23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הבאנו ביכורים
לכבוד חג השבועות, אנחנו מביאים 21 במאים ובמאיות שעשו את סרט הבכורה שלהם בחמש השנים האחרונות, ומעוררים תקוות גדולות (חלקן כבר התממשו)

חג השבועות, בהיותו חג מסורתי של בכורה, הוא הזדמנות נאותה להציג מספר במאים חדשים בנוף הגלובלי, שבמהלך חמש השנים האחרונות הציגו את סרט הביכורים שלהם. בחרנו להתמקד בסרטים עלילתיים, למרות שחלק מהבמאים המוזכרים, הציגו לפני הבכורה העלילתית שלהם סרטים דוקומנטריים. הסרטים שנבחרו מייצגים את הצעדים הראשונים של יוצריהם, שחלקם, עד לרגעים אלה, כבר הספיק להציג סרט שני ואף שלישי. האחרים, במיוחד אלה שהביאו מפירות מכורתם האישית בשנה-שנתיים האחרונות, מסמנים הבטחות רציניות ומעוררים ציפייה לקראת הפרוייקטים הבאים שלהם.
ראוי לציין, שהעובדה שרבים מבין 21 הבמאים המיוצגים כאן הם אמריקאים, אינה אומרת שרוב הביכורים מגיעים משם (למרות שמותר לשער, שהתעשייה האמריקאית היא מהגדולות בעולם, אם לא הגדולה שבהן). ניתן להסביר את התופעה בעובדה שההפצה בדי.וי.די של סרטים אמריקאים היא מהירה יותר, ושהשמועה עליהם נפוצה במהירות גבוהה יותר מאשר זו על פיצ'רים של במאים מתחילים מיפן, למשל, או מסינגפור. כמו כן, למרות שיש במאיות ברשימה, מספרן קטן בהרבה משל הבמאים, אבל זה כבר נושא לדיון נפרד; אין ספק שהקול הנשי עדיין לא מקבל את המקום המגיע לו.

1.
עד 2002 היה ג'ורג' קלוני שחקן מצליח וסלבריטאי מהבולטים בסצנה ההוליוודית (שוב ושוב נבחר לאחד הגברים המושכים באמריקה, תמונתו חוזרת ומתנוססת על שערי המגזינים האופנתיים, הפאפארצי רודפים אחריו ללא לאות, ועוד שטויות מהסוג הזה). פריצתו לתודעה הבינלאומית הגיעה עם הופעתו כד"ר דאג רוס בסדרת בית החולים, ER, ב-1997 גילם את דמותו של ברוס וויין בבאטמן ורובין, ב-2000 עבד עם האחים כהן המהוללים ובערך באותו הזמן התחבר לווריד של הגורו הגדול של הקולנוע העצמאי – סטיבן סודרברג. כנראה בהשראתו של חברו החדש, החליט הכוכב להתייצב גם מאחורי המצלמה, וכך הגיע לעולם הפיצ'ר הראשון שלו – וידויים של מוח מסוכן. הסרט הוא עיבוד מוצלח מאוד לספרו האוטוביוגרפי של צ’אק באריס, מפיק טלוויזיה מצליח, שטען כי במקביל לקריירה הציבורית, הוא שימש סוכן של הסי.איי.אי., ובמסגרת עבודתו ביצע התנקשויות עבור ממשלת ארה"ב. מאז כבר הספיק לענג את הצופים עם סדרת הטלוויזיה ללא תסריט, אותה הפיק עם סודרברג וביים, ועם סרטו השני – לילה טוב ובהצלחה – שמוכיח עד כמה הוא מיומן בעשייה הקולנועית ועד כמה הוא מחויב לאמירה הפוליטית שלו. סרטו הבא,  Leatherheads, בכיכובו, יהיה דווקא קומדיה רומנטית על רקע עולם הפוטבול של שנות העשרים.

