודהידהרמה זה, בין אם היה או לא היה, מיוחסים לו מספר אירועים חריגים ואולי אף מתמיהים למדי. הראשון, אשר הקנה לו את דיוקנו המפורסם בכל רחבי מזרח אסיה, התרחש לפני שניסח את תורת הזן: בשעה שהיה בעיצומה של מדיטציה ממושכת (יש שאומרים של ימים או שבועות) נעצמו עיניו לרגע והוא נרדם. אחרי שהתעורר, והבין כי נרדם, התעצבן עד כדי כך, שהחליט למנוע את הישנות המקרה לעד ובמכת חרב נוראה כרת לעצמו את העפעפיים!
הסיפור השני מתרחש בתקופה שבה הזן (צ'אן בסינית) היה כבר נפוץ ברחבי האימפריה הסינית. בתקופה זו החליט הקיסר, שהתרשם עמוקות אף הוא מתורת הזן, לזמן אליו את אותו בודהידהרמה על מנת ללמוד ממנו ולממן את הפצת התורה בעולם. המפגש לא ארך יותר מכמה רגעים חצופים למדי, שהתנהלו בערך כך: הקיסר חלק כבוד וביקש מבודהידהרמה להציג את עצמו, אך זה ענה בחטף כי הוא אף אחד. נבוך למדי ופגוע, התרעם הקיסר ושאל את בודהידהרמה האם הוא מודע לגודל המעמד ולאדם אשר מולו הוא ניצב? בודהידהרמה ענה כי גם מולו ניצב לא אחר מאף אחד, ויצא את החדר.
החלק הקונקרטי של הזן בודהיזם משיק קו מחשבה למשנתו של הבודהה ההודי ולסיפור חייו בטרם הואר, כאשר שמו עוד היה שקיאמוני. ברנרדו ברטולוצ'י מציג את הסיפור המיתולוגי על הבודהה מזוית טיבטית בבודהה קטן, ומביא לקולנוע השתלשלות רעיונית מעט שונה מזו של הזן, אך מתוך אותו יסוד מחשבתי. מעגל החיים והמוות, שמובע באופן מובהק כל כך ב"אביב, קיץ..", מופרע בקיצוניות אצל באה, שבסרטו המאסטר גורס בחריפות: "אין התחלה ואין סוף", ומכך שכל מעגל הוא בסך הכל תוצאה של מבנה מחשבה אנושי.
על אף שנראה כי מדובר במשנה שכלתנית במקצת, נופתע לגלות כי במזרח, הקישור הקולנועי לזן הונצח בין השאר בז'אנרים פופלאריים למדי. הז'אנר הבולט ביותר הוא כמובן זה של אומנויות הלחימה, אשר אחד מראשי הבמאים שלו, קינג הו הטאיווני, ביים את אחד המניפסטים הגדולים ביותר של הקולנוע הזני מאז ומעולם. מגע של זן הוא לא "סרט זן" במובן השגור בשפה היומיומית שלנו (בה "זן" הופך מילה נרדפת לשקט ושלווה). קינג הו מציג, לצד עימות תיאורטי בין הבודהיזם החדש לקונפוציוניזם הדומיננטי בסין, קרבות, לחימה וגודש ויזואלי, שהפכו את הסרט לאחד מעמודי התווך של הקונג פו קאלט בשנות השבעים. אך סרטיו של קינג הו השפיעו לא רק על הקולנוע הפופולארי או על נזירים, כי אם גם על אלה שביקשו לשאול אודות האמת - מן הייצוג ועד למציאות, ולהפך - וביניהם טסאי מינג ליאנג, אשר הערצתו לקינג הו הובעה בעיקר ב-Goodbye, Dragon Inn, שעלילתו מתרחשת באולם קולנוע אשר מקרין סרט של הו. אם בסיום צפייה בסרט של טסאי מינג לאנג נדמה לכם שלא הבנתם דבר, תוכלו לשאול: האם זה זן?
ביפן, שהיא מולדת המילה "זן" (שקודם לכן נודעה כצ'אן ובקוריאה נהגית כ"סון"), הובאה השאלתיות האינגמטית שמכונה קואן, דרך יצירתו של הסופר מישימה יוקיו, לסיפור אמיתי שבוים על ידי איצ'יקווה קון באנג'ו. הסרט מגולל את הסיפור של נזיר זן בקיוטו העדינה, אשר מבקש להביע את יופיו האסתטי המלא של קיומו של מקדשו, על ידי שריפתו. האם זהו אקט של זן?
הקשר שבזן בין ההפכים - בין היפה למכוער, בין החזק לחלש, בין המוות לחיים – הוליד גם את תרבות הסמוראי וכן את הסאגה הבלתי גמורה של הלוחם העיוור זאטויצ'י, אשר אינו רואה אך רואה הכל. כמו כן, משהו מאותה רוח מופיע ב-Lone wolf and the Cub, הסאגה הקטנה יותר (חמישה סרטים בלבד, לעומת זאטויצ'י, שכולל עשרה סרטים בנתיים) על סמוראי אחר. שם הלוחם האכזר הוא אב לילד, מה שקושר בעצם הוויתו את הפונקציה של גידול והשמדה כאינרציה אחת. ואולי נוכל לדבר באותו הקשר גם על הטרילוגיה מהונג קונג של צ'אנג צ'ה, הלוחם בעל היד האחת. בכל המקרים אנו מגלים סוג אחר של גיבורים, כאלה אשר מביעים את שלמות כישוריהם דווקא מתוך נקודת התורפה שלהם, כפי שנזירי זן מציירים מעגל מושלם, כעיגול שלא נסגר עד הסוף.
