23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

עצב לכל המשפחה

העיבוד החדש והמרגש של פולנסקי ל“אוליבר טוויסט” מעורר תיאבון לדיקנס. שהם סמיט צללה לעיבודיו הקולנועיים, כולל שלושה נוספים על הילד שבסך הכל היה רעב

אוליבר טוויסט של פולנסקי (בריטניה 2005) אינו יתום ואף לא בן יחיד. קדמו לו שני עיבודים מוצלחים אחרים ליצירתו המפורסמת של דיקנס: הראשון בהם, אוליבר טוויסט שחור-לבן קלאסי ואפלולי, של דיוויד לין (ארה"ב 1948), עם אלק גיניס כפייגין, והשני, המחזמר זוכה האוסקרים אוליבר (בריטניה 1968), בבימויו הסוחף של קרול ריד, המתאפיין בעליצות יחסית (בהתחשב בכך שיש בו סצנת רצח) ועל כן מתאים גם לקהל צעיר (הוא גם היחיד מבין השלושה הקיים בגרסה עם כתוביות בעברית). ואם כבר מזכירים קהל צעיר, בראיון המצורף לדי.וי.די של סרטו, מספר פולנסקי כי בין שאר מניעיו לעבד את היצירה עמד גם הרצון ליצור סרט לילדיו, כלומר, סרט "לכל המשפחה" –  כפי הנראה הפולנסקים הקטנים כבר מחוסנים בפני מראות קשים אשר כמותם יש בסרט לא מעט.
אדרבה, חלק מאיכותו של העיבוד החדש (אך קלאסי באופיו ובריטי עד העצם) נעוץ בחתירתו של פולנסקי לריאליזם ולמורכבות (יחסית לקודמיו), להדגשת הממד הביקורתי-חברתי, ובהרחקת אותם פיתולי עלילה מופרכים החביבים כל כך על דיקנס (מצילו של אוליבר מתגלה כדודו – נו באמת...) ואשר הובילו אותן גרסאות אל הפי-אנדים מתקתקים. הדוגמא הבולטת לכך בעיבוד החדש היא דמותו של הנוכל פייגין, בגילומו הנפלא של בן קינגסלי, המעניק לה נפח והופך אותה מדמות ססגונית, חביבה ומשעשעת (ומפחידה במידה אבהית) לדמות טראגית, החושפת את חולשותיה ומחשכיה של נפש האדם ומעוררת בצופה מנעד רחב של רגשות, החל ביראה וכלה ברחמים. בהתאם, שלא כמו בגרסאות הקודמות המתרפקות על עתידו הוורדרד והעשיר של היתום שאומץ, ומפנות באחת את עורפיהן העבים אל העולם האכזר שממנו נחלץ זה עתה, פולנסקי חותם את יצירתו בסוף נוקב, עכור ועוכר שלווה שלמשמעותי ממנו לא יכול היה דיקנס מתקן העולם לייחל. מן הסרט הזה תצאו דומעים ומהורהרים. מה שבטוח, לפחות פולנסקי אינו מסכים עם התזה הרואה בדיקנס, לפני הכל, בדרן. ועוד נקודה ראויה לציון: סוף סוף נמצא הילד (בארני קלארק) המצליח להיות אוליבר טוויסט אמין, מקסים, ולא מעצבן כמו קודמיו.
תועלת רבה (והנאה משולשת) יפיק מי שיצפה בגרסת פולנסקי לאחר שהתוודע לגרסאותיהם של לין וריד. גרסתו של לין נוטה אל המלודרמה וניתן לזהות בה לא מעט מסממניו של הקולנוע האמריקני של שנות הארבעים, זו המוסיקלית של ריד, כאמור, קרקסית ועולצת – שופעת שירים נהדרים וקטעי כוריאוגרפיה מרהיבים  –  ועם זאת המחווה של ריד לקודמו ניכרת. לעתים נדמה כי הוא פשוט נטל את התסריט של לין, את מתווה התפאורות של לין, כמו גם העמיד את מצלמותיו באותן זוויות (תמיד תראו ברקע את כיפת קתדרלת סנט פול). בשלושת המקרים נוכח ההומור הדיקנסי השנון והגרדומי, ואין כמוהו לשיכוך העצב ולהשקטת המלודרמה. ("אני כל כך רעב", אומר אחד הילדים בבית היתומים, "אני מפחד שאם אירדם אוכל את הילד שישן על ידי.")
ולמי שקץ בשחזורי לונדון הוויקטוריאנית – אוליבר נוסף, או טוויסט לאוליבר, מזמן Twist (קנדה 2003), עיבוד מודרני וחופשי מאוד של ג'ייקוב טירני לאוליבר המתרחש בטורונטו של ימינו. מאורת הכייסים של פייגין הופכת לבית זונות ממין זכר, והגיבור איננו אוליבר אלא דוג'ר (ניק סטאהל המצוין) מי שהיה ראש חבורת הילדים  הדיקנסית. עד כמה שזה נשמע מפוקפק וחשוד בפוסטמודרניזם זול התוצאה מפתיעה: סרט קטן ואינטליגנטי, והמשך יאה למחאה החברתית של דיקנס.
להשלמת הקורפוס הדיקנסי, מומלץ מאוד לצפות גם בתקוות גדולות, קלאסיקה נוספת של דיוויד לין (בריטניה 1946) ולהישמר מן העיבוד של אלפונסו קוארון (ארה"ב 1998) עם אית'ן הוק, וגווינת' פאלטרו, המעביר את העלילה מאנגליה הויקטוריאנית לפילדלפיה ולניו-יורק היאפית, בת-זמננו. אמנם אן בנקרופט מפתיעה ברגע הראשון כמיס האווישם תוססת-מרקיבה וגם רוברט דה נירו מציל כמה רגעים, אבל הסך-הכל מביך, מביך מאוד – וכולם כל הזמן לבושים בירוק.
לעומת זאת, מומלץ לצפות בעיבוד השנון והאלגנטי, המענג מאוד, של דגלאס מקגראת' (אמה) לניקולס ניקלבי (בריטניה, 2002). צ'רלי הונם (קוויר בעיר) הוא ניקולס ניקלבי טהור המידות עד גוזמה (זו אחת היצירות המוקדמות והפחות בשלות של דיקנס), צדיק בין רשעים  בפנימייה הגיהינומית Dotheboys, בה הוא מכהן כמורה ופוגש בסמייק (ג'יימי בל), עוד אחת מן הדמויות הבלתי נשכחות בגלריה הדיקנסית. מהר מאוד הסיפור החברתי הופך למלודרמה מעט דביקה ועתירת מופרכויות – אבל למי אכפת כשהמשחק נפלא, הבימוי אלגנטי כל-כך, וההומור הדיקנסי בשיאו.

  
שהם סמיט (13/03/06)

פייגין ואוליבר. קינגסלי וקלארק מצוינים
אוליבר וחברים. הפעם הילד לא מעצבן
אוליבר 1948. קלאסיקה אפלולית
אוליבר 1968. מחזמר דביק ומצליח
Twist. מחאה חברתית יאה לדיקנס
תקוות גדולות הקלאסי. היזהרו מחיקויים
ניקולס ניקלבי. שנון ואלגנטי