19/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

ילדות ממש רעות
שני סרטים אמריקאיים מהזמן האחרון שמים במרכז העלילה נערה שאפתנית שתעשה הכל כדי להשיג את 15 דקות התהילה שלה. פחד ואימה

כל מה שבחורה רוצה... מתחיל כמו כל סרט תיכון אחר. בוורלי הילס, בנות שוות בחצאיות, בחורה סופר-פופולארית, ששואפת (אבל ממש שואפת) להיות שחקנית, סוחבת אחריה בחורה הרבה פחות פופולארית ממנה, ויחד עם חברה נוספת רוצה להכיר לה את החיים בצד השני. רק שהבחורה שלנו רוצה להיות שחקנית קצת יותר מדי. כל כך רוצה, שהיא טופלת אשמת שווא של הטרדה מינית על המורה שלה לדרמה - לאחר שהוא, בחוצפה יוצאת דופן, העז להוציא אותה מהתפקיד הראשי במחזה “אנה פרנק“. המוטיבציה: חשיפה טלוויזיונית. מצלצל מוכר? נכון. כבר ב-1995 הרעיד גאס ואן-סנט את עולמנו עם ניקול קידמן בפיתוי קטלני, שדיבר על בחורה מרשת טלוויזיה קטנה, שבסך הכל רצתה להיות מפורסמת, והייתה מוכנה לעשות כל דבר בשביל זה. אבל כל דבר.
אז קימברלי ג'ויס (איוואן רייצ'ל ווד, הזכורה לטוב משלוש עשרה) תעשה הכל כדי להיות בתוכנית טלוויזיה אליה היא מנסה להתקבל ללא הצלחה ניכרת. ובאמת, כל המורים אומרים שהיא שחקנית מחוננת, אבל מה לעשות, שכשאת בת 15, וכולן נראות טוב, אפילו קצת יותר טוב ממך, צריך להתאמץ הרבה יותר. קימברלי מבינה מה שהבמאים והתסריטאים הבינו הרבה לפניה: העיתונות והמדיה הם הדרך הקצרה ביותר להצלחה. אחרי הכל, רק צריך לגרום לקצת סימפטיה מהצופים, והכל כבר בידיים של המפיקים הגדולים.
מזה זמן מנסים להזהיר אותנו מפני כוחה העצום של המדיה. אוליבר סטון הדגים ברוצחים מלידה, שאנחנו מסוגלים לאהוב, ואפילו להעריץ, רוצחים סידרתיים, וכל מה שצריך זה כתב טלוויזיה נחוש מספיק, ורוצחים שנראים מצויין. ג'ון ווטרס הראה באמא סדרתית, שטלוויזיה גורמת לנו אפילו לזכות מאשמה את האשמים ביותר, אם הם רק סימפטיים ומחונכים היטב. אבל אף אחד מהם לא הלך על הז'אנר הנצפה ביותר על ידי בני הנוער, שהוא, בעצם, קהל היעד המועדף – סרטי התיכון. במסווה של קומדיה קלילה, מדגים מרקוס סיאגה (שהלך לביים אחר כך פרקים בסדרה ורוניקה מארס) מה החלום האמריקאי גורם לאנשים לעשות. בעזרת חצאיות קצרצרות, מורים שחוטאים בפנטזיות (בלבד!) על התלמידות שלהם, הורים לא מתפקדים (ג'יימס וודס מתפקד מצוין, אגב, בתפקיד אביה של קימברלי) הוא מכין את הקרקע לדרמה אימתנית כמעט, אכזרית לחלוטין ומלאה בציניות, על הרצון הכל כך מובן הזה, ל-15 דקות של תהילה. לא לחינם המחזה המועלה בביה"ס הוא "אנה פרנק". בצורה צינית ואכזרית, קימברלי רוצה לגלם את דמותה של אנה פרנק, שבגיל כה צעיר נאלצה להיות מבוגרת מכפי גילה ולעבור דברים שרצוי שילדים (ואף אחד) לא יעברו, ולהתמודד עם עולם אחר לחלוטין ממה שדמיינה.
ובמסגרת החלום האמריקאי, או יותר נכון, הסיוט האמריקאי, ביים פול וייץ (שלא חושב הרבה דברים טובים על האמריקאים ועשה גם את אמריקן פאי, אבל גם את רווק פלוס ילד הנהדר) את אמריקן דרימז, סוג של סאטירה על התוכנית הכי נצפית בארה"ב בימינו – אמריקן איידול. למי שלא מכיר, אמריקן איידול היא ה"כוכב נולד" האמריקאית (יותר נכון, כוכב נולד היא האמריקן איידול הישראלית), כולל מיליוני צופים כל שבוע, 4-5 שידורים בשבוע, ובקיצור, כל מה שצביקה הדר יכול רק לחלום עליו. יו גראנט מגלם את המגיש הבריטי של התוכנית האמריקאית, שהוא ומפיקיו מנסים להכין עונת-על ולשבור את כל שיאי הרייטינג הקיימים. הם מזמנים למסך בחור יהודי כשר, בחור ערבי