23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הלא מודע שלי בוחר בשבילי
לכבוד Destricted, די.וי.די חדש ובו שבעה סרטים קצרים, שעוסקים במפגש בין קולנוע ופורנוגרפיה, אנחנו מביאים שיחה עם הפרובוקטור הצרפתי גספר נואה (במאי “בלתי הפיך“), גם הוא במשתתפים. פבלו אוטין ואמיר וודקה ראיינו אותו לעיתון הסינמטק במהלך ביקורו בישראל. הרי הטקסט הלא מצונזר, לא לבעלי קיבה רגישה

גספר נואה הוא הילד הרע הרשמי של הקולנוע הצרפתי בן זמננו. אחד נגד כולם (I Stand Alone) ובלתי הפיך - שני הסרטים שהוא צילם, ביים וערך לבדו - פולשים לטריטוריות של סרטי פורנו, סלשר ו-Rape/Revenge, ורומסים בדרכם כל נורמה של תקינות פוליטית. סרטיו של נואה פרובוקטיביים כשם שהם וירטואוזיים, והתגובות אליהם נחלקות בדרך כלל בין גינוי להערצה. בימים אלה הגיע אל האוזן השלישית סרט נוסף שעשה, קצר, במסגרת הדי.וי.די Destricted, המביא שבעה סרטים (של מת'יו בארני, לארי קלארק ואחרים), הנוגעים למפגש בין קולנוע לפורנוגרפיה. לסרטו של נואה, אגב, קוראים We Fuck Alone, טייק על שם סרטו הראשון באורך מלא.
השנה גספר נואה היה בין אורחי הכבוד של פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי לקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב, ובמהלך הביקור רואיין על ידי פבלו אוטין ואמרי וודקה לעיתון הסינמטק.
1. על מוסר זוחלים ואורגיות סנטימנטליות
אמיר וודקה: ב"בלתי הפיך" יש לכאורה קוטביות מוראלית ברורה: מצד אחד הרע המוחלט בדמות הסרסור שאונס את מוניקה בלוצ'י, ומצד שני - וינסנט קאסל, השחקן שכולנו אוהבים, זה שמבצע את הנקמה -
גספר נואה: אבל אם שמת לב - הסרסור ניצל, הוא עומד בצד ורואה איך חברו חוטף את המכות.
א.ו: כן, קאסל נוקם באדם הלא נכון. למעשה הנקמה לא מתממשת. אבל הנקודה היא, שלמרות הניגוד בין קאסל לסרסור, נראה שטרחת לייצר ביניהם הקבלות. לדוגמה, הסצנה של קאסל ובלוצ'י במיטה - קאסל מנסה לכפות עליה מין אנאלי, כפי שהסרסור יעשה מאוחר יותר, והוא גם סותם לה את הפה כמו שהסרסור עושה במהלך האונס.
ג.נ: לא התכוונתי לזה - זה היה מאולתר. קאסל מלא בטסטוסטרון, הוא אוהב לעשות ספורט, הוא אוהב ללכת מכות, הוא אוהב להזדיין. הוא חשב שזה יהיה משעשע לומר "אני רוצה לזיין אותך בתחת", זה הכל. וסתימת הפה? אני לא יודע – אולי הוא עושה לה את זה גם במציאות. בנוגע לדמות הסרסור - במציאות הוא מתאגרף, איש מצחיק מאוד וגם הוא מלא בטסטוסטרון – הוא אוהב ללכת מכות, להזדיין ולהעליב אנשים. הוא עשה את סצנת האונס כמו שהוא הבין אותה. הסרסור הוא מתאגרף שמשחק סרסור, וקאסל הוא קאסל שמשחק את הדמות שלו. תמיד אתה מזדהה עם דמות אחת יותר מהאחרות. בשבילי הדמות של קאסל היא שלוחה של עצמי, מכיוון שגם אני נכנס בקלות לריבים אלימים. אני לא מנסה לריב הרבה כי אני לא מאוד חזק, אבל אם נראה שיש לי סיכוי, אני בפנים. קאסל אמר לי שהוא רוצה להכניס חלק ממני לתוך הדמות שלו, אבל אמרתי לו "לא - אני לא רוצה שתשחק אותי, אלא שתשחק את עצמך כמוני" (צוחק).
