21/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

ג'בל ברוקבק
אמנם הוא הפסיד, ולא בצדק, ל“התרסקות“, אבל אין ספק שהסרט המעניין, המורכב והחתרני ביותר שיצא השנה מהוליווד הוא "הר ברוקבק" , סרטו המופלא של אנג לי. יניב רון-אל מצא דמיון מפתיע, שלא לומר מתמיה, בינו לבין דרמה ישראלית, צבאית ומצליחה. מסע אל מעבר לגבול, בעקבות יוסי ואניס, ג'אגר וג'ק

לאחרונה הכיר בג"צ ברישום הנישואים של בני זוג מאותו המין שנישאו בחו"ל. ההחלטה עוררה מריבצה לרגע קט את הסוגיה השנויה במחלוקת של נישואים חד-מיניים. בעולם הרחב הדיון הציבורי בנושא מכה גלים. בארה“ב, למשל, זה נושא מרכזי במערכות הבחירות שמקים ומפיל מועמדים לנשיאות ולמשרות-מושל. אצלנו נשיאים מפילים את עצמם, והדיון על נישואים חד-מיניים נשאר פחות או יותר במסדרון שבין האצטדיון של גבעת רם לבית-המשפט העליון. הגעתו בטיסה ישירה מטורונטו, מצטרפת לשורה של תופעות תרבותיות, במיוחד בתחום של זכויות הפרט, אבל גם בתחום האופנות הקולנועיות, שבהן ישראל צועדת בעקבות הרוחות הנושבות בארה“ב.

והנה, דווקא בתחום הייצוג הקולנועי של זוגיות הומואית, מבט טרנס-אטלנטי עשוי להפתיע ולהציע, שישראל הקדימה מבחינה כרונולוגית את המעצמה המובילה בתבל. דרמת-הטלוויזיה יוסי וג'אגר, בבימוי איתן פוקס, הופצה בישראל בשנת 2002 וכאילו בישרה את בואו של הסרט האמריקני הר ברוקבק, בבימוי אנג לי, שהופץ בעולם שלוש שנים לאחר-מכן. כמובן, אלו לא הסרטים הראשונים במדינותיהם שעוסקים בזוגיות של שני גברים, אבל "יוסי וג'אגר" ו"הר ברוקבק" חולקים מאפיינים ייחודיים למדי: בניגוד לסרטים רבים שעוסקים בנושא ההומואי, הם אינם סרטי-נישה ונועדו במקורם להצגה בפני הקהל הרחב. בשניהם המוקד אינו דמות-ההומו, אלא סיפור הזוגיות, וליתר דיוק סיפור האהבה בין הגברים. לא רק זה, על אף השוני הרב בין הסרטים (מבחינת גודל-ההפקה ותקציבה, משך הסרט, תקופת הזמן של העלילה – רשימה חלקית) ישנם עוד קווי דמיון רבים ביניהם. רבים עד כדי תמיהה.

