22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

רוצחים כבני אדם
"קפוטה", בכיכובו של פיליפ סימור הופמן, מספר על תהליך כתיבתו של "בדם קר", שהרבה שנים קודם זכה לעיבוד קולנועי מעולה ואמיץ בבימויו של ריצ'ארד ברוקס

בעידן אולטרה מודרני כשלנו, עידן בו פסגות הבידור הן תוכניות ריאליטי בהן אנשים מתחתנים בשביל כסף, מתגוששים עם זוחלי ענק או אוכלים הפרשות גופניות, איש אינו מתפלא על הצימאון לתרבות שלעיתים נדמה שהתפתח בקרבנו. כתגובת נגד, נראה שהקולנוע נעשה נחוש (לפעמים) להנציח על פילם את האליטה הספרותית שעיצבה את פניו התרבותיים של המערב. כך הפכה ניקול קידמן לווירג'יניה וולף בהשעות; גווינת' פאלטרו לסילביה פלאת' בסילביה ושחקן הרכש הטרי, פיליפ סימור הופמן, נכנס תחת עורו של הסופר האקסצנטרי טרומן קפוטה
(ארוחת בוקר בטיפאני) בסרט הנושא את שמו, שיצא בשנה האחרונה לאקרנים וזיכה את שחקנו הראשי באוסקר מוצדק ביותר.             
הסרט, שעוקב אחר תהליך כתיבת ספרו רב המכר של קפוטה, בדם קר, למרות היותו סרט בלתי הוליוודי בעליל (ואולי בגלל, בהתחשב ברעב ההוא, לקצת קולטורה) -  גרם לבאזז עצום בתעשיית הסרטים ולגריפה מסיבית של מועמדויות ופרסים. הופמן מגלם את קפוטה, סופר ובוהמיין מקצועי, שנתקל בידיעה עיתונאית בדבר הירצחה של משפחת חוואים בקנזס והודיע לעורך מגזין ה"ניו יורקר" ששם טמונה כתבתו הבאה. בליוויה המסור של הרפר לי (רגע לפני שהתפרסמה בזכות יצירת המופת שלה עצמה, מות הזמיר), קפוטה נסע לקנזס, ובסופו של דבר מצא עצמו שקוע עמוק בסיפורו של אחד משני הרוצחים שנתפסו (בגילומו של קליפטון קולינס ג'וניור). שש שנים זה לקח, ובסופם פרסם את "בדם קר", אחד מספרי הנון-פיקשן החשובים שנכתבו אי פעם, שזכה ב-1967, הרבה לפני הסרט "קפוטה", לעיבוד קולנועי בסרטו האפל והמסוגנן של ריצ'ארד ברוקס, בדם קר.                                            
הסרט, מצולם כולו בשחור לבן, מגולל את סיפורם האמיתי של ריצ'ארד "דיק" היקוק ופרי סמית', שני תוצרים קלאסיים של משפחות לא מתפקדות, שהתדרדרו לשוליים האלימים של החברה. בזמן שהותו בכלא, שומע היקוק (סקוט ווילסון) משותפו לתא על בעל אדמות עשיר באזור כפרי של קנזס, המחזיק בביתו סכומים אדירים של מזומן. הוא מגייס את סמית' (רוברט בלייק), בידיעה שידו של זה קלה על ההדק ואחיזתו בערכים של אמון ואחווה רופפת, והשניים יוצאים לדרך (על סיפורו של בלייק עצמו לא נרחיב כאן את הדיבור, ורק נזכיר את העובדה המצמררת, ששנים אחרי השתתפותו בסרט מצא עצמו השחקן מואשם ברצח אשתו). בהגיעם לבית באישון ליל, הם פורצים פנימה ופוצחים בחיפוש קדחתני אחר אותה כספת מדוברת. במהרה מתברר שאין ומעולם לא הייתה כספת, וכל מה שהשניים מצליחים לגרד מצטבר בקושי לארבעים ומשהו דולר. בהחלטה ספק ספונטאנית ספק מתוכננת היטב, הם משמידים את כל הראיות, במיוחד את ארבעת בני המשפחה שהם גם עדי הראייה היחידים, ונסים מזירת הפשע. לא עובר זמן רב עד שחוקרי העיירה המזועזעת יוצאים למסע בעקבותיהם של השניים, מסע עתיר עליות ומורדות, בהיעדר מניע ברור לרצח המשפחה, שהייתה מעמודי התווך של הקהילה הכפרית המנומנמת.
