20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

בין אשמה להכחשה
העמדה המוסרית הנבנית בגרמניה בעשרים ומשהו השנים האחרונות באה לידי ביטוי גם ב“סופי שול: הימים האחרונים“. הטיית זווית הסבל אל הגרמנים עצמם

הפקתו של סופי שול: הימים האחרונים (Sophie Scholl: Die Letzten Tage) היא פוליטית. כל הפקה שמטפלת במשטר הנאצי היא כזו. לפני כשנה היה זה הנפילה של אוליבר הירשביגל שמשך הרבה תשומת לב וביקורת במערב. השנה זה סרטו של מרק רותמונד. הירשביגל סיפר על הימים האחרונים של היטלר, מרוט עצבים ויגע בבונקר בברלין. רותמונד מגולל את סיפורה של המחתרת הזערורית "השושנה הלבנה", שהנס וסופי שול היו הרוח החיה בה. המחתרת, מתברר, מתקבלת טוב יותר על ידי המבקרים ואהודה במיינסטרים. עובדה, "סופי שול" היה מועמד לאוסקר לסרט הזר. בברלין זכו הבמאי והשחקנית הראשית ב"דב הכסף", ובבווריה זכה הסרט בפרס הגדול של הפסטיבל.
נקודות השיתוף בין שני הסרטים לא מעטות. להארה של שני האירועים אחראית דמות אחת, טראודל יונגה, שהייתה מזכירתו של היטלר. בראיון אישי חושפני שהעניקה באחרית ימיה בסרט Blind Spot, סיפרה לא רק על עבודתה עם הפיהרר אלא גם על תחושתה הקשה בבגרותה, שעה שהבינה שגרמנים אחרים בני דורה, דוגמת סופי שול, נהגו אחרת. יוליה ינטש, המגלמת באמינות מרשימה את סופי שול, ואלכסנדר הלד, המגלם את חוקר המשטרה העיקש, שיחקו בתפקידים שוליים ב"הנפילה". עולם קטן. יותר מזה. גם אם ב"הנפילה" מציג הירשביגל את אנשיו של היטלר כעדת אווזים פותים, ולעומתו חושף רותמונד את הצד הלוחמני של גרמנים אחרים, שניהם טוענים: המצב היה מורכב יותר ממה שנדמה, ומי ששילם מחיר גבוה במיוחד היינו אנחנו, הגרמנים. אכן, האחים שול ביקשו להפיץ את הבשורה שההנהגה חסרת אחריות לחלוטין ושילמו על כך בחייהם. אבל חוקריהם-רוצחיהם היו גרמנים שביצעו מלאכתם נאמנה מאותה סיבה שמקורביו של היטלר עמדו מאחוריו גם כשאיבד את שפיותו. את המחיר, טוענים "סופי שול" והסרטים האחרים, שילמו הגרמנים כולם. ונכון, גם אחרים.
בהנס ובסופי שול נתקלתי מזמן בשוליהם של ספרי ההיסטוריה שסיפרו על החשדנות שרחשו הנאצים לאוניברסיטאות, חרף תהליך "ההאחדה" שעברה גרמניה. האחדה, לשון נקייה לצנזורה חריפה ולעריפת ראשיהם של מי שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם האידיאולוגיה של המשטר. בחלוף כמה שנים שמחתי שהכיכר המרכזית באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן, שאליה השתייכתי במשך שנה, קרויה על שמם של האחים שול. שניהם למדו במוסד הנכבד, שניהם מרדו בערכים הנאציים, ערכים שגובשו רק מאות מטרים מהאוניברסיטה.
הנס וסופי שול היו בנים למשפחה פרוטסטנטית מיישוב באזור וירטמברג. למינכן הגיעו כסטודנטים. הנס למד רפואה, התגייס ושירת פרק זמן קצר בחזית המזרחית, ושב ללימודים. סופי למדה ביולוגיה ופילוסופיה. הם גדלו בבית פוליטי – אביהם היה ראש עירייה – הצטרפו כילדים לתנועת הנוער ההיטלראית, אך באוניברסיטה שינו את דעתם. מי שיעץ להם רעיונית היה פרופסור קורט הובר. הובר, מרצה שהשכלתו הנרחבת כללה לימודי מוזיקה, פסיכולוגיה ופילוסופיה, עסק בחקר שירי עם גרמניים וסבר שהתבוסה בסטלינגרד, זו שהנאצים ניסו להסתיר מאזרחיהם, ראויה לחשיפה רחבה. גם הוא הוצא להורג, חודשיים אחרי תלמידיו.