א.ו: ההקבלה הזו בין הסרסור לדמות של קאסל אינה מכוונת, היא לא חלק מהתנועה המעגלית של הסרט?
ג.נ: לא, אבל קרו עוד כמה הקבלות מעניינות במהלך הסרט. כמו למשל היד של קאסל שנרדמה באותה סצנה במיטה – זו אותה היד שישברו לו אחר כך במועדון הרקטום. גם זה לא היה מכוון, צילמנו את הסרט בסדר הכרונולוגי של האירועים וקאסל לא ידע שזו תהיה אותה היד. היו כמה הקבלות כאלה בסרט שלא היו מתוכננות.
פבלו אוטין: אתה אומר שכל ההקבלות מקריות לגמרי?
ג.נ: לא, זה קרה בעיקר בגלל שכל הגברים הם אותו הדבר. פשוט ביקשתי מגברים לגלם תפקידים של גברים ואמרתי להם שהם יכולים לומר מה שירצו. זה הטבע של הגברים שגורם להם להוציא את אותן התמות במהלך האימפרוביזציה. כשאתם רואים את וינסנט קאסל - זה וינסנט קאסל. כשאתם רואים את מוניקה בלוצ'י - זאת מוניקה בלוצ'י. הם פשוט מעמידים פנים כאילו יש להם שם אחר, מקצוע אחר. בגלל זה אני אוהב לעבוד עם שחקנים לא מקצועיים - הם כמו שהם - אתה תופס אנשים כמו שהם. זה מזכיר לי דבר מצחיק שקרה בצילומי סצנת האונס: דמות האנס אמורה להסניף פופרס תוך כדי. אבל לא היה פופרס. אז השחקן אמר, "אתם רוצים שאני אשחק אותה שאני לוקח פופרס? איזה מין דבר זה?"; לא הייתה ברירה, ושלחנו מישהו לחפש חומר אמיתי, אבל מה שהוא הביא היה כל כך מסריח  - זה לגמרי סובב לשחקן את הראש...
א.ו: מבין הצמד קאסל-דופונטל, קאסל הוא החיה, הדחף היצרי, ואלבר דופונטל הוא הפילוסוף, השכל. אך מסע הנקמה חושף אותם כשני צדדים של אותה אישיות: קאסל דוחף קדימה את האיד ודופונטל מגלם את הסופר אגו התרבותי המרסן.
ג.נ: דופונטל הוא לא בדיוק פילוסוף. הוא למעשה מורה לביולוגיה, מדעי החברה – משהו כזה. גם דופונטל הוא אחד שנכנס לקרבות בקלות. הוא מאד חזק, וכשהוא נכנס לקרב, זה חדשות רעות למי שנגדו. הוא מסוגל לשבור למישהו את הפרצוף עד שייצא לו דם. כשהוא נכנס לזה הוא ממש יוצא משליטה.