2.
יחד עם אלכסנדר אז'ה, דארן לין באוסמן וג'יימס וואן, ניל מארשאל הבריטי משתייך למה שהיסטוריון הקולנוע אלן ג'ונס קורא The Splat Pack – קבוצה של קולנוענים חדשים, שמייצרים סרטי אימה אלימים במיוחד. לתוך התחייה המחודשת של הז'אנר בעשר השנים האחרונות פרץ מארשאל ב-2002 עם סרטו Dog Soldiers. העלילה בקצרה: קבוצה של חיילים בריטים היוצאים למסע אימונים ביערות סקוטלנד מגלים כי בליל ירח מלא, היער מתמלא ביצורים מוזרים. כעבור שלוש שנים הפציץ מארשאל עם סרטו השני, The Descent, על מספר נשים אמיצות ומערה אחת מהגיהינום. הפרוייקט הבא מרקיע אל שמי המדע הבדיוני: Doomsday, המתואר כמותחן אקשן פוטוריסטי, יעסוק באנגליה העתידית תחת התקפת וירוס קטלני, המאיים, איך לא, למחוק את המין האנושי.

3.
באותו הקשר - נציג חשוב יותר, מבריק יותר וכסאחיסטי יותר של הטרנד האימתי החדש הזה הוא הרוקר רוב זומבי. זומבי (או בשמו האמיתי, רוברט קאמינגס), מנהיג להקת הנו-מטאל התעשייתית White Zombie (ע"ש סרט אימה קלאסי בכיכובו של בלה לוגוסי), הביא ב-2003 משב רוח משעשע עם הדמויות הגרוטסקיות של סרטו הראשון, House of 1000 Corpses. ליל כל הקדושים, 1977, עיירה אמריקאית שכוחת אל. שני זוגות צעירים אבודים מוצאים את עצמם בבית בו פסיכופתים טראשיים עושים מה בראש שלהם, וזה כואב. יותר מסרט אימה, מדובר במחווה לז'אנר, שבה הפרודיה משתלבת בקאמפיות יתרה עם הסאדיזם המתפרץ. בסרטו הבא, Devil’s Rejects מ- 2005, יעשה זומבי שימוש באותן דמויות (שאת שמותיהם שאל דווקא מהאחים מארקס), אבל הפעם הוא מניח בצד את התיאטרליות והקרקס, לטובת ריאליזם בוטה, מפחיד לאין ערוך, שההומור שלו מזכיר את הרגעים הטובים מתסריטיו של טרנטינו. והפרוייקט הבא? כמובן: רימייק לסרט הקאלט של ג'ון קרפנטרליל המסכות.

4.
לדילן האגרטי, צלם טלוויזיה מובטל, יש שכן זקן וקצת מוזר. יום אחד מזמין אותו השכן הביתה רק כדי להתוודות בפניו שהוא היורה השני המסתורי מפרשיית ההתנקשות בנשיא קנדי. לדילן זה נשמע כמו שטויות אבל המציאות הופכת לסבוכה ומסוכנת הרבה יותר. סרט הביכורים העצמאי, המפתיע (והמאוד "משכנע") של ניל בורגר - Interview With The Assassin, הוא דוגמה מצוינת לז'אנר המוקומנטרי (פיקציה מוחלטת שמוצגת כאילו הייתה סרט דוקומנטרי) שפרץ אל תודעת הצופים בעשר השנים האחרונות. הוא גם סיפק מקפצה לבמאי, שהקפיץ את עלויות ההפקה שלו בפרוייקט השני והמאוד מצליח שלו מהשנה שעברה – אמן האשליות. והפרויקט הבא? The Return, מעין שנות חיינו היפות ביותר מעודכן לימינו, עת שני חיילים וחיילת שבים מעיראק כדי לגלות שהחיים המשיכו בלעדיהם.