המ"פ, הקאובוי וכל ה"אחרים"
למשל, אופיין של הדמויות הראשיות. ייצוגים רבים של זוגיות הומואים בתרבות הפופולארית דואגים לחלוקה ברורה של "הגברי" מול "הנשי". בשני הסרטים, כך נדמה, מוצגת תמונה יותר עשירה ומורכבת, אבל החלוקה הבסיסית על-גבי סקאלת הגבריות נשארה. מחד, יוסי המ"פ הקשוח (אוהד קנולר) ואניס הקאובוי המופנם (הית' לדג'ר); כל אחד מהם – כגבר מסוגר, עצור, מחוספס, ממוקד-משימה, אפילו קצת אלים לפעמים – מאזכר את הגבר הטיפוסי של המיתוס הלאומי. ומנגד ג'אגר וג'ק, שמייצגים את מה שניתן לכנות 'נובו-מאסקוּלוּס', הגבר החדש. ואולי כינוי הולם יותר יהיה: גבר קווירי. ג'אגר (יהודה לוי) הוא רגיש, עדין ו"אחר", כפי שמובהר לנו על ידי הדמות הנשית של יעלי (איה קורן). וג'ק (ג'ייק גילנהול) מובנה ב"הר ברוקבק" כדמות רגישה, דאגנית ומטפלת – כך ניתן להתרשם מאופן התנהלותו באתרי הקמפינג, או מיחסו אל הילד שלו, או מהתנהגותו הרגשנית בנסיעה חזרה מוויאומינג, בסצינת הגירושין. הדמיון הוא אפילו חיצוני: "הגבר המסורתי" בהיר וחסון, ו"הגבר החדש" תמיר, שחרחר ותכול-עיניים. הניגוד בין הדמויות מייצר גם את המתח העלילתי הדומה בשני הסרטים. הגבר החדש, או הקווירי, מעוניין לקיים את האהבה בפומבי, אולם הגבר המסורתי המסוגר מכניס גם את הרומנטיקה לארון. הקונפליקט, שנמשך ב"יוסי וג'אגר" מספר שעות-עלילה וב"הר ברוקבק" כעשרים שנה, מגיע לידי עימות חזיתי בשתי סצינות דומות. בשתיהן הזוג מנהל ויכוח, שבמהלכו אף מועלית אופציית-המוות ("ומה יקרה אם אמות ועוד לא אמרת לי שאתה אוהב אותי?" שואל ג'אגר את יוסי, שעונה: "תחיה עם זה או תצא לי מהחיים". ואניס רומז לג'ק: "כל הדברים שאני לא יודע עליהם יכולים לגרום למותך"). והאופציה הזו (זהירות! אם מישהו לא ראה, לפניכם סדרה אינסופית של ספויילרים) מתממשת, כמובן, כשהגבר הקווירי מת מוות טראגי. בשני המקרים נשאר האהוב החי עם תחושות ההחמצה והאשם.

שתי אצבעות מוייאומינג – אתר מרכזי-גבולי
גם אתר ההתרחשות של הרומן דומה בשני הסרטים. לא דמיון פיזי ממש, כמובן, אבל דמיון במיקום הסימבולי: גם הצבא, ובמיוחד המוצב הקרבי בלבנון, וגם המערב האמריקני, או בשמו המקובל הסְפר (ה-Frontier) נחשבים אתרים מרכזיים באתוס של האומה, מעין כור היתוך של הזהות הגברית-לאומית. הבחירה למקם את סיפור האהבה באתר זה היא מהפכנית. לא עוד הומואים מתגפפים בשירותי המועדון או באחורי הקלעים של התיאטרון. הרקע האורבני הכה מזוהה עם יחסים הומוסקסואליים נדחק לטובת אתר בטבע, שבו יחסים בין גברים מתוארים לרוב כאחווה ורעות ומאופיינים בהומו-ארוטיקה מרומזת ומודחקת. בשני הסרטים נחצה הגבול הזה שבין הידידות ליזיזות, באופן חתרני, אבל רק לכאורה. לכאורה – כי חציית הגבול מתרחשת בשני הסרטים רק במרחב-הגבול. מקום ההתרחשות במוצב או במערב הוא אתר-גבול במובן האנתרופולוגי, כלומר אתר מעברי, של הימצאות בין לבין, בין "אנחנו" ל"הם", בין טבע לתרבות.
האנתרופולוג ויקטור טרנר איבחן אתרים כאלו במושג לימינלי. הלימינלי מצוי בשולי המבנה החברתי וחומק דרך רשת המיון של קטגוריות תרבותיות מקובלות, ובתוך כך קטגוריות מגדריות. ב"יוסי וג'אגר" הגבוליות ברורה: המוצב הצבאי מצוי פיזית בגבול ישראל-לבנון, כפי שמומחש בתמונות הגדר השכיחות בסרט. ערעור הקטגוריות הקונוונציונליות מתבטא גם בשילוב בין קולינריה פלצנית ומזון צבאי (השף הצה"לי והסושי-לוף שלו, למשל). ב"הר ברוקבק" אין אמנם גבול בינלאומי, אבל מרחב-הסְפר הוא מרחב גבולי במשמעותו המילולית (ספר=גבול). זהו גבולה הקדמי של החברה על סף הטבע הפראי. מרחב התפר שמפגיש ציביליזציה ופרימיטיביות. הסצינה שבה הכבשים של בעל החווה והכבשים הצ'יליאניות מתערבבות ממחישה את עירוב התחומים - Everything’s mixed up. וכך גם מיניותם של הגיבורים. אנתרופולוגים טוענים שגבולות הגוף האנושי מייצגים ומסמלים את גבולות החברה. במרחב הלימינלי, אם כן, מתקבלת על הדעת גם חדירה אנאלית. אולם אם באתר הלימינלי מומחשים הערבובים בין קטגוריות תרבותיות מקובלות, הרי זה רק מחזק ומאשרר את "הסדר הטוב" שמתקיים במרחב הנורמלי. בשני הסרטים הייצוג הוויזואלי המפורש של היחסים ההומואיים מתקיים רק במרחב הגבול, והייצוג של ההומואיות נותר ממוקם, כמו בסרטיו השונים כל-כך של עמוס גוטמן, בשולי החברה. סיפור האהבה ההומואי לא מצליח לפרוץ את הבידוד של הבונקר המחופר או ההר המרוחק, ולהתקיים גם בחדר הזוגי במלון באילת, כמו שרוצה ג'אגר, בחווה עצמאית שיקימו השניים, כמו שרוצה ג'ק, או בהצגת הבעל המיועד בפני הסביבה וההורים. לבית-ההורים אנו אכן מגיעים, בשני הסרטים, פעם עם יוסי ופעם עם אניס, אבל רק לביקורי-ניחומים.