את הספר כתב קפוטה, כאמור, על פני שש שנים תמימות, הזמן שעבר מן הרגע שקרא את הידיעה על רצח המשפחה בעיתון ועד לביצוע עונש המוות בתלייה שנגזר על השניים לאחר שנתפסו. הסגנון הייחודי של הספר, שנחשב לרומן הלא בדוי הראשון, נשמר היטב בסרט, שמשרטט דיוקן פסיכולוגי מפעים של השניים. דמות הפושע הסטריאוטיפי המוכר היטב מפנה את מקומה לדמויות עגולות ומלאות נפח, רצופות טראומות או סתם נסיבות חיים אומללות. המחקר המקיף שקפוטה ערך עבור הספר, שכלל שיחות רבות עם הרוצחים ומשפחותיהם, החוקרים ותושבי המקום, משתקף היטב בסרט, שיורד לעומקה של הסתמיות המוחלטת בה בסופו של דבר איבדו שישה אנשים את חייהם.
כדי להשיג את האמינות אליה שאף, ברוקס החליט לצלם רבים מהאירועים במקום שבו התרחשו. בראש וראשונה, בית החווה של משפחת קלאטר הנרצחת: שנים אחרי הרצח הבית עמד לא מכור, וכך יכלו ברוקס וצוותו לצלם בבית עצמו. הדבקות בפרטים הקטנים הגיעה עד לצילומים המשפחתיים ברחבי הבית, שהם הצילומים הממשיים של משפחת קלאטר המקורית. את המשפט צילם ברוקס בבית המשפט המקורי והוא אף השתמש בשישה אנשים שהיו בחבר המושבעים המקורי. גם סצנת ההוצאה להורג מצולמת במקום שבו הוצאו להורג שני הפושעים, ואומרים שהבחירה בג'ון פורסייט לתפקיד הבלש המשטרתי האחראי על החקירה נבעה מדמיונו המדהים לאלוין דיואי הממשי. ובפוסטר המקורי לסרט, העיניים הם עיני סמית' והיקוק ולא אלה של השחקנים. למרות שביים עיבוד בדיוני לסיפור, אין ספק שברוקס יצר מקבילה אפקטיבית ל"רומן הלא בדיוני" של קפוטה.
אך נקודת הכוח החזקה ביותר של הסרט היא היעדר כמעט מוחלט של פאתוס. סיפורם של היקוק וסמית' יכול היה להיות מסופר בעשרות דרכים שונות, אך ברוקס מפגין עניין אמיתי בדמויות ובמניעיהם, ולכן גם מתחמק לחלוטין מסנסציוניות או דרמטיזציה מעושה.
כשהוא בחר להימנע מתיאורים גראפיים של שיסוף גרון ונתזים של דם על הקיר, הוא התפנה ליצירת פרופיל שלם ומעמיק של שתי הדמויות המובילות. כך העביר את עולמם הפנימי המרתק של השניים, עולם מלא חרטה ואשמה, שאננות ואסקפיזם, באופן שמפרק את החלוקה הדיכוטומית הארכאית בין טוב לרע. ברוקס ידע שברגע שהצופה מנוטרל מהצדקנות שבערכים מוחלטים כמו שחור ולבן, נכון ושגוי, צדיק ורשע, הוא פנוי להסתכלות יותר אמפתית על הדמויות שלו, שהם בסך הכל בני אדם. לחלקן היה יותר מזל, לחלקן הרבה פחות. חלקן עשו טעויות ואילו אחרים שילמו עליהם ביוקר.


שירה בן-סימון (10/04/06)

הופמן ב“קפוטה“ עם קולינס כסמית'
פרי סמית' האמיתי
בדם קר. בלייק כסמית'
בדם קר. פורסיית' דמה לבלש המקורי
בדם קר. היעדר פאתוס
הפוסטר המקורי לסרט. עיני הרוצחים
טרומן קפוטה. עד ההוצאה להורג