מעיראק (חובב מושבע של מחזות זמר), ובחורה אמריקאית טובה מהדרום, המגולמת על ידי הזמרת מנדי מור (שחוץ מלהיות זמרת מקצועית גם חובבת סאטירות ושיחקה גם ב-Saved). על מנת להגשים את החלום האמריקאי שלה, הגיבורה שלנו משאירה מאחוריה את כל מה שהכירה (בעידוד המפיקים אבל גם בעצת אמא שלה) והולכת על כל הקופה. וגם על המגיש. כל זה גורם לחבר שלה, ששבר את היד שלו במהלך אימונים בצבא, אבל לטענת המפיקים נפצע במלחמה בעיראק (רייטינג! רייטינג!), לעוגמת נפש גדולה, וזו בתורה מולידה רצון עז לפוצץ (מילולית) את כל התוכנית. אז יש לנו אזכורים פוליטיים של מחבלים מתאבדים, ובחורה שרק רוצה להצליח ובדרך מחסלת את כל עולמה, ואפילו משגעת קצת את יו גראנט, אבל יש לנו בעיקר טלוויזיה, רייטינג, והעולם של הנוער האמריקאי, שלפי תפיסת הסרט, וברוח ימינו אלה, באמת מוכן לעשות כל דבר למען התהילה, לא משנה מה המחיר.
אז נכון ש"אמריקן דרימז" לא מתקרב ברמתו אפילו לקרסולי "כל מה שבחורה רוצה..." אבל הוא בהחלט מדבר על דברים מאוד דומים. דווקא באומה שחיה על פי כללי הרייטינג והפרסום, ומעודדת בכל הווייתה את נתיניה למצוא את מקומם (גם אם הוא רגעי) באור הזקורים – דווקא שם, באמריקה, הפכה השאפתנות לעניין מטריד מאוד, במיוחד אם הוא בא לידי ביטוי בקרב בחורות צעירות. בסרט יופי מקומי, מוקומנטרי על תחרות יופי בעיר קטנה, מתוארת אמא שאפתנית במיוחד (קירסטי אלי שממש עושה חשק לחבב אותה שוב), שמוכנה לעשות הכל כדי שבתה תוכל ללכת בעקבותיה ולהיות גם היא מלכת יופי (כמו סרטו של ואן סנט, “פיתוי קטלני“, בשמו המקורי To Die for, גם הסרט הזה משתמש בכותרתו בביטוי אמריקאי נפוץ - Drop Dead Gorgeous, כדי לציין באירוניה את הערבוב בין תהילה/יופי למוות). גם כאן יש לנו טלוויזיה וצוות חדשות שעוקבים אחר האירועים, וגם כאן הבחורה הראשית היא שאפתנית יותר מדי (ואמה בעקבותיה, או לפניה, עוד תת-נושא שהסרטים הללו עוסקים בו ויכול לאכלס מאמרים). אז מה יש להם, לאמריקאים, נגד ילדות בנות 15 שבסך הכל הפנימו את ערכי התרבות האמריקאית, והן רק רוצות להיות מפורסמות? ולמה אף פעם אין גיבור כזה, וזו תמיד בחורה? האם עדיין, במאה ה-21, בחורות עם כח מסוכנות יותר מבחורים?  
התשובה, כנראה, מתחילה בערכי הדת והמסורת, שאחרי מיליון שנות שלטון בוש, נדמה שהשתלטו לחלוטין על אמריקה (לפי סקרים מהזמן האחרון, 86% מהאמריקאים רואים את עצמם דתיים, 95% מאמינים באלוהים - אף מדינה בעולם לא מתקרבת לזה בכלל!). בקונטקסט הזה, השאפתנות הנשית היא הדבר הדומה ביותר לחטא. המשכה של התשובה טמון בנושא העתיק בעולם, סקס, נושא מורכב במיוחד בחברה הפוריטנית שהזכרנו. שתי הגיבורות של הסרטים החדשים עושות את מה שהן עושות בזכות יכולתן להשתמש במה שהטבע נתן להן. להיות סמל סקס כי כך החליט קלוין קליין או כל אופנאי/פרסומאי/מעצב דעת קהל, ובעקבות החלטתו העמיד אותך מול מצלמתו ועשה ממך קציצת בשר – כל זה טוב ויפה. אבל להיות סמל סקס כי את החלטת?! כשהכוח בידייך? עד כאן. או אז הופך הצירוף – נערה צעירה עם סקס אפיל + שאפתנות + שימוש חכם במדיה - לצירוף קטלני עד אימה. ומסוכן. וכזה שצריך למגר ולהשמיד. תשאלו את פריס הילטון.


ליאור אלפנט (15/10/06)

כל מה שבחורה רוצה. כל כך רוצה
פיתוי קטלני. ואן סנט וקידמן התחילו
כל מה שבחורה רוצה. מול המסך
כל מה שבחורה רוצה. עם אבא, וודס
אמריקן דרימז. הולכת על כל הקופה
אמריקן דרימז. בעידודה של אמא
אמריקן דרימז. המטרה הושגה
יופי מקומי. שאפתניות יותר מדי