סקס, פוליטיקה, מוות – איפה מתחבא התכתיב ההגמוני?
וזו השוואה מאלפת נוספת: הסצינה המופיעה בשני הסרטים, שבה האהוב החי בא לנחם את הורי האהוב המת. דווקא כאן מתגלה הבדל מסויים, קטן אך משמעותי. ב"יוסי וג'אגר" הסצינה משמשת רקע לקבורתו הסופית של הרומן בארון ההומואי של יוסי. האם השכולה אפילו ממציאה סיפור כיסוי עם החברה, יעלי, ורק דמותו של אופיר (אסי כהן) ספק-מנחשת. בכך ניטל מן הסרט העוקץ הפוליטי שאולי היה יכול להיות לו בעקבות הצגתה של זוגיות הומואית במרכזו. ב"הר ברוקבק", לעומת זאת, מתרחש תהליך כמעט הפוך: אניס מגיע לחווה הנידחת כשהוא בטוח שסודו שמור. אך להפתעתו הוא מגלה שהוריו של ג'ק ידעו בדיוק מה היה טיב הקשר ביניהם. למעשה, במהלך כל הסרט ידעו דמויות מרכזיות (כמו בעל-החווה ואשתו לשעבר) על זהותו המינית של אניס, שאותה לא היה מוכן לגלות אפילו לעצמו. בחשיפה זו בסצינת הניחומים, סיפור האהבה זוכה, לאחר מותו של ג'ק, למעין פומביות כפי שייחל בחייו. יותר מכך, הצופים מגלים בדיעבד, יחד עם אניס, שלג'ק היו תוכניות לבוא לחווה עם מישהו אחר. מעשה העזיבה של ג'ק ותוכניותיו לקיים, למרות הכול, זוגיות הומואית בין גברים מחוץ למרחב הלימינלי – משיבים את ההומואיות מאידיאל רומנטי-מיתי (שמועצם ב"יוסי וג'אגר" בגלל מות-הגיבורים של ג'אגר) למימד של חיים ארציים. בנוסף, הם מבנים בדיעבד את דמותו של ג'ק כחזק יותר מבין השניים. הגבר הקווירי הנחדר מתגלה כיוזם ואקטיבי. בכך מגלה "הר ברוקבק" יחס מורכב ורב-מימדי כלפי הסוגיה ההומואית, הרבה יותר מהיחס הפשטני שמצוי ב"יוסי וג'אגר". אילו היה ג'ק חי – אולי הייתה בסוף גם סצינת-חתונה.