ומה לגבי קיטנו טאקשי? אחד מגדול הבמאים הבודהיסטים שחיים בימינו. מאיפה המזיגה הכה קיצונית ביצירתו בין הפואטי, העדין והיפה למדממם, האכזרי והמכוער? כמובן שכל תשובה היא בגדר ספקולציה, מושג שהזן לא מעוניין בו, כי השאלה לבדה היא המושא.
הקשר בין הזן לחריגה מן הנורמה הוביל לקשרים נוספים, כמו Sex and Zen המצועצע, וכן דרך יצירות קולנוע של מדינות וירטואליות למדי כמו בוטן, עם סרטה הגביע, ואף הסרט סמסרה. "סמסרה" שם במרכזו מושג בודהיסטי קלאסי – סמסרה, אשר מביע את הסבל שנגרם מהמעגליות הנצחית של החיים והמוות, שהבודהיזם מבטיח מהם הימלטות על ידי הנירוואנה. אלא שהזן היא תורה כל כך שוברת מוסכמות, עד ששני המושגים אוחדו:  סמסרה = נירוואנה. ואפשר לומר את זה כך: מעגל אי הנחת שווה להשתחררות ממנו. מה פירוש הדבר? האם הסבל הוא ניצחון על הסבל?
אדם נוסף שמנסה להימלט מהמצב המביך הזה תוך שמירה על אותה המבוכה בדיוק כגורם אינהרנטי בזן, הוא הבמאי המוערך ג'וני טו, ששם במרכז סרטו את המושג הבודהיסטי הקלאסי "קרמה". טו אינו מציג רק תמונה קלאסית של המושג, אלא מעוות אותה לחלוטין, בעלילה גרוטסקית למדי שעשויה לתת פשר זניסטי למושג. ב-Running On Karma מגלם אנדי לאו נזיר בודהיסטי, אשר הורג בטעות דרור, ומחליט עקב כך לפשוט את מדי הנזירות באופן הליטראלי ביותר ולכפר על מעשיו כחשפן בכרך ההונג קונגי. מבלי לרדת לרזי העלילה המאוד לא בודהיסטית בייצוגה, טו מחזיר למושג "קרמה" את ערכו המקורי כפעולה אשר חפה מערכיות של טוב או רע, ומחזיר בכך עטרה ליושנה, עם שכלול זניסטי מאוחר שהוא גם שכלתני מאד, גם קומי וגם ארצי ופרקטי בהוויה העירונית הקיומית של כל אחד מאיתנו.
כל הסרטים שהוזכרו מייצגים את הזן של הקולנוע כתופעה אסייתית, אבל האמת היא שאחד ממרכזי הזן הגדולים ביותר בעולם כיום, אולי הגדול שבהם, הוא בארצות הברית. כמו כן, עצם העיסוק בזן קשור לתופעה של החיים, ולא בייצוג הגראפי של סמלים או מושגים מדוקטורינה כלשהי. רבים שאינם אסייתים קרבו ביצירותיהם סוג של מחשבה ויזואלית, שקשה להמשיג מתוכה את אותה תפיסה ערכית, ממוסדת ושגורה לקולנוע.
סוג כזה של הזרת המקובל והפיכת אמצעי התיווך הויזואליים והטקסטואליים על פיהם, מוצג ביצירותיו הגדולות של אלחנדרו חודורובסקי, ובמיוחד במניפסט השחרור הגדול שלו Holy Mountain. שם נאספת קבוצת אנשים אשר מבקשים להמיר את ערכי הרכוש, כולל אלה של הדת, החומר והרגש, בהארה נצחית ובתשובה לשאלת הקיום. הסרט אינו רק מציג את המסע, אלא לוקח את הצופה איתו למסע הרוחני והקולנועי הקיצוני שלו בלא פשרות. דוגמא נוספת היא הקולנוע של דיוויד לינץ', אשר נוטה לבלבל לא אחת את הצופה, עם מידע בלתי קוהרנטי שעובר כחוט השני בכל יצירותיו. בראיונות רבים לינץ' עצמו מודה בקשר שלו לרוח הזן. למעשה, אין צורך להרחיק עד אמריקה המתקרבת והולכת, שכן אף במחוזותינו ניתן למצוא עיסוק קולנועי מפורש בזן. הדוגמא המובהקת ביותר לכך הגיעה לאחרונה עם סרטה של מירה ארד, שמכונה פשוט סרט על זן. האם הוא עונה על היומרה הבלתי אפשרית הזאת?  
אך מי שמבקש באמת להבין, צריך בעצם לוותר על התשובה לטובת החיים עצמם, לטובת ההימצאות עם המציאות, ולא מולה. מאמנות הקולנוע לא נבקש יותר מחוויית ישיבה מול המסך הקטן, שתגדל לכדי הארה גדולה. השאלה היא, האם נוכל לנסח מחדש את חיינו עם הקולנוע כסוג של שאלה מתמשכת, כחידה מסתורית, שמוותרת מראש על כל ניסיון לספק תשובה סכמטית, קוהרנטית, ויזואלית או כתובה.


רע עמית (12/12/05)

אני הוא אף אחד
בודהידהרמה. כורת את עפעפיו
זן וגודש ויזואלי
Dragon Inn. בקולנוע מציגים את הו
Enjo. יופי ושריפה
זאטויצ'י. אינו רואה אך רואה הכל
Sex and Zen. הגרסה המצועצעת
סמסרה. הסבל הוא ניצחון על הסבל
Running on Karma. נזיר חשפן
מניפסט השחרור הגדול
כביש אבוד. לינץ' ורוח הזן