5.
עשר השנים האחרונות הפכו את דרום-קוריאה למעצמה של קולנוע. הנציגות שלה כאן הוא הבמאי קים אין-שיק, שאת סרט הביכורים שלו - Road Movie - הגיש ב-2002. הסרט בעל המבע הריאליסטי עוסק במשולש אהבה מוזר בין נווד הומו מחוספס ומעט תוקפני, איש עסקים מדוכא שירד מנכסיו וזונה. מדובר בסרט מסע עדין שיעלה חיוך על השפתיים בחלקו הראשון ואחר כך ימחק אותו באכזריות. עד היום הספיק הבמאי לייצר סרט נוסף, הפעם הרבה יותר מסוגנן ובארוקי בלוק שלו - Hypnotized מ-2004, מותחן אימה וירטואוזי, על מערכת יחסים חולנית בין פסיכיאטר מעורער בנפשו לבין פאציינטית מעורערת אף היא, שרוב אימתו נובע מהקשר הרגשי הדפוק מאוד.

6.
רויסטון טאן הצעיר מסינגפור הוא בפירוש אחת ההפתעות המדליקות ביותר מהמזרח הרחוק. ב-2003, בהיותו בן 26 בלבד, כבש את סצנת הפסטיבלים עם סרט באורך מלא שהיווה שדרוג לסרט קצר בעל אותו השם – 15 – מהשנה שקדמה לו. החיים המודרניים ברחובותיה של סינגפור מובאים מנקודת מבטם ההזויה של קבוצת נערי שוליים. הם עושים סמים, מבריחים הרואין, מסתבכים בתגרות רחוב, מתנסים מינית (והומוסקסואלית), מקעקעים ומחוררים את עצמם, ולעיתים אף חושבים על התאבדות. טאן משתמש בנערי רחוב אמיתיים ומשלב אותם בקולנוע ויזואלי מהמם, שכולל מונטאז' וידיאו-קליפי ייחודי, הרבה מוזיקה, אנימציה וקטעי פנטזיה מעוררי השראה. עד היום הספיק לביים עוד שניים קצרים וסרט באורך מלא נוסף בשם 4:30 (2005), מלאנכולי, מינורי ואינטימי יותר. הוא בדרכו למיוזיקל חדש בשם 881. אין ספק, האיש אוהב מספרים.

7.
הכוכב הדני ניקולאי לי קאאס מופיע בתפקיד הראשי בסרט הביכורים המאתגר של כריסטופר בו - Reconstruction, שיחד עם ניקולאס וינדיג רפן, אנט אולסן, סוזאנה ביר ופר פלו, עומד בחוד החנית של הקולנוע הדני הפוסט-לארס פון טריירי. הסרט, דרמה רומנטית פסיכולוגית עם נגיעות "דייויד לינצ'יות" (שבקרוב מאוד יעלה מתורגם לעברית לערוץ האוזן ב-VOD),  זכה בשני פרסים בפסטיבל קאן וכבש מספר לא מבוטל של פסטיבלים אחרים. בחור נוטש את חברתו ערב אחד ומוצא עצמו מחזר\מחוזר על ידי אישה מסתורית. מאותו הרגע המציאות משתנה לו מול הפנים, במיוחד כשכל מכריו ואהוביו (כולל ההורים) לא מזהים אותו כלל וכלל... הוא פשוט לא קיים יותר. מאז ההצלחה הזו, הציג בו עוד שני פיצ'רים – Allegro
ו-Offscreen – שניהם ניסיוניים מאוד בפורמאט שלהם ועוסקים בסובייקטיביות של תפיסת המציאות.

8.
פנימייה לילדות היא רקע ההתרחשות ל-Innocence, סרטה הראשון של לוסיל הדזיחלילוביץ' הצרפתייה, עורכת סרטיו ובת זוגו של גספר נואה הבוטה. אצל הדזיחלילוביץ' אין בוטות כי אם התבוננות סובטילית מאוד בהתבגרות של נשים צעירות. ההתרחשויות הלא ממש ברורות בפנימייה ההזויה מבוססות על אביב מתעורר, מחזה של פרנץ וודקינד, שנכתב בסוף המאה ה-19, והבמאית מצליחה ליצור דרך הוויזואליה הקולנועית עולם אפל, מלא חששות ואי נוחות כלפי כל מה שרוחש מתחת לפני השטח. גם סרט זה יעלה ממש בקרוב לערוץ האוזן ב-VOD תחת השם תמימות.

