23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

סאנדנס קיד
לכבוד יום הולדתו השבעים של רוברט רדפורד - שחקן, במאי ואביר הקולנוע העצמאי - האוזן השלישית מעניקה לו פרס על מפעל חיים. נאום חבר השופטים

יש שחקנים שעבורם קריירת משחק מצליחה היא פסגת השאיפות. 12 מיליון דולר לסרט, טירה בערבות אנגליה, התמכרות אחת או שתיים, התמוטטות עצבים, אימוץ יתום ממיעוט זה או אחר וספוט קבוע במדורי הרכילות. ויש שחקנים שעבורם קריירת המשחק היא רק שלב, מקפצה בדרך למשהו טוב יותר, משמעותי יותר, בדרך להגשמה עצמית גדולה יותר.
השבוע לפני שבעים שנה נולד אדם כזה, שעבר דרך ארוכה למדי משחקן צעיר ויפיוף, לכוכב-על שובר לבבות, לבמאי מבטיח, לבמאי מוכשר ולמייסד מכון ופסטיבל שנהיה לאחד החשובים ביותר בארה"ב ובעולם.
רוברט רדפורד נולד ב-18 באוגוסט 1936, בסנטה מוניקה, קליפורניה. הוא סיים את לימודי התיכון ב-1954, וקיבל מלגת בייסבול לאוניברסיטת קולורדו, אותה הוא איבד במהרה לאחר שנמצא שתוי, אחד ממספר הרגלים מגונים שאימץ ושיוחסו לטראומה ממותה של אימו כשהיה בן 18. שנה לאחר מכן הוא שב ללמוד, הפעם משחק ועיצוב תיאטרלי בניו-יורק.
בשנות החמישים המאוחרות והשישים המוקדמות, הוא הופיע במספר מחזות בברודווי כמו גם בתוכניות טלוויזיה, על אחדות קיבל ביקורות משבחות ועל אחת מהן אפילו היה מועמד לפרס האמי לשחקן משנה.  
הבכורה הקולנועית שלו הייתה ב-1962 בסרט מלחמתי בשם War Hunt, ממנה ובמשך העשור הקרוב הוא צפוי לפתח מודעות לתדמית הכוכבן הבלונדיני שדבקה בו ולסרב לתפקידים בסרטים כמו הבוגר ומי מפחד מוירג'יניה וולף?. ב-1969 ההמתנה הוכיחה את עצמה כמשתלמת ביותר, כשהגיע התפקיד שיזניק אותו באחת אל פסגת החלומות ההוליוודית, אל עבר הקשת בענן, תפקיד ראשי מול פול ניומן בסרטו של ג'ורג' רוי היל, קיד וקסידי. לאחר ההצלחה הפנומנאלית של הסרט, רדפורד שב לשחק במספר סרטים שלא זכו להצלחה ביקורתית או קופתית גדולה, אם כי ראוי מאוד לציין את Jeremiah Johnson המעניין, שיתוף הפעולה השני של רדפורד עם הבמאי סידני פולאק (הראשון היה בסרט This Property is Condemned), שעתיד להניב עוד סרטים רבים.
ב-1973 רדפורד התרומם מהנמנמת המקצועית וסגר שתי קופות נאות - הראשונה עם כך היינו (לצד ברברה סטרייסנד ובבימוי סידני פולאק), דרמה רומנטית-פוליטית, שעוקבת אחר סיפור אהבתם של וואספ ויהודייה בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה - הוא רוצה לברוח ממחויבות, היא בעלת מעורבות פוליטית עזה וההתנגשות הבלתי נמנעת מגיעה על רקע המק'קארתיזם המגיע גם להוליווד; והשנייה, להבדיל - העוקץ, קומדיית פשע שאיחדה אותו בשנית עם פול ניומן (והפכה את המוסיקה של סקוט ג'ופלין לחביבת תלמידי הפסנתר).
בשנים שעקבו, רדפורד ביסס את מעמדו, והסיר ספק באשר לאיכויות המשחק הרבגוניות שלו והקסם האדיר שזלג ממנו ללא שום מאמץ. ב-74 הופיע בגטסבי הגדול המלוטש והמרשים, ב-75' בשלושת ימי הקונדור הפרנואידי ומאוד אפקטיבי (שיתוף פעולה רביעי עם סידני פולאק - החמישי יהיה זכרונות אהבה מאפריקה זוכה האוסקר) וב-76' בכל אנשי הנשיא, סרטו של אלן ג'יי פאקולה בו שימש רדפורד גם מפיק בפועל, ובכך חשף משהו מצידו הפוליטי, שיתבטא במהלך השנים בהזדהותו הגלויה עם המחנה הליברלי, זכויותיהם של הילידים האמריקאים ואקטיביזם סביבתי.
השנה היא 1980 ורדפורד נכנס לדפי ההיסטוריה של תעשיית הסרטים ההוליוודית כשהוא זוכה בפרס האוסקר על בימוי סרטו הראשון, אנשים פשוטים, דרמה משפחתית עשויה לעילא. אל רדפורד יצטרפו מאוחר יותר קלינט איסטווד, וורן ביטי, קווין קוסטנר ואחרים, כשחקנים מובילים בתעשייה שזכו בפרס הנחשק על בימוי.
