24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

סרטים קטנים גדולים
יותר ויותר סרטים קצרים מגיעים אל מדפי האוזן. חלקם, כמו "רייאן", זוכים לתהילה, אחרים, גם אם פחות מושלמים, מראים כמה הרבה אפשר לומר בכל כך מעט דקות

ההצלחה המסחררת של רייאן, סרט האנימציה הקצר, היא עוד הוכחה לכך, שסרטים קצרים הם לפעמים טובים יותר מסרטים באורך מלא. אולי זה מתחיל מהפורמט הקצר, שמכריח את הסרטים להיות אינטנסיביים יותר - יש לנו רק חמש דקות להכיר את הדמויות ולא שעתיים, ורק 12 דקות להזדהות עם מצבם של הגיבורים.
כך גם התחילו תולדות הקולנוע: הסרטים הראשונים היו בני כמה שניות בלבד. תומס אדיסון, שאסופה מעבודותיו (Edison: The Invention Of The Movies) הגיעה עכשיו אל האוזן השלישית, עשה את הפיצ'ר הראשון שלו ב-1918 רק אחרי כמות מרשימה של סרטים קצרצרים רבים (שאחד מהם נקרא, כיאה ליוצרו, פיל מתחשמל).
כך גם מתחיל כל סטודנט לקולנוע - בקטן. בכל בית ספר לקולנוע מלמדים לחשוב בקטן כדי, בסופו של דבר, לחשוב בגדול. הסרט הראשון של כל הסטודנטים הוא בן דקות ספורות בלבד, ופסטיבלים מיוחדים בחו"ל מוקדשים אך ורק לסרטים בני שלוש דקות ופחות.
אמנם מעטים הסרטים הקצרים שהופכים לקאלט מטורף כמו שני אנשים וארון של פולנסקי (שניתן למצוא במהדורת קריטריון של סכין במים), אבל אין ספק שהפסטיבלים מעידים על כך, שחשיבות הסרט הקצר ברורה כיום יותר מתמיד. בקצרים, בצורה מזוככת וראשונית מאוד, אפשר לראות את הניצוצות שיעופו בגדול בהמשך.
שתי אסופות חשובות ומצוינות קיימות כבר מזה זמן באוזן: Cinema 16: European Short Films, הכוללת את הקצרים של ז'אן לוק גודאר, פטריס לקונט, קז'ישטוף קישלובסקי, נני מורטי, לוקאס מודיסון ואחרים. האסופה השנייה, Cinema 16: British Short Films כוללת את סרטיהם הקצרים של מייק לי, רידלי סקוט, פיטר גרינאוויי, כריסטופר נולן ועוד.
אסופה חדשה הגיעה לאוזן ממש לאחרונה, Le Court Des Grands (הקצרים של הגדולים) שמה, והיא מביאה את מיטב הקצרים של במאים מובילים בעולם היום. לפעמים, כשצופים בסרט קצר של במאי אחרי צפייה בסרטיו באורך מלא, קשה להיות מופתע, ולהיפך, הראייה בדיעבד מגלה את כל מה שיש בסרט הקצר. סרטו הקצר של רוברט זמקיס למשל, שמספר על איש בורסה שמשחק סוג של תופסת עם מעלית ישנה והיא מכריעה אותו בסופו של דבר, מלא בהומור, באפקטים קוליים, ולמעשה מזכיר מאוד את מי הפליל את רוג'ר ראביט (רק בלי האנימציה).
סרטו הקצר של לוק בסון מ-1981, L'Avant Dernier, היווה את הבסיס למה שיהיה אחר כך סרטו הראשון באורך מלא, הקרב האחרון.
גם סרטו הקצר של לארס פון טרייר, על אישה שהאור מכניע אותה והיא לא מסוגלת לראות ביום ועל כן מפספסת את הטיסה שהיא כה מחכה לה לדרום אמריקה, מזכיר מאד את רוקדת בחשיכה ששם כידוע, ביורק מאבדת את מאור עיניה.
עוד דוגמא הוא סרטו הקצר והקורע מצחוק של טרי גיליאם. בשימוש באנימציה המטורפת שלו (המוכרת לחובבי הקרקס המעופף של מונטי פייתון) הוא מביים סרט קצר, שעשוי משלושה סרטים קצרים, שאחרי הסתכלות עליהם קשה מאוד להבין מה עבר עליו כשהוא עשה את האחים גרים למבוגרים בלבד.