9.
בניגוד לקולגה הצרפתייה, מירנדה ג'וליי האמריקאית, שפרצה לתודעה עם אני אתה וכל השאר (שזכה, בין היתר, גם בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים בפסטיבל קאן), קומוניקטיבית להפליא בדרכה הווירדית. ג'וליי גם מככבת בסרט בתפקיד הראשי, כאמנית מיצג מתוסכלת, שמנסה לקיים מערכת יחסים רומנטית ואפילו יציבה, עם בן זוגה, מוכר הנעליים. ג'וליי היא אמנית מיצג גם בחיים, שכבר הספיקה להציג במוזיאונים חשובים, וסרט קצר שהפיקה אחרי "אני אתה", Nest of Tens שמו, מהדהד את יצירותיה האמנותיות באניגמטיות שלו וחיבורם המאתגר של אימאז'ים אלה לאלה.

10, 11.
שני יוצרים אמריקאים עצמאיים בדרכם להצלחה, ביימו את סרטם הראשון בשנת 2004. זק בראף הוא שחקן שהתחיל את דרכו כדמות משנית בסרטו של וודי אלן, תעלומת רצח במנהטן. הקומדיה הרומנטית המינורית שכתב וביים, Garden State, בכיכובה של נטלי פורטמן, זכתה לתהודה משמעותית בפסטיבל סאנדנס, ומספרת את סיפורו של צעיר שהיה מנותק ממשפחתו במשך עשור, חוזר להלוויית אמו, מתעמת עם אביו ומוצא אהבה אצל בחורה מלאת חיים. היום הוא בדרכו לרימייק של סרטה הדני של סוזאנה ביר, אהבות פתוחות.

השני, ג'ארד הס, עוסק בסרט הביכורים שלו, ממש כמו עמיתו בראף, בדמות גברית תמהונית (כנראה ייצוג מהימן של דור ה-Y באמריקה). במרכז נפוליאון דינמיט הוא מעמיד נער מוזר בעיירה שכוחת אל באיידהו, שחי עם סבתו ואחיו החרמן ועוזר לחברו הטוב להיבחר לנשיאות מועצת התלמידים, מישרה שבה מחזיק המניאק של השכונה. אולי הסרט הזה לא יהפוך לקאלט כל כך מהר, אבל סרטו השני מהשנה שעברה - נאצ'ו ליברה, עושה רושם שכן.

12.
ג'לה באבלואני, בנו של הבמאי הגרוזיני המוערך מאוד, טמור באבלואני, ממשיך את דרכו של אביו ומציג עולם ניהיליסטי בשחור לבן, במותחן המורבידי שלו שנעשה בצרפת (דובר צרפתית וגרוזית לחלופין), זאמטי מ-2005. צעיר בשם סבסטיאן מגיע לעבוד אצל אדם הנוטה למות. האיש הולך לעולמו לפני עת התשלום, אבל לא לפני שסבסטיאן שומע במקרה שיחה שמבטיחה לו כסף קל. עד מהרה הוא מסתבך במשחק הימורים מסוכן שבו שמים את הצ'יפים על חיי אדם. סרט הביכורים הזה זכה בפרס השופטים בסאנדנס ובשני פרסים בפסטיבל ונציה. הוא ישאיר אתכם פעורי פה עד הדקות האחרונות (ואולי גם קצת אחר כך). הטבע האנושי -  בפרט, הרוע והציניות הטמונים בו - ממשיך להעסיק אותו גם בפרוייקטים הבאים: סרט שביים בשנה שעברה עם אביו במולדתם המזרח-אירופאית, וסרט שנמצא בשלבי הפקה היום.

