25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

האמת במערומיה
עיתונאים במלחמה - נושא שעדיין דשים בו הרבה במחוזותינו – עומדים במרכזם של סרטים רבים, עלילתיים ותיעודיים. אלה וגם אלה מחפשים את הגיבורים

"אינך יכול לשקול את המלחמה ללא השמועות, ללא התקשורת, ללא פרופגנדה. אם מתכנן מלחמה לא שם את המדיה והפרופגנדה בראש האג'נדה שלו, משמע שהוא מתכנן גרוע" - סמיר קאדר, מפיק בכיר באל ג'זירה.
אמירה נכונה ועצובה זאת מסכמת את השימוש בתקשורת שעושה כל מדינה "דמוקרטית" בעת מלחמה, ובפרט, את תפקידה – המודע והגלוי - של התקשורת הישראלית ככלי פרופגנדה בידי הממשלה במלחמת לבנון ה-2 (תפקיד שהוביל, בהכרח, לסיקור חד צדדי של זוועות המלחמה). מלבד עיתונאים בודדים, קשה למצוא כאלו המעיזים לפרסם את מה שעיניהן רואות, בדרך כלל הם מעדיפים להסיט את המצלמה והראש הצידה. אלה שכן מחליטים ללכת לחקור, לחפש ולהילחם בכדי להביא לציבור את הזוועות המוסתרות ממנו, אלה שמוכנים להסתכן בפגיעה בקריירה האישית למען סיוע לאחר, הם גיבורים של ממש, ואת אלה אוהב הקולנוע להנציח.
דמותו של העיתונאי במלחמה מופיעה כבר ב-1940, בסרטו של אלפרד היצ'קוק, כתב זר, שעוסק בעיתונאי ניו יורקי, הנשלח לאירופה לסקר הסכם בין שתי מדינות ומתערבל בתוך בליל של קונספירציות רב לאומיות. חשוב לזכור, שהשנים הם תחילת מלחמת העולם השנייה, מה שמתבטא בשמרנות הפוליטית המאפיינת את הסרט.
העיסוק הכמעט-אובססיבי של הקולנוע בעיתונאים במלחמה הגיע בעקבות מלחמת וייטנאם. נדמה שמלחמה זו היא המלחמה הראשונה שחוללה את המהפך בגישתם של עיתונאים וצלמים, שנשלחו לסקר אותה, וככל שהתקדמה, החלו להבין את הזוועות שמחוללת האומה ה"מוסרית" שלהם. חיילים פשוטים ועיתונאים חיילים, שנשלחו לצלם את המלחמה למען העורף, שלחו צילומים של חיילים אמריקאים בוזזים, שורפים ואונסים את וייטנאם. מכיוון שהרבה מהצילומים האלה לא נעשו במסגרת "רשמית", הם לא צונזרו על ידי הממשל האמריקאי, ומצאו את דרכם לעיתונים בדרכים שונות. הפער בין דיווחי הכזב של השלטון לבין דיווחי אמת משדה הקרב הפך מוחשי מתמיד, והביא לעולם את דמותו הממשית והפיקטיבית של העיתונאי הלוחם, זה שיגלה את האמת במערומיה. מתחילת שנות השמונים נוצרו מספר סרטים בולטים, שמספרים את סיפורם של צלמים-עיתונאים בזמן מלחמה.
ב-1982 ביים פיטר וויר האוסטרלי את שנה בצל הסכנה, על עיתונאי צעיר (מל גיבסון), שמגיע לאינדונזיה כדי לסקר את ההפיכה הקומוניסטית הכושלת. מהאיגנורנטיות של כתב זר, הבא למקום חדש ולא מובן, מציל אותו עיתונאי מקומי, צלם ננס (לינדה האנט בתפקיד גברי, שזיכה אותה באוסקר), שהופך למורה נבוכים ונותן לו הצצה פנימה אל תוך הארץ השסועה. בתווך גם רומאן סבוך עם דיפלומטית בריטית (סיגורני וויבר), ו-וויר מצליח לייצר דרמה עשויה היטב, שמעלה כמה שאלות מוסריות נוקבות באשר למעורבות האפשרית (או בלתי אפשרית) של הזר הבא לסקר. 