הסרטים הנ"ל – כולם, כאמור, באסופה החדשה – מלווים גם בתוספות רבות, כמו ראיונות עם הבמאים (זהירות, תרגום לצרפתית בלבד!), פילמוגרפיות וביוגרפית (שוב, בצרפתית בלבד).
כמו אצל הגדולים מחו"ל, קשה שלא להבחין בדמיון הרב בין סוסי ים הקצר של ניר ברגמן לבין סרטו הראשון והמצוין באורך מלא כנפיים שבורות, אבל באסופת סם שפיגל שיצאה לאחרונה יש רק סרטים ספורים שבמאיהם, נכון להיום, הצליחו להמשיך. בישראל נדמה לפעמים שהתחלה היא כל מה שיש, או, לחילופין, שהיא חזקה יותר מכל מה שבא אחריה (גם כמותית, כמובן). לכבוד 15 שנה להקמתו אסף בית הספר חבורה מכובדת של במאים מפורסמים – כולל אלמודובר, לוק בסון, הקטור בבנקו ופיטר גרינאווי – וכולם ביחד בחרו עשרה סרטים ועוד אחד, שלדעתם הם הסרטים הטובים ביותר שנעשו בבית הספר. חוץ מניר ברגמן, אפשר למצוא שם גם את בית המעולה של דוד אופק (בת ים-ניו יורק, המנגליסיטים), ואת סרטיהם הקצרים של עודד דוידוף (מרס תורכי) ורן כרמלי (האולימפיאדה הראשונה של אמא). אפשר למצוא שם  גם את הדרמה המשובחת עונג שבת של מיכל ברזיס ועודד בן-נון (שהשחקנית הראשית בה, טלי שרון, מככבת גם בדרמה המצוינת ביקור חולים שמוקרנת בימים אלה בחדרי ההקרנה של האוזן השלישית). האסופה של שפיגל כוללת גם בונוסים רבים, ביניהם פרודיה של מנחי ארץ נהדרת על בית הספר, יאיר רווה בראיון עם רנן שור, וכתבה של ARTE  על בית הספר.
אסופת קצרים ישראליים נוספת, פרי יוזמה של האוזן השלישית, יצאה גם היא לאחרונה: נבחרי תחרות וולג'ין לסרטים קצרים 2005 היא אסופה של כל סרטי הסטודנטים שהגיעו לגמר הגדול בפסטיבל ירושלים. האסופה כוללת את סרטו המעולה (שזכה גם בפרס הראשון) של אלון בנארי, אקונומיקה (הסרט יצא גם בנפרד, והוא ניתן להשאלה חינם). אפשר למצוא שם גם את הסרטים של עובדי האוזן, הגר בן אשר ואסף קורמן, שנבחרו לייצג בתחרות את קמרה אובסקורה.
מעבר לאסופות המצוינות, פה ושם ניתן למצוא סרטים  קצרים שיצאו לבד (כמו "ראיין" המושלם, שהוזכר בתחילת הדברים). שניים חדשים יחסית ראויים לתשומת לב מיוחדת:
ברטרן בונאלו, שעשה לפני כמה שנים את הפורנוגרף, ואחר כך את טיריזיה (שניהם מצוינים, אגב) כתב מחווה לצלמת הסטילס סינדי שרמן, שנודעה בפורטרטים העצמיים שלה, ויחד עם המוזיקה המצוינת של בלונד רדהד, יצר סרט נפלא בשם Cindy – The Doll Is Mineאסיה ארג'נטו, בתו של במאי האימה דריו ארג'נטו, ובמאית בפני עצמה, משחקת שם בתפקיד כפול ומרשים למדי.
מגרמניה מגיע Liberation Day, קומדיה עגומה על זקן חביב בבית אבות שזקן שני עושה לו את המוות בגלל שהוא מחזיק כלבלב קטן וחמוד. דוגמה מופלאה כיצד סרט יכול, ב-15 דקות בלבד, לגרום לצופיו להזיל דמעה מצחוק וגם מבכי. אז אמנם הבטחנו לעצמנו שנימנע מהקלישאה הכה צפויה, אבל אחרי כל אלה המציאות חזקה מאיתנו: האורך מתברר, באמת לא קובע.

ליאור אלפנט (16/02/06)

הילד שניצל מקן הנשר. אדיסון
“שני אנשים וארון“. מופת של פולנסקי
מתוך “שרלוט וורוניק“. קצר של גודאר
Dear Phone. פיטר גרינאוויי
מתוך “הקרב האחרון“. פיתוח של קצר
“סוסי ים“. בדרך ל“כנפיים שבורות“
“ביקור חולים“. דרמה משובחת
אפשר לשאול חינם