22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

קום התנערה
פעמיים עקבה ברברה קופל אחר פועלים במאבקם, והתוצאה: שתי יצירות תיעודיות חשובות, הראשונה על ניצחון, השנייה על כישלון, שתיהן על מלחמה קשה וצודקת 

לפני כחודש הוקרן באחד מערוצי הטלוויזיה המקומיים סרטם של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר, שביתה. בשקט בשקט שודר הסרט, שמתעד בהצטיינות מרובה את שביתתם של עובדי מפעל "חיפה כימיקלים". הסרט ביקש לחקור את הקשר שבין הון לשלטון, שהתבטא ביחסים שבין בעל המפעל לצמרת השלטון המקומי. לאחר מאבק ממושך של יוצרי הסרט עם גורמים שונים, איומים בתביעות וכו', נדחק הסרט החשוב הזה להקרנה רק לאחר הבחירות האחרונות, במועד שבו הוא לא יוכל להזיק. מבחינת הנושא שלו, "שביתה" ממקם את עצמו ברצף של יצירה דוקומנטרית פוליטית, שעוסקת במאבקי פועלים על זכות ההתאגדות, שהגיעה לשיאה בשתי יצירות חשובות ביותר שהגיעו לאחרונה למדפי הספרייה:  Harlan County, U.S.A מ-1976, ו-American Dream מ-1991, שניהם בבימויה של ברברה קופל.
אמנם שני הסרטים דומים בנושאיהם, אך הם שונים בתוצאותיהם ומעידים על השינויים הפוליטיים שהתרחשו בשנים שחלפו בין עשייתם.
ב-1973 עברה ברברה קופל, אז קולנוענית צעירה בתחילת דרכה, לעיירה הארלן שבמדינת קנטאקי, ועקבה במסירות אחרי שביתתם של תושבי המקום, שרובם ככולם הועסקו במכרה הפחם המקומי בתת תנאים. בקשתם היחידה של העובדים הייתה לאפשר להם להכניס איגוד, אשר יפעל להטבה בתנאי העסקתם, שהיו עד אז גרועים ביותר ואף הביאו למקרי מוות רבים במכרות בהם עבדו. העובדים – רבים מהם איבדו חברים או קרובים – דרשו, בראש וראשונה, פיקוח של האיגוד על תנאי הבטיחות במכרות הקטלניים. כמו כן דרשו הכורים שכר יום עבודה מלא, כפי שהיה נהוג במחוזות שבהן כבר פעל האיגוד המקצועי (תנאי העבודה המפלצתיים כללו נוהל ולפיו קוזזו מהשכר של הכורה ההגעה והיציאה הארוכות מהמכרה וכן ההפסקות בעבודה).
קופל לקחה צוות מצומצם – היא עצמה שימשה כמקליטת הקול - וניצלה את קרבתה לתושבי המקום בכדי ליצור תמונה מרתקת של מאבק עובדים. בנייתו של הסרט כנראטיב מושפעת מסרטו (העלילתי) פורץ הדרך של הרברט ביברמן, Salt of the Earth, שנעשה ב-1954 תחת המקארתיזם ותיעד שביתת כורים בניו מקסיקו.
אחרי שהכריזו על השביתה יצאו התושבים להפגנות קבועות, שמטרתם הייתה למנוע ממפרי שביתה להגיע למכרות. בראש ההפגנות עמדו הנשים, שראו במחאה מאבק אישי משלהן. בסצנה אחת כולן נעצרות על ידי השריף המקומי ומוכנסות בגאווה אל תא המעצר, רק בכדי לחזור לראש ההפגנה ביום שלמחרת. בעלי המכרה, כפי שמראה קופל, ניסו לשבור את השביתה בכל דרך אפשרית, כולל הבאתם למקום של מפרי שביתה שיפעילו את המכרה ושל בריונים שאיימו על התושבים.
הסרט כולו מלווה בפסקול של שירי עם אמריקאיים משנות השלושים, רובם ככולם שירי מחאה. המרכזי שבהם "באיזה צד אתה נמצא?" נכתב בהארלן עצמה שלושים שנה קודם לכן, במהלך מהומות קשות שפרצו בין תושבי העיירה לבין שוטרים בשליחות בעלי מכרות, על רקע שביתה דומה. רבים מהתושבים המבוגרים שעמדו אז בשורת המפגינים, עושים זאת שוב במהלך השביתה של שנות השבעים, כדי לחזק את רוחם של השובתים במאבקם. 
שיאו של " הארלן קאונטי" מגיע, כשאחד מהכורים השובתים, נער בן 16, נורה למוות על ידי בריון בשירות בעלי המכרה. הטרגדיה מחזקת את הכורים במאבקם, שבסופו הם מצליחים להשיג את דרישותיהם. אמנם סיומו של הסרט אופטימי וחיובי – העובדים מנצחים - אך קופל אינה מדגישה פרט זה בדרמטיות. היא רואה את זה כניצחון אחד בשרשרת ממושכת של מאבקים כלפי מעסיקים נצלנים.
הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ב-1976. כעשר שנים אחר כך החלה קופל לתעד את מאבקם של עובדי מפעל לאריזת בשר באוסטין, מינסוטה, ביצירתה "חלום אמריקאי", שגם עליה זכתה באוסקר התיעודי.
השינויים הפוליטים שעברו על ארה"ב בין שני הסרטים - רונלד רייגן השמרן עלה לשלטון, ושנות השמונים יתבררו כקטלניות בכל הנוגע למאבקי עובדים, התחזקותם המטאורית של בעלי ההון מול ההיחלשות של האיגודים המקצועיים  - מביאה את בעלי המפעל באוסטין (מקור הפרנסה העיקרי של תושבי העיר) לקצץ בשכר העובדים, במגמה ברורה להעלות את רווחי המפעל (שעמדו באותה שנה על כמעט 30 מיליון דולר). העובדים יוצאים למאבק, וקופל שוב נמצאת בקרבתם בכדי לתאר את מאבקם, אלא שהפעם ה"חלום האמריקאי", שהתגשם לכאורה בניצחון בהארלן, מתנפץ בפניהם של תושבי אוסטין, שעל אף עמידה עיקשת מול שערי המפעל, אסיפות ומחאות מתמשכות, מובסים בסופו של דבר על ידי בעלי המפעל, שמוכרים אותו לבעלים חדשים. ואלה החדשים מציעים, כמובן, שכר אף נמוך יותר מזה שקוצץ על ידי ההנהלה הקודמת.
בעלי ההון בסרט משרים תחושה של כוח בלתי מוגבל. הם מגובים על ידי גורמי שלטון ויכולים להרשות לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם, ממש בדומה למה שהתרחש במפעל “חיפה כימיקלים” ליד דימונה, שתועד בסרט "שביתה", שסיומו דומה לזה של "חלום אמריקאי". גם פה מוכרעים העובדים (פיזית) על ידי כוחה הכלכלי-פוליטי של ההנהלה.
אבל ה"הפסד" של הפועלים בשני הסרטים הללו אינו גורע, כמובן, מחשיבותם, ואולי דווקא מחדד את השאלות הקשות שמנסרות בחלל האוויר אחרי הצפייה.


בן רונן (24/07/06)

כורה במחוז הארלן. תנאים מפלצתיים
מחוז הארלן. שובר שביתה מתנפל
סרטו של ביברמן, ההשראה של קופל
החלום האמריקאי ושברו
American Dream. הקפיטליזם ניצח
קופל. קרובה לפועלים