א.ו: במהלך המסיבה קאסל מעדיף להיצמד לדופונטל ונוטש את בלוצ'י לגורלה הנורא. גם אחרי שנודע לו מה אירע, הוא מעדיף להמשיך לבלות יחד עם חברו במסע נקמה אלים אל תוך חיי הלילה של המועדונים ההומואיים בפריז, במקום, למשל, להיות עם בלוצ'י בבית החולים. נדמה לי שקאסל ודופונטל הם חלק מהבעיה הכוללת, שגם להם יש אחריות על מה שקרה. ברכבת, בדרך למסיבה, הם מדברים על בלוצ'י כעל אובייקט בשדה החליפין הגברי שלהם, והנימה הכללית של השיחה מאוד אלימה. כאשר הם מתווכחים על מי זיין אותה יותר טוב, דופונטל מספר על הפעם היחידה שהוא הביא אותה לאורגזמה -  כיצד נתקל לה הראש בשולחן והיא צעקה והיה דם בכל מקום… 
ג.נ: זה נכון שאם אתה מסתובב עם החבר הכי טוב שלך, שהוא חבר לשעבר של חברה שלך, תתפתח ביניכם שיחה בסגנון "מי זיין אותה יותר טוב". למעשה, הסצנה שצילמנו במטרו הייתה מאוד שונה בתכנון המקורי. הדיאלוג שנכתב בהתחלה עסק בניסויים ביולוגיים על עכברים, אבל אחרי 5 או 6 טייקים, כשראיתי שאנחנו על המטרו האחרון לאותו היום, אמרתי לדופונטל: "אוקיי, תעשה מה שאתה רוצה, פרי סטייל". שחקנים תמיד מתחרים אחד עם השני, וכך גם עשו קאסל ודופונטל. דופונטל החליט להגיד דברים שיעצבנו את קאסל. הוא התחיל לשאול את מוניקה כל מיני שאלות גסות. אם מישהו היה אי פעם מדבר ככה אל מוניקה במציאות, קאסל היה מרסק לו את הפרצוף, אבל בגלל שזה היה בתוך סרט, והייתה מצלמה, הוא נאלץ לשלוט בעצמו. אפשר לראות בסרט שהוא נעשה מאוד עצבני, ורואים גם שמוניקה מצחקקת ומאוד נהנית, כי מי היה מעז לדבר ככה בנוכחות בעלה במציאות?
א.ו: מדוע גרמת לדופונטל, המוצג דווקא כרציונלי מבין שני הגברים, לבצע את האקט האלים במועדון הרקטום?
ג.נ: בגלל שהוא שולט בעצמו. וגם בגלל שהוא החבר הקודם של בלוצ'י. לא רק שאנסו את חברתו לשעבר, גם עומדים לדפוק בתחת ואולי להרוג את חברו הטוב - אז הוא משתגע. כל אדם נורמלי היה עושה את אותו הדבר במקומו.
א.ו: אפשר היה לפרש זאת כביקורת על שיח הנאורות של השמאל הליברלי - האופן בו אידיאלים הומניסטים מכסים לפעמים על מעשים נתעבים. 
ג.נ: אתה לא יכול לבקר אנשים על מעשים שהיית עושה בעצמך. אם היית רואה מישהו תוקף את אמא שלך, את אבא שלך או את ילדיך, היית משתגע.
פ.א: אתה אומר בעצם שבכולנו טמון יצר אלים; כשאנחנו תחת התקפה, כשפוגעים בנו, אנחנו בהכרח דורשים נקמה?
ג.נ:  אני חושב שלכול הגברים יש אופי של זוחלים. כשזה מגיע לשאלה של הישרדות, החזק שורד - תהרוג או שתיהרג.
פ.א: זה הדבר שאתה מנסה לומר בסרטיך על האופי האנושי?
ג.נ: זו תמה שחוזרת בהרבה סרטים. רואים את זה בהרבה סרטי סלשר, וגם ב"בלתי הפיך"; למרות ששם זה קצת טריקי, כי הנקמה מופיעה לפני החטא. בעתיד הייתי רוצה דווקא לעשות פרויקט שיהיה מאוד סנטימנטלי.
פ.א: אני חושב שלצד המין והאלימות, יש באמת הרבה סנטימנטליות בעבודה שלך. האם אתה טיפוס סנטימנטלי?
ג.נ: אם אתה חושב שאורגיות זה סנטימנטלי, אז כן. (צוחק) תלוי מי מזיין את מי. כששתי הבחורות  בקליפ שעשיתי ללהקת "פלסיבו" מנשקות זו את זו, הן כאילו מגוננות אחת על השנייה מפני כל הפינים שמסביב, וזה נראה מאוד חברי ומרגש.

2. זה אנטי צרפתי או בכלל טריילר למפלגה ימנית?
א.ו: כשקאסל ודופונטל מחפשים את הסרסור שאנס את בלוצ'י, הם מגלים שהוא נוהג לבלות במועדון S&M לגברים בשם "הרקטום", מה שמוביל את קאסל להתרוצץ בקדחתנות כשהוא מציק לעוברים ושבים בשאלה "איפה הרקטום?". לבסוף הם מוצאים את הרקטום, וקאסל מתעקש לחדור אליו עמוק יותר ויותר - עד לפורקן האלים שבסוף. יכול להיות ששאיפת הנקם של קאסל מסתירה תשוקה הומוסקסואלית מודחקת?  