שכר האמת של רוג'ר ספוטיסווד מ-1983 נוצר רק ארבע שנים לאחר ההפיכה העממית כנגד הנשיא ה"אמריקאי" סמוזה. ניק נולטה המעולה מגלם את דמותה של שליח המגזין "טיים", המגיע לניקרגואה כצלם, אך לנוכח הזוועות שהוא חווה, הופך לפעיל זכויות אדם, המתגייס לעזרת המורדים כנגד השלטון. הסרט מצליח לשלב בין משולש האהבים שנוצר בין דמותו של נולטה לבין אהובתו קלייר (ג'ואנה קסידי) וחברו הטוב אלכס (ג'ין הקמן), לבין ההתמקדות שלו, החתרנית יחסית, במעורבות של ארה"ב בהפיכות במרכז ודרום אמריקה לכל אורך מחצית המאה.
ב-1984 ביים רולנד ג'ופה, במאי טלוויזיה עד אז, את דמעות של שתיקה, בכיכובם של סם ווטרסטון וג'ון מלקוביץ'. הסרט אמנם נוצר באנגליה, אך הוא מבוסס על זיכרונותיו של עיתונאי הניו יורק טיימס סידני שנברג, שהגיע לקמבודיה בסוף שנות השבעים לסקר את מלחמת האזרחים בין השלטון לבין צבא החמר רוז' האכזרי, שעתיד לשלוט במדינה בשנים הבאות. כמו ב"שנה בצל הסכנה", גם כאן שנברג מתיידד עם עיתונאי מקומי, דיט פרהן (האינג. סי נאגור- עיתונאי קמבודי ששרד את זוועות שלטון החמר רוז' בעצמו וסופו שזכה באוסקר על תפקידו בסרט). יחד עם פרהן מצליח שנברג לדווח לעולם על ההפצצות שמבצעת ארה"ב בבירת קמבודיה ובכך מעודדת את מלחמת האזרחים. בסופו של דבר, החמר רוז' מנצחים במלחמה, ושנברג מצליח לחלץ את משפחתו של פרהן ואת עצמו לארה"ב, אך פרהן עצמו מבלה את השנים הבאות במחנות העבודה האכזריים שהקימו החמר רוז' תחת הדגל האדום.
הבמאי הקונטרוברסלי אוליבר סטון ייצר את סרטו ה"רציני" הראשון ב-1986. סלבדור מתאר את מסעם של צלם עיתונות מסומם ושיכור בדמותו של ג'יימס וודס, וחברו המסומם עוד יותר (גם בחיים) ג'ון בלושי, שנוסעים לחפש סקופים במלחמת האזרחים המבעבעת באל סלבדור. אמנם הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר, אך זהו עוד אחד מהמקרים הרבים שבהם הוליווד מחליטה להעניק לעצמה נקודות בהומאניות לפני שהיא צופה בסרט המדובר. צפייה חוזרת מגלה, שדמותו השנויה במחלוקת של הבמאי (שמיוצג בסרט על ידי וודס) וניסיונו הנואש לעורר פרובוקציות הם הדברים הבולטים שנשארו מהסרט.
אחד מסרטי ה"עיתונאים בזמן מלחמה" נוצר בידי הבמאי הבריטי הפורה והלעתים מצוין, מייקל ווינטרבוטום. סרייבו שלו, מ-1997, הוא עיבוד משובח של ספרו של העיתונאי מייקל ניקולסון, שמספר את סיפורם של צמד עיתונאים - בריטי (סטיבן דיליין) ואמריקאי (וודי הארלסון), אשר נקלעים למלחמת האזרחים האכזרית שאירעה ביוגוסלביה לשעבר. כיאה לסגנונו (שניכר ביצירותיו אנשי המסיבות, ו-The Road to Guantanamo) ווינטרבוטם משלב בסרט אלמנטים תיעודיים העוזרים לו ל"אמת" את הסיפור שלו, וגם כאן (כמו ב"שכר האמת") מעורבותו של העיתונאי בהתרחשויות, והדילמות המתעוררות בעקבות הצורך להתערב, עומדות במרכז הסרט.