13, 14, 15.
שלושה ממחוזותינו: עטאש (צימאון), סרטו המטלטל של תאופיק אבו ואייל מ-2004, עוסק בדינמיקה האלימה בתוך משפחה בת חמש נפשות, שנאלצה, עקב פגיעת הבת בכבוד המשפחה, ללכת ולחיות הרחק מעיני הכפר. במקום מושבם החדש מחליט האב לחבר את ביתם לצינור מים זורמים, אך חבלה בצינור הופכת לסיוט, עת כל בני המשפחה נאלצים לשמור עליו כל הלילה. הסרט זכה בפרס הביקורת הבינלאומית בפסטיבל קאן, וכאן, בארצנו, בפרס אופיר לצילום.

פרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר - שניתן בפסטיבל הקולנוע בירושלים - חולק ביולי 2004 בין “עטאש (צימאון)” לבין אור, סרטה הראשון של קרן ידעיה, שגם זכה במצלמת הזהב בקאן (ובכך עשתה ידעיה היסטוריה מקומית, שכן זהו הסרט הישראלי הראשון הזוכה בפרס המכובד הזה). “אור“, בכיכובן של רונית אלקבץ ודנה איבגי, עוסק במערכת היחסים שוברת הלב בין אם זונה לבין בתה המתבגרת שרוצה בכל מאודה להוציא את שתיהן ממעגל העוני והזנות.

השלישי מבין המקומיים, ובעצם הראשון - סרטו יצא לאקרנים לפני חמש שנים בדיוק - הוא ניר ברגמן, במאי כנפיים שבורות, אחד הסרטים הישראליים המצליחים, הן בקופות, הן בפסטיבלים ובטקסי הפרסים (בין השאר גרף את רוב פרסי אופיר). דרמה משפחתית מרגשת בכיכובה של אורלי זילברשץ-בנאי כאם המשפחה, המתמודדת עם הניסיון לפרנס את ארבעת ילדיה אחרי התאלמנותה, ומאיה מרון כבת הבכורה, שזועמת על אמה ומתמודדת עם רגשות אשם קשים עקב נסיבות מות האב. מאז הסרט ברגמן עושה חיל בטלוויזיה - בתחילה עם הסדרה מעורב ירושלמי, אחר כך כשכתב וביים חלק מפרקי בטיפול, בפרט פרקי “אילה” - שבעיני רבים הם ההיי-לייט של הסדרה - על נערה עם יצר התאבדות, בכיכובה של מרון. 

16, 17, 18.
שלושה סרטי ביכורים אמריקאים בלטו בשנתיים האחרונות. ב-2005 ביים ג'ייסון רייטמן (בנו של הבמאי ההוליוודי איוון רייטמן) את תודה שעישנתם - סאטירה חברתית מושחזת על מוסר בעידן המודרני ועל תרבות הספינולוגיה הרווחת בשוק החופשי. במרכז הסרט עומד דובר מוכשר ולוביסט מושבע של תעשיית הטבק האמריקאית, שמוצא עצמו במבוכה כשהוא צריך להסביר את עצמו ואת מה שהוא עושה, לבנו הקטן. סרטו הבא, Juno, יעסוק בנערה המתמודדת עם הריון לא רצוי, ומותר לנחש שגם הוא ינפץ כמה פרות קדושות לאמריקאים.

באותה שנה פרץ גם הבמאי בנט מילר עם הדרמה המופתית שלו על טרומן קפוטה, שזכתה באינספור פרסים ברחבי העולם וזיכתה את פיליפ סימור הופמן בפרס האוסקר וה-BAFTA על גילומו את הסופר האמריקאי האקסצנטרי. הסרט, שעוסק בקשר האינטימי שנוצר בין קפוטה לאחד הנאשמים בפרשיית רצח שזעזעה את אמריקה בשנות ה-60, היה סרטו העלילתי הראשון של בנט, אך קדם לו התיעודי The Cruise מ-1998. סרטו הבא, דווח לאחרונה, עדיין בשלבים מאוד מוקדמים של תכנון, יהיה The Immortalist, סרט פוטוריסטי באופיו, המתרכז באדם שכל מעייניו נתונים להארכת החיים.

