23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

המלכה האם
זו אמנם הייתה שנתה של הלן מירן, אבל הזרקור לא מפסיק לתפוס לצידה גם מועמדת אחרת, מריל סטריפ, שממשיכה ללהטט בין דמויות בווירטואוזיות מדהימה
רק שתי שורות יש למריל סטריפ בסרטה האחרון גיבור על נמלים, וגם הן מדובבות. אבל אי אפשר לטעות: היא מלכה, לא רק של נמלים אלא גם של כל ניואנס בימתי – מעווית פה כאילו-לא-רצונית עד טון סמכותי ומתפנק כאחד, כמלכת הנמלים החבויה רוב הזמן מעיני נתיניה העמלניים. המיקום בצמרת אינו חדש. מרגע שפרצה מריל סטריפ אל הקולנוע, אי אפשר היה שלא לשים לב אליה. אפשר היה להתאהב באיכויות החריגות שלה ללבוש ולפשוט דמויות, אפשר היה להירתע מהפרפקציוניזם על גבול מכונת המשחק, אפשר היה להתעצבן ממניירות שאימצה לעצמה (ולמרבה השמחה נפטרה מהן בחלוף השנים). ועל כל אלה אפשר היה ללעוג בחיבה-הערצה כמו שעשה ג'רי סיינפלד, כשגילה שאיליין זייפה אורגזמות ("מה, היא מריל סטריפ?" אמר הזכר הנעלב מאטימותו-שלו).
בביוגרפיה של סטריפ, שיאנית המועמדויות לאוסקר ומלכה הוליוודית בלתי מעורערת משך מרבית הקריירה שלה, יש כמה פרטים שאינם מתיישבים עם סיפורי סינדרלה שהוליווד אוהבת לנפק. היא נולדה בניו ג'רזי, המושחתת שבמדינות ארה"ב, אך גדלה במשפחה בורגנית טובה, ששלחה אותה לקולג' יוקרתי (ואסאר) ולאוניברסיטה יוקרתית עוד יותר (ייל, במחזור של סיגורני וויבר). אחרי התחבטות בין שירת אופרה למשחק, בחרה בתיאטרון, וממנו הגיעה לקולנוע.
למרות שעד לאחרונה סטריפ לא נחשבה לבעלת אג'נדה פוליטית-חברתית מובהקת – וגם היום אינה מרבה לנצל את מעמדה למטרות כאלה – עבודותיה הראשונות, בשלהי שנות השבעים, מעידות על בחירות עם אמירות ברורות מאוד: תפקיד משני נוטף אדמומיות פוליטית בג'וליה של פרד זינמן, תפקיד מרכזי בסדרת הטלוויזיה שואה, תפקיד משנה (ומועמדות ראשונה לאוסקר) בצייד הצבאים, אחד הסרטים המוקדמים והביקורתיים ביותר על מלחמת וייטנאם, לסבית גרושה במנהטן של וודי אלן, אם הנוטשת את בעלה ובנה ויוצאת לחפש את דרכה העצמאית (ומקבלת אוסקר) בקרמר נגד קרמר של רוברט בנטון.
את שני הסרטים האחרונים הסריטה סטריפ במקביל, זמן קצר לאחר שאיבדה את אהובה ושותפה ל"צייד הצבאים", ג'ון קזאל (הסנדק). לימים הודה דסטין הופמן, שפרט על יגונה האישי של סטריפ כדי לחלץ ממנה תגובה רגשית כנה בסצנת המשפט ב"קרמר נגד קרמר". סטריפ מצידה הודתה בקושי לתמרן בין הגרושה הלסבית לאם הנוטשת. לרוב קשה לתפוס את סטריפ ברגע של מצוקה. למרות המראה המאופיין מאוד שלה, עם האף העקום ועצמות הלחיים הגבוהות, היא מצליחה להיכנס בנעליה של כל דמות, כאילו אין מדובר לדידה במשחק אלא בחיים עצמם. יותר מזה, סטריפ לעולם אינה מגירה זיעה: היא מגיעה לפסגת ההר לפני כולם, מתיישבת לכוס תה נינוחה וממשיכה לשעוט לפסגה הבאה.