אבל הוא מת. ושווה להתעכב על המוות הנוכח אף הוא בשני הסרטים. לא מעט כבר נכתב ונאמר. היו שטענו שהמוות הוא-הוא התכתיב ההגמוני, ההוכחה לכך שסרט מיינסטרים אינו יכול להציג רומן בין שני גברים חיים. לי נדמה דווקא שהמוות הוא זה שעושה את הרומנטיקה ואת סיפור האהבה לגדול מהחיים (ממש כמו בקלאסיקות הסטרייטיות). אבל התכתיב ההגמוני מצוי לא במוות כשלעצמו, אלא בהקשרו העלילתי. אם הבחירה למקם את סיפור האהבה ההומואי באתר שמסמל את כור ההיתוך הלאומי-גברי משקפת ניסיון כלשהו לצרף את דמות ההומו לאתוס הפטריוטי –  המשמעות הלאומית שנוצקת למוות הקווירי היא זו שמאפשרת את הצירוף. ב"יוסי וג'אגר" זה שוב ברור ופשוט: ג'אגר מת על הגנת המולדת, בלבנון. מה יותר אתוס לאומי מזה? אבל גם ג'ק, שלא מת מידי מחבלים, מצטרף לפנתיאון הגיבורים האמריקניים. לאורך כל הסרט ג'ק הוא דמות האמריקני מהעיירה, שעובד בשביל אחרים (בעל החווה או האבא של אשתו). חלום חייו הוא להקים חווה עצמאית בלב הסְפר. בין אם הוא מת כתוצאה מתאונה (הפרשנות הדחוקה), ובמיוחד אם הוא מת כתוצאה מהתנכלות החברה השמרנית סביבו (הפרשנות הסבירה)  – ג'ק מצטרף לשורה של גיבורים אמריקניים שמייצגים את האינדיבידואל הלא-מתוחכם, שמנסה להצליח בכוחות עצמו ולהיות self-made-man, על רקע הממסד המושחת והמנוון.
חוקר הקולנוע רז יוסף טען שאת "יוסי וג'אגר" יש לפרש על-רקע הפוליטיקה ההומואית של זמנו ומקומו: מאבק הקהילה הגאה בישראל בשנות ה-90' לנורמליזציה בא לידי ביטוי בניסיון ליצור את דמויות ההומו הכי "נורמלי" שהכיר המסך הישראלי. באותו האופן, יש לפרש את "הר ברוקבק" על רקע הפוליטיקה של מקומו: הוויכוח הציבורי בארה”ב סביב נישואים חד-מיניים. בסרט מוצגות התוצאות השליליות של האיסור: הטרגדיה של זוג האוהבים, הלבבות השבורים של הנשים שחיות בשקר, ובעיקר, שלילת-האפשרות מבני הזוג לממש את עצמם the American Way - בהקמת יחידה כלכלית עצמאית, חווה פורחת בלב הספר.
הוויכוח על נישואים חד-מיניים הגיע לישראל, אך הוא נעשה בינתיים בשולי השיח הציבורי, בזירות המקצועיות באקדמיה ובבית-המשפט. אם הוא יקבל מקום מרכזי יותר בדיון הציבורי, אולי עוד נראה ביטוי קולנועי שלו אצלנו על המסך. "נטחנים בקו – מתחתנים במוצב", ועכשיו הסרט. פוקס, לטיפולך.

המאמר הוא עיבוד של הרצאה שניתנה במסגרת כנס “סקס אחר 06“ באוניברסיטת תל אביב

יניב רון-אל (13/02/07)

סיפור אהבה בספר האמריקאי
סיפור אהבה בגבול הישראלי
יוסי. המ“פ הקשוח
אניס. הקאובוי המופנם
ג'אגר. עדין ו“אחר“
ג'ק. רגיש ורגשן
ה”בין לבין” הישראלי
ה“בין לבין“ האמריקאי
יוסי וג'אגר. רק בחסות המוצב
הר ברוקבק. על סף הטבע הפראי
יוסי וג'אגר. הרומן ייקבר סופית
אניס וג'ק. הקווירי הוא החזק