בתחילת שנות השמונים רדפורד התחיל לנהל את מה שייהפך לרומן ארוך ומתוקשר מאוד עם תעשיית הסרטים העצמאית בארה"ב. ב-81' הוא הקים את מכון סאנדנס לקולנוענים בשאיפה, ארגון ללא מטרות רווח, שב-85' השתלט על פסטיבל קולנוע קטן ואלמוני שהוקם ביוטה ונועד למשוך אליה אנשי קולנוע צעירים. רבים אינם זוכרים, שבשנים הראשונות, רדפורד נלחם לבדו על קיומם של המכון ושל הפסטיבל, ורק דבקותו במטרה החזיקה את העסק חי ונושם. אבל אז, ב-1989 זה קרה: סטיבן סודרברג הביא אל הפסטיבל את סקס, שקרים ווידאוטייפ (שזכה שם בפרס הקהל ונדד לקאן שם קיבל את הפרס הגדול); האל הארטלי הביא את האמת שלא תיאמן (1990); טוד היינס הביא את רעל (1991); קוונטין טרנטינו הביא את כלבי אשמורת (1992), ומשנה לשנה הלכה והתחזקה תדמיתו של הפסטיבל כמקום בו מוצגת הבשורה של הקולנוע האמריקאי, והוא הפך לאחד האירועים הקולנועיים המשמעותיים ביותר בעולם, בנתנו במה לקולנוע עצמאי וליוצרים צעירים ולא מוכרים. אז, בתחילת שנות התשעים, הוא גם קיבל את שמו הרשמי: פסטיבל סאנדנס לקולנוע, על שם דמותו המפורסמת של רדפורד ב"קיד וקסידי" - The Sundance Kid.
בהמשך, בנוסף לפסטיבל ולמכון, צמחו גרורות נוספות למוסד בחסותו של רדפורד, ביניהן קטלוג סאנדנס; ערוץ סאנדנס, עליו חתם ב-95', ושמשדר סרטים עצמאיים 24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע; ורשת בתי קולנוע - הראשון צפוי להיפתח בוויסקונסין השנה - שיקרינו סרטים עצמאיים, זרים, דוקומנטריים ומעט סרטי אולפנים. 
אך בעקבות ההסתעפות הכמעט קולוניאליסטית של המוסד סאנדנס, והמידה האדירה של כוח, פופולאריות ויחסי ציבור שהפסטיבל צבר בתעשייה, רבים כעת תוהים אם הוא עדיין ביתו של הקולנוע העצמאי בארה"ב, או שמא הוא נדד הרחק משורשיו ונהפך בעצמו, בפרדוקס אכזרי למדי, לחלק מהבעיה.
לצד השתתפותו הבלתי פוסקת כשחקן בתעשייה ההוליוודית, רדפורד המשיך לביים. ב-92' ביים את נהר זורם ביניהם המרגש, וב-94' את חידון האשליות המצוין, המגולל את סיפור שערוריית החידונים בטלוויזיה וגם מתכתב בצורה מתוחכמת עם מוטיב הוואספ (רייף פיינס, משתתף החידונים המצליח) מול היהודי (רוב מורו, החוקר ש”עולה” עליו), שמופיע ב”כך היינו” (“חידון האשליות” קיבל ארבע מועמדויות לאוסקר, כשאת פרס הבמאי הפסיד לרוברט זמקיס שזכה עם פורסט גאמפ). ב-98' רדפורד ביים לראשונה את עצמו בסרט הלוחש לסוסים, דרמה משפחתית סוחפת בה שיחק לצד קריסטין סקוט תומס וסקרלט ג'והנסן הצעירה בלבלובי קריירת המשחק שלה. 
כעת רדפורד עדיין משחק ומביים, ועדיין מכהן כראש אימפריית סאנדנס, שלמרות האימפריאליזם, בכל זאת 
נחשבת בעיני רבים לדבר הטוב ביותר שיצא מהקולנוע האמריקאי. הוא אמנם בגיר של ממש, אך תרומתו לתעשייה שצמח בחיקה כל כך  אדירה בהיקפה, שנדמה כאילו היא מתפרשת על מאה שנה לפחות.
ברוח הפעלתנות הבלתי נדלית שלו, הפרוייקט הבא של רדפורד צפוי להיות Aloft,סרט המבוסס על ספר מאת אלן טננט, המגולל את הרפתקאותיהם של שני גברים מזדקנים, שעוקבים ממטוס ססנה מתפרק אחר מסלולו הבינלאומי של "הבז הנודד" (Peregrine Falcon). בשלבי הפקתו הנוכחית של הסרט נראה שמול רדפורד הולך לשחק לא אחר מפול ניומן, מה שיסגור יותר ממעגל אחד במפעל חייו של רדפורד. קצת ניומן, קצת טבע והרבה רוח חופש – החיים יפים בגיל שבעים.


שירה בן-סימון (17/08/06)

רדפורד. מיפיוף לפורץ דרך
רדפורד הצעיר. בדרך להגשמה עצמית
קיד וקאסידי. ההמתנה השתלמה
כך היינו. הוואספ והיהודייה
העוקץ. פעם שנייה עם ניומן
כל אנשי הנשיא. מודעות פוליטית
אנשים פשוטים. אוסקר בימוי
חידון האשליות. הפסיד לזמקיס
ניומן ורדפורד. כך היו...
...וכך יהיו