פעילותה קצרת הימים של "השושנה הלבנה", שהוקמה בשלהי 1942, באה אל קיצה בפברואר 1943 עם הפצת עלון ובו מידע על התבוסה בסטלינגרד ועל רצח המונים של יהודים. חמשת חברי הארגון שכפלו אותו באמצעות מכונה ידנית קטנה, והאחים שול התנדבו להפיץ את המסר במסדרונות האוניברסיטה. הם הניחו את העלונים בחבילות, בזהירות, לאורך המסדרונות. משסיימו נשמע הצלצול להפסקה. בצעד נמהר העיפה סופי שול ערימה אחת אל החלל הפנימי של האוניברסיטה. האחראי על הבניין הבין מה קרה, עצר את האחים והזעיק את המשטרה. מכאן מבוסס הסרט כולו על פרוטוקול החקירה של סופי שול, על הפרוטוקול של בית המשפט של העם שדן את האחים ואת שותפם כריסטוף פרובסט, ועל מידע מועט שמסרו עדים לאירועים. הפרוטוקולים נחשפו רק ב-1990, לאחר איחוד גרמניה, בשעה שהארכיונים במזרח גרמניה נפתחו בפני חוקרים.
גדולתו של הסרט בלקוניות שלו. הוא פשוט הולך עם הפרוטוקול, בלי דרמטיזציה מיותרת (למעט מפגשם של ההורים עם ילדיהם טרם ההוצאה להורג, וההוצאה להורג עצמה, שמרטיטה כל מי שליבו פועם). חולשתו של הסרט באותה נקודה ממש. אין נרטיב אמיתי. יש מעקב אחרי סופי והחוקר שלה. מה בדיוק קרה שם? קשה לדעת. אצל רותמונד החוקר מדבר כמו היטלר. קצת בשקט, ואז בצעקה מאיימת, ושוב בשקט. הייתה באמת אופנת דיבור כזו, או שזה משהו שהיטלר וצ'פלין הפכו לסמל? הוא מציע לסופי סיגריה. ביום אחר הוא נותן לה כוס קפה. לעולם אינו מאיים עליה, בטח לא מכה. בספר שלי כתוב שלמשפטה הגיעה סופי על קביים, כי החוקרים שברו את רגלה במהלך החקירה. על פי משחקו של השופט בבית המשפט של העם נראה כי הנאצים אכן דיברו בצרחות. המשפט כולו התנהל כך, עם מתן אפשרות תגובה מוגבלת מאוד לנידונים, ושתיקת כבשים של הסנגוריה הציבורית. סופי והנס שול ועימם כריסטוף פרובסט נרצחו תחת סכין הגיליוטינה. בניגוד לאמונתם, כי מותם יוביל סטודנטים רבים למרוד, בחרו עמיתיהם לספסל הלימודים לצאת בהפגנת תמיכה במשטר ההיטלראי. עוד שנתיים וחודשיים וחצי חלפו עד שבעלות הברית הכניעו את גרמניה. אילו חייתה סופי שול, הייתה חוגגת את יום הולדתה ה-24 ביום שבו סיימו הסובייטים את כיבוש המזרח (9 במאי 1945).
הסרט על ימיה האחרונים של סופי שול אינו חשוב כיצירה קולנועית וגם לא לצורך חשיפת הפרשה. קדמו לו Five Last Days של פרסי אדלון (קפה בגדד) ו-The White Rose של מיכאל ורהובן (ילדה רעה) שגוללו את הסיפור. מה שחשוב כאן הוא העמדה המוסרית הנבנית בגרמניה בעשרים ומשהו השנים האחרונות, ובאורח מואץ מאז איחוד גרמניה. הטיית זווית הסבל אל הגרמנים עצמם, כמי שהמשטר הנאצי הרע להם לא פחות מכפי שהרע לאחרים. האם המעקב אחרי משפחת שול לאחר רצח בניה יכול להיחשב? האם סתימת הפיות שקולה לרצח עם? האם עצימת העיניים של המעצמות (למרות שבמקרה המדובר, הבריטים דווקא שכפלו מחדש את העלון של האחים שול והפיצו אותו מהאוויר ברחבי גרמניה) גרמה לאסונם של הגרמנים?
הרצון לראות עצמם כקורבן ולנער מעליהם את האחריות למעשי הנאצים, או לפחות לחלקם, מקומם. מקוממת גם גישתם של לא מעטים שמכהים עדיין את שיני הבנים שאבותיהם אכלו בוסר. ואולי המטוטלת בין ההאשמה החמורה לבין ההתכחשות לה היא הדרושה כדי לזכור. אם היא תשמור על המוסר לימים יבואו? ספק.


נעמה שפי (08/05/06)

הצד הלוחמני של גרמנים אחרים
“סופי שול“. באוניברסיטה שינתה דעתה
“סופי שול“. מחתרת זערורית

“סופי שול“. מסתמך על הפרוטוקול

סופי שול. ביולוגיה ופילוסופיה
הנס שול. רפואה
האחים שול ופרובסט נפרדים
כיכר האחים שול, אוניברסיטת מינכן
טראודל יונגה. בין “הנפילה“ ל“סופי“