ג.נ: משעשע מאוד. זה עשוי להיות נכון. אולי אני צריך לעשות סרט המשך (צוחק). פירוש שמו של האנס, טיניה, הוא תולעת. תולעת שחיה בתחת. יש אנשים שאוכלים בשר מקולקל, זה יוצר להם תולעים בתחת. כך שהאנס הוא בעצם תולעת תחת, והם מחפשים אותו בתוך הרקטום.
פ.א: המצאת את זה בתור בדיחה?
ג.נ: אני בכלל רציתי לעשות קומדיה... אני אוהב סוג כזה של בדיחות. הייתי מספר לכם אחת, אבל כל פעם שאני מספר בדיחה, בסוף אני יוצר לי אויבים חדשים. תמיד יהיה מישהו שיאמר "איך אתה מסוגל להגיד דבר כזה?". הרבה מהבדיחות הן גזעניות...
א.ו: בנושא זה - הגיבור של "לבד" מאוד גזעני, וכך גם קאסל ב"בלתי הפיך", שנקמתו הופכת למסע התעללות כנגד זרים והומואים חפים מפשע. מאיפה זה בא? האם זו העמדה האישית שלך?
ג.נ: לא, זו לא העמדה שלי אלא של כל אחד שנמצא במתח, תחת התקפה – הוא מחפש את האחר להאשים אותו. אם האחרים סביבך הם לבנים, אתה תאשים לבנים, אם הם שחורים, אתה תאשים שחורים, אם הם נשים, אתה תאשים נשים, או אם אתה גר עם אמך, אתה תאשים אותה שהביאה אותך לעולם הזה... אם זה היית אתה במצב מאוד קשה, איך היית מגיב?
א.ו: אני באמת לא יודע... אבל בכל זאת מדובר בסרט, וכל קורבן בסרט הזה משתייך לעמדת מיעוט כלשהי... 
ג.נ: למה אתה מתכוון ב"מיעוט", מוניקה היא מיעוט?
א.ו: כאישה - מול עמדות הכוח הגבריות של קאסל, דופונטל והסרסור, הייתי אומר שכן.
ג.נ: בעקבות הסרט פנו אלי נשים שנאנסו. הרבה מהן נאנסו על ידי בן משפחה, כך שהייתי אומר שזה חלק מהניסיון האנושי. גם ילדים הם קורבנות. קורבנות של ההורים שלהם. הם הופכים לקורבנות של הוריהם ברגע שההורים מתחילים לומר להם מה הם יכולים ולא יכולים לעשות. ואז אתה מתבגר - ואתה יכול להתחיל לפגוע בילדים שלך, באשתך ובכלב שלך. להיות אישה זה אומר להיות מותקפת על ידי גברים. אי אפשר להימנע מזה. ובמצבים מסוימים, כל גבר היה אונס. במצב מלחמה למשל. הרוסים בזמן המלחמה - מבחינת מעשי אונס - לא התנהגו טוב יותר מהגרמנים. ברוב הסרטים האמריקאיים סצנות אונס לא נראות אמיתיות, גם אם לפעמים יש יוצאי דופן, כמו גברים במלכודת. בסרט שלי ניסיתי להימנע מהצגה סימבולית, מסוגננת מדי של האונס. לפעמים אתה מוסיף אלמנט מסוים, כמו למשל המעבר התת קרקעי שנראה במציאות חום או צהוב, אבל היה נראה לי שהוא צריך להיות אדום, והאדום הזה מוסיף משהו אקספרסיוניסטי, הוא עוזר לסרט בכך שהוא עוזר לדימוי להיחרט לך בראש. אם ראית את הנרקומנים בסרט אני כריסטיאן פ., בסצנות ההיפר-ריאליסטיות בהן הם מזריקים לעצמם, החדר צבוע בירוק עמוק - צבע שהופך את הסצנה למשהו בסגנון אמנות פופ, משהו שנותן תחושה נוספת. עם זאת, אולי זה הורס את האופי הדוקומנטרי של הסרט. אני לא יודע אם הסרט שלי היה טוב יותר אם המעבר התת-קרקעי לא היה אדום, אבל בכל מקרה, הפעולה הייתה נשארת זהה.