בצד האמינות החריגה פיתחה סטריפ עוד תכונות, פחות נעימות: אוסף של מניירות, מצידוד מבט מבויש ועד נגיעה נבוכה בשערותיה, ושלל מבטאים מושלמים שהולידו לא מעט חיצי ביקורת. אחד מאימוני היסוד בתחום זה היה דווקא בתפקיד שעליו קיבלה אוסקר, בחירתה של סופי, שבו שיחקה פליטה פולנייה על סף מתמיד של התמוטטות. מצד שני, סטריפ המשיכה לבחור בקפידה את תפקידיה, כולל כאלה שהיו עשויים לסכן את הקריירה שלה. מן האם הנוטשת והלסבית הגרושה הבלתי טריוויאליות לשנות השבעים, עברה סטריפ לתפקיד מסוכן לא פחות כקארן סילקווד, חוקרת בכור גרעיני שיוצאת להתריע על הסכנה הטמונה בו, בימים שבהם האמריקאים היו עסוקים בטיוח תקלות חוזרות ונשנות, והעולם טרם חווה את התאונה הזוועתית בצ'רנוביל. סילקווד הפגיש את סטריפ עם מייק ניקולס, זיווג שהוליד עוד שורה של סרטים ותפקידים מצוינים, שארבעה מהם גילמה בסדרה מלאכים בשמי אמריקה.
עוצמה מסוג אחר הקרינה סטריפ בתפקיד כפול באהובת הקצין הצרפתי (עוד מועמדות לאוסקר ברשימה האינסופית). הסרט, המתנהל בשני מישורים, נראה מותאם לסטריפ ככפפה ליד: מידה של שמרנות וצדקנות מהולה בתשוקה לחצות את הקווים, לעבור כל גבול. זו הייתה נקודת העוצמה של סטריפ וגם מקור חולשתה. השלמות הקולנועית, השמירה הקנאית על דעותיה לעצמה, ומעטה הסודיות שעטף את חייה האישיים, היציבים להדהים במונחים הוליוודיים (חתונת הכסף כבר חלפה – היא נשואה לפסל דון גאמר - וארבעת הילדים פונים בהדרגה לקריירות משגשגות משל עצמם), כל אלה הפכו את סטריפ לדמות מיתית בסדר הגודל של כוכבות העבר מימי האולפנים הגדולים.
כמו כוכבת גדולה הרשתה לעצמה סטריפ למהול את תפקידיה הרציניים בכמה קומדיות (שאת רובן מוטב לשכוח). ובכל זאת, לאחרונה הוציאה מעצמה את המיטב בשלושה תפקידים קומיים – וליתר דיוק, תפקידים הדורשים מידה לא מבוטלת של הומור עצמי. בשטן לובשת פראדה היא מצליחה – עם כלום טקסט וקמצוץ העוויות – לייצר דמות נלעגת של עורכת מגזין אופנה נחשב; בפשוט מאוהבת היא שוב יהודייה (לדבריה, שורשיה המשפחתיים מגיעים עד אנוסי ספרד), הפעם פסיכולוגית עם אוסף תגובות שהופך אותה למדריך מהלך לנוירוזות.
שנייה לפני שהחמיצה את ההזדמנות, הספיקה סטריפ להופיע במדריך לחיים בכפר, סרטו האחרון של רוברט אלטמן. שם היא משחקת, לצידה של לילי טומלין, חצי מצמד אחיות זמרות, שתי מזדקנות שמתקשות לקבל את העובדה שעתידן מאחוריהן. רק ההומור העצמי של סטריפ-יולנדה מאפשר לה להתמודד עם הדחייה החברתית שהיא חווה. אומללות ממין זה אינה זרה לכוכבת המצליחה. כבר לפני עשרים שנה לקחה על עצמה תפקיד של זמרת רדיו דועכת בעשבי פרא, סרט שלא זכה לכבוד המגיע לו: הלן ארצ'ר היא כל מה שהחברה האמריקאית לא רוצה לראות; היא שולי-השוליים של החברה המוציאה ישן מפני חדש, חברה שבה האומללים הם אומללים מאוד.
מעניין, אבל גם האמריקאים חובבי האגדות פסחו על הפרטים הללו בביוגרפיה של הכוכבת הנערצת עליהם. לאורך כל הקריירה שלה הייתה סטריפ ונותרה הבחירה הראשונה לתפקידים רבים, למרות – אולי בזכות – העובדה שהקריירה שלה רוויה בבחירות לא שגרתיות לזמנן. איכשהו, אולי בשל היותה דמות א-פוליטית מוצהרת במשך שנים, אולי בשל אורח חייה הבורגני מאז ומעולם, הבחירות האמיצות שלה מעולם לא דחקו את סטריפ לשולי הבמה.