את דמותו הממשית של העיתונאי במלחמה אפשר לפגוש בסרט תיעודי מ-2001, War Photographer שמו, העוסק בג'יימס נאכתווי, אחד מצלמי העיתונות החשובים בעולם. בסרט המצוין שמתאר את עבודתו, הוא אומר שהצילומים שראה מווייטנאם הם אלו שהביאו אותו להחלטה להפוך לצלם מלחמה, מקצוע שהפך לכל הווייתו וזהותו, כמעט הדבר היחיד בחייו.
נאכתווי הוא אדם שקט, מרוכז לחלוטין באירועים הקשים אותם הוא מתעד בקור רוח מפתיע. הסרט עוקב אחריו במקומות שונים בעולם, מאפריקה (בדרום אפריקה הוא חוזה באחד מחבריו נורה למוות מטרים ספורים ממנו), שבה הוא מבלה את מרבית זמנו, דרך שכונות העוני של ג'קארטה באינדונזיה ועד פלסטין. נאכתווי הוא אמנם צלם ואמן, אך הוא מסביר, שלא יכול היה לצלם את התמונות, לולא המצולמים שלו היו מבינים, שהוא מכוון אליהם מצלמה במטרה להציג לעולם את הזוועות שאירעו להם ודרך כך לנסות לסייע.
הסרט החדש ביותר העוסק בעיתונות במלחמה, גם הוא תיעודי, הוא Control Room, סרטה של הבמאית האמריקאית ממוצא מצרי ג'האנה נוג'אים (Startup.com), ואפשר בקלות לומר, שהוא הסרט החשוב ביותר שנוצר על מלחמתה של ארה"ב בשרידים שהיא השאירה מעיראק. הסרט מתמקד בסיקור העיתונאי של ערוצי החדשות הערביים, ובעיקר אל ג'זירה, והוא מלווה את הימים שלפני תחילת ההפצצות האמריקאיות על בגדד וגולש לתוך הניסיונות האמריקאים ל"שחרר" את העם העיראקי ממשפחת סאדם חוסיין ובניו בע"מ. הכתבים של אל ג'זירה מצליחים להציג נקודת מבט שונה על המלחמה בעיראק והמלחמה האמריקאית בטרור בכלל.
הסרט עוקב אחרי מספר עיתונאים של אל ג'זירה הנוסעים לעיראק ומדברים עם תושבים מקומיים (שדווקא נוח להם) וחיילים אמריקאים (שמשוכנעים שהעם העיראקי זקוק להם בכל מחיר). הסרט הזה הוא חובה לכל מי שמתעניין בסיקור העיתונאי בעולם הערבי, והוא גם מאפשר לחזות בצילומים מעברה השני של הגדר בצפון, צילומים שקשה עד בלתי אפשרי לחזות בהם בעיתונים ובאתרי האינטרנט המקומיים בארץ. הסיקור שמביאים העיתונאים של אל ג'זירה הוא חשוב, מכיוון שהם מנצלים את היותם רשת טלוויזיה שאינה תלויה באף מדינה. הם מבקרים גם את האמריקאים וגם חלק ממדינות ערב (שבכמה מהן נאסרה התחנה לשידור בגלל תכנים מסוימים). הכתבים והצלמים שלהם מסוגלים להביא דיווח כולל של המצב, ובייחוד - להביא למערב תמונות שהוא צריך לראות. מבחינה זו הכתבים של אל ג'זירה אינם "ניטראליים" והם רואים בעבודתם שליחות: להציג את העולם הערבי בצורה שונה מכפי שהמערב למד להכיר אותו מאז ה-11/9. מבחינה זו השליחות שלהם דומה לזו של ג'ימס נאכתווי, או כל אחד מהצלמים/עיתונאים הרואים בעבודם יותר מסתם דיווח.


בן רונן (19/09/06)

כתב זר. שמרנות פוליטית
וייטנאם. התמונות ששינו הכל
שנה בצל הסכנה. הכתב הוא זר
שכר האמת. הכתב מעורב
דמעות של שתיקה. ווטרסטון מדווח
דמעות של שתיקה. זוועות החמר רוז'
סלבדור. הפרובוקציות של סטון
סרייבו. גם כאן העיתונאי מעורב
War Photographer. הצילום כזהות
War Photographer. להציג לעולם
Control Room. הזוית של אל ג'זירה
Control Room. הצצה מעבר לגדר