פ.א: הכחשת בעבר שלסרטיך יש אמירה פוליטית או ביקורת על האומה הצרפתית, ועם זאת סרטיך, שבלשון המעטה אינם מציגים מציאות אופטימית, נפתחים עם מפת צרפת והאות F באמצעה.
ג.נ: הגיבור של "לבד" חי בחלק פחות מוצלח של צרפת והוא שונא את כולם ויורד על הכל, וגם בסרט הזה ה-F מופיעה עם מפת צרפת בפתיחה. בהרבה מדינות היו עוצרים אותך כבוגד על דבר כזה. אבל בצרפת עושים מזה צחוק ואומרים "תרבות היא תרבות". רואים את דגל צרפת, מפת צרפת, ואז מישהו שמעליב את המדינה, "אני לבד נגד כולם" וכד'. אנשים שאלו "מה זה לעזאזל? זה אנטי-צרפתי או אולי בכלל טריילר למפלגה פוליטית ימנית?" מה שאני הכי אוהב בתרבות הצרפתית זה שהיא עשויה מהרבה דברים. קח את סרקוזי [שר הפנים הצרפתי] לדוגמה - אפילו אין לו שם צרפתי. באמריקה זה עניין הרבה יותר פוליטי - להיות הומו, שחור, יהודי, מה שלא יהיה - מכיוון שאז אתה שייך לקהילה פוליטית מובחנת ואתה לא יכול להתערבב עם כל האחרים. בקנדה זה אותו הדבר. תמיד שואלים אותך לאיזה קהילה אתה שייך – אתה הומו, לסבית, אפרו-אמריקאי? בצרפת יש הרבה יותר זוגות מעורבים. המון צרפתים יוצאים עם בחורות שחורות. אבל באמריקה, אם אתה רואה זוג מעורב, זה ממש נחשב לחילול הקודש. ואם אתה הומו, עליך להיות הומו ולהילחם למען דגל ההומוסקסואליות כל חייך. בצרפת כולם בי-סקסואלים, כל גבר שיאמר לך "הו לא, אני לא הומו" למעשה מזיין גברים כל יום.

3. מותר ליהנות
א.ו:
כיצד היית מגדיר את גישתך לקולנוע?
ג.נ: אני משתמש בקולנוע כדי ללכת למקומות שלא היית מגיע אליהם בדרך אחרת. ללכת לבית חולים בו אנשים גוססים מאיידס, לבקר אצל הקו קלוקס קלאן, ללכת למועדון הומואים - כבמאי אתה תמיד יכול לומר "אני עושה פה סרט". כבמאי אפשר להגיע ליותר מקומות ולשוחח עם יותר אנשים מאשר כעיתונאי. אנשים פוחדים מעיתונאים, אבל מתרגשים מול מצלמת הקולנוע. הם נפתחים ונותנים לך גישה לדברים שהם לא היו חושפים בשום דרך אחרת. לדוגמה, לפני עשר שנים כמה אנשי מאפיה קלטו שאני מצלם בסביבתם - הם קראו לי אליהם ועשו פוזות למצלמה. פתאום הם הראו לי איזה בחור שחייב להם כסף, ואז הם ירו בו. אני צילמתי הכל, והם מאוד התרגשו והיו מאושרים להיות מול המצלמה.
פ.א: היחס הישיר הזה הוא מה שאפשר לך להציע לוינסנט קאסל ומוניקה בלוצ'י לעשות סרט פורנו, לפני שעלה הרעיון לעשות את "בלתי הפיך"?
ג.נ: אני משער שכן, אבל לא חשבנו על פורנו אלא יותר בכיוון של מלודרמה ארוטית. בהרבה סרטים כיום יש סצנות סקס מפורטות. בימינו זה מיושן רק לרמוז על סיטואציה מינית - אם יש סקס עדיף להראות אותו, ואתה יודע מה ההרגשה לראות סצנת סקס שהסקס בה רק מרומז. הבעיה הייתה מה יקרה עם מוניקה אחרי סרט כזה. רצינו מאוד לעשות את זה, אבל למוניקה קשה גם כך להתמודד עם מעמד הסלבריטאי שלה. מוניקה נחשבת לאישה היפה בצרפת. היא מוטרדת יום יום על ידי גברים שרוצים להציץ לה, ואם היא הייתה עושה סרט פורנו, הגברים סביבה היו ממש מאבדים שליטה.