בתוך הקריירה המגוונת שלה חזרה סטריפ כמה פעמים לתפקידי מאוהבת-אך-מנועה: בזכרונות מאפריקה סטריפ היא דנית שנזנחת ביבשת השחורה על ידי בעל נואף ומתאהבת בהרפתקן שאינו מסוגל להתיישב במקום אחד, ובנחיה ונאהב הכאילו-שטותי היא נשלחת לגן עדן בעוד שאהובה נועד לגיהינום. בשנות התשעים זימן לה הגשרים של מחוז מדיסון הזדמנות נוספת להתמודד עם אישה מתוסכלת. קלינט איסטווד יצר סרט קאמרי שבו רק שחקן מצוין כמוהו יכול לעמוד מול המגנטיות של סטריפ, ולהפך. הוא גם הצליח לחלץ מסטריפ מידה גדושה של כנות בדמותה של מהגרת איטלקייה תלושה במערב התיכון של ארה"ב, המשוועת לחום האנושי של צלם הנקרה לאזור לסדרת צילומים.
נשים המבקשות לצאת מעורן-שלהן שימשו את סטריפ לבקוע סופית מגולם המנייריזמים ולצאת אל משחק משוחרר יותר. אדפטיישן של ספייק ג'ונז וצ'רלי קאופמן – שידוך כמעט בלתי סביר למיינסטרימיות שאיתה סטריפ זוהתה – העניק לה הזדמנות פז לשחרור פומבי אחרי שלוש שנות בצורת קולנועית. ייתכן ששם – לדבריה, זה הסרט שבו צפתה הכי הרבה בשל הפרשנויות האפשריות הרבות שלו – שיחקה את עצמה. בורגנית בשנות הארבעים לחייה, המבקשת לשבור את השגרה, במקרה זה על ידי שימוש בחומר המופק מסחלב נדיר וממסטל עד הקצה. סטריפ המצחקקת בהיי היסטרי בראה את עצמה מחדש כאישה בוטחת בעצמה, כשחקנית שהמבקרים הם רק ליווי לחייה ולא החיים עצמם.
באותה שנה, 2002, חזרה גם לתפקיד של לסבית, הפעם כקלריסה ווהן בשעות. סטריפ מודעת מאוד לכוכבותה (המוזכרת ברומן של מייקל קנינגהם) אבל היא והדמות שאותה היא מגלמת מודעות היטב גם לשבירותם של החיים. חרף רצונה הכן לחיות את החיים בגלוי ובפשטות, הם הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר חזקים ממנה. היא נקלעת למערבולת רגשות, נסחפת, נחבטת, ועולה על החוף מתנשמת בקושי אבל ממשיכה את החיים.
הסיבה היחידה שעשויה לגרום למריל סטריפ להתנשם בקושי בחיים האמיתיים היא השיאנות הסדרתית שלה במועמדויות ופרסים. עוד לא עלה אבק על גלובוס הזהב שקטפה לפני שבועות אחדים (על תפקידה כמירנדה פריסטלי ב"השטן לובשת פראדה") וכבר רשמה שיא מועמדויות אוסקר חדש (14). עם הכבוד הזה לא נותר לה אלה להפסיד, מלאת הוד, למלכה האמיתית של השנה החולפת, הלן מירן.




נעמה שפי (08/02/07)
צייד הצבאים. מועמדות ראשונה לאוסקר
מנהטן. לסבית גרושה
קרמר נגד קרמר. אם נוטשת
סילקווד. הסתכנות
אהובת הקצין הצרפתי. תפקיד כפול
זכרונות מאפריקה. מאוהבת ומנועה
נחיה ונאהב. נשלחת לגן עדן
הגשרים של מחוז מדיסון. מול איסטווד
אדפטיישן. ממוסטלת ומשוחררת
השעות. שבירותם של החיים
פשוט מאוהבת. יהודייה
המדריך לחיים בכפר. כמעט החמיצה
השטן לובשת פראדה. המועמדות ה-14