פ.א: איך סצנות המין הבוטות בסרטיך מתקבלות בצרפת?
ג.נ: ככל שזה נוגע לסקס, הצרפתים מדברים בחופשיות. זה סיפור אחר כשמדובר בכסף. אתה יכול להיות במסיבה ולומר "כן נדפקתי בתחת" או מה שלא יהיה, אתה יכול לשאול על דברים פרטיים מאוד, אבל אם תשאל מישהו כמה כסף הוא מרוויח בחודש, מייד הוא יקרא לשומר ויתלונן שאיזה סוטה מציק לו. הדבר הכי מעליב שתוכל לשאול מישהו בצרפת זה כמה כסף הוא מרוויח.
פ.א: מדוע זה כך לדעתך?
ג.נ: אולי בגלל שהצרפתים חושבים שאם אתה עשיר מגיע לראשך להיכרת.
פ.א: פורנוגרפיה מעסיקה אותך רבות. לאחרונה ביימת שלושה סרטי פורנו קצרים. כיצד אתה מסביר את המשיכה שלך לפורנוגרפיה?
ג.נ: אני פשוט אוהב לראות בחורות עירומות. כשאתה עושה סרט אתה יכול לבחור בין להראות אנשים מדברים, להראות אנשים אוכלים, או להראות אותם מזדיינים. במה היית בוחר? כנראה שהלא מודע שלי בוחר בשבילי. כשמציעים לי לעשות משהו על שוד בנק אני מסרב. אני מעדיף לעשות פורנו. זה מצחיק לראות אנשים מזדיינים, מאוננים…
פ.א: מה כוונתך ב"מצחיק"?
ג.נ: אנשים צוחקים בין הטייקים, אתה מרגיש כמו במסיבה. זה רע לעשות סרט ולהרגיש שאתה בעבודה. פעם המוטו שלי היה "מה שלא הורג אותך מחשל אותך", אבל היום אני מבין שהעיקר הוא שהעבודה תהיה בכיף. אתה יכול לעשות דוקומנטרי על איידס באפריקה, כמו שעשיתי לא מזמן, וזה יכול להיות מהנה. אתה חייב לעשות את זה בשמחה. היום המוטו שלי הוא "מותר ליהנות". הכל עובד טוב יותר על הסט כשאתה בא בגישה כזו. 
א.ו: אתה מתייחס לתהליך העבודה. מה באשר לצופים, אתה רוצה שגם הם ייהנו?
ג.נ: הצופים זה לא הבעיה שלי. אם מישהו עוזב באמצע הקרנה של סרט שלי, מבחינתי זה אומר שלא מגיע לו לראות את הסרט. אתה מדמיין שהצופים בנויים כמוך. אתה מניח כמובן שחלקם לא יהיו מרוצים. זה כמו בארוחת ערב עם ידידים - יכול להיות ערב נחמד מאוד, אבל לפעמים אתה מדבר יותר מדי ויש מישהו שנפגע.

פבלו אוטין ואמיר וודקה (12/10/06)

נואה. הקולנוע מאפשר לללכת למקומות
בלתי הפיך. הקבלות מקריות, או שלא
אחד נגד כולם. כולנו גזענים
Destricted. אני אוהב בחורות ערומות
בלתי הפיך. קאסל מלא בטוסטסטרון
בלתי הפיך.  הטבע של גברים
בלתי הפיך. במציאות האנס מתאגרף
בלתי הפיך. דופונטל עיצבן את קאסל
בלתי הפיך. מעדיף את החבר
בלתי הפיך. גברים הם זוחלים
בלתי הפיך. האדום אקספרסיוניסטי
I Stand Alone. סנטימנטליות?
We Fuck Alone. עדיף להראות סקס
הראיון. משמאל: וודקה, נואה, אוטין