גם הבמאי ראיין פלק ביים סרט דוקומנטרי לפני הפיצ'ר העלילתי שלו, אבל עם Half Nelson ב-2006, הוא כבש את סצנת האינדי בארצות הברית, תודות לתסריט אינטימי מרגש. מורה להיסטוריה עם שיטות מקוריות, פורק תסכולים בצריכת הסמים הסודית שלו – הרגל שהתפתח ולא מניח לו מאז ימי הקולג' האידיאליסטיים. כשיום אחד אחת מתלמידותיו מגלה אותו מעשן קראק בשירותים, קשר מיוחד של הזדהות ותמיכה נוצר בין השניים. ראיין גוסלינג, המגלם את התפקיד הראשי, היה מועמד לפרס האוסקר השנה. סרטו הבא של פלק, שיבויים עם זוגתו אנה בודן (שותפתו לכתיבת "Half Nelson") ייקרא Sugar ויעסוק בכוכב הבייסבול הדומיניקני מיגל "שוגר" סנטוס.

19.
גם זה אמריקאי, גם זה על יחסים המתפתחים בתוך בית ספר בין מורה לבין תלמידה. Blue Car, סרטה היפה של קארן מונקריף, שגם כתבה את התסריט, קיבל הרבה פחות פרסום מהאינדיים האמריקאים האחרים, ולא בצדק. אולי בגלל הסובטיליות של מערכת היחסים המתפתחת, אולי בגלל שבסופו של דבר, הוא סרט לא קל לעיכול. מעשה בתלמידה יפה ומוכשרת, שבאה מבית קשה ונושאת עימה את צער הגידול בבית הזה. המורה לאנגלית מזהה כישרון, אך גם את משיכתו שלו, ובמניפולטיביות מעודנת מוביל אותה אל רשתו. דייויד סטראת'רן המעולה תמיד יוצר פורטרט מורכב של הבאנאליות של הלא-מוסרי; אגנס ברוקנר המוכשרת היא התלמידה. בימים אלה הגיע לאוזן סרטה החדש של מונקריף, שבע נשים וגופה אחת, על קבוצה של אנשים שחייהם משתנים בעקבות מותה של בחורה צעירה.

20, 21.
שני סרטי ביכורים בריטיים מהשנה שחלפה, שמים במרכזם דמויות נשים בסיטואציות מטרידות. בסרטה הראשון של אנדריאה ארנולדדרך אדומה, היא טווה סיפור היצ'קוקיאני (שימו לב לקשר לחלון אחורי) על אלמנה שעובדת למחייתה כמוניטורית על מערכת טלוויזיה במעגל סגור, שחולשת על שכונת מצוקה. יום אחד היא מבחינה באחד המוניטורים בגבר שמעורר אצלה זיכרונות שליליים ומתחילה לעקוב אחריו. מיניות נשית ונקמה הם שני המוטיבים הבולטים שעולים מהמותחן האפל הזה. על סרטה הקצר שביימה לפני הסרט הזה, זכתה ארנולד בפרס האוסקר, ויש לשער שהמשך יצירתה יהיה מרתק ביותר.

הסרט השני שלא מכבר נחת על מדפי האוזן השלישית, הוא סרטו של פול אנדריו וויליאמס - London To Brighton, שמתאר את מנוסתן מפניו של גנגסטר אלים של שתי צעירות – זונה קוקנית ונערה שברחה מהבית. הסרט נע בין ההווה שבו הן מגיעות לעיירת הנופש ברייטון בדרום, לבין האירועים מהעבר שהובילו לפגישתן ולניסיון "לשדך" את ההומלסית הצעירה עם עבריין מבוגר בעל טעם פדופילי. הסרט ממשיך את סדרת הסרטים החדשים מבריטניה שעוסקים בהיבטיה השונים של האלימות, כמו הסרט בנעלי המת וסרטו השני המצוין של תומס קליי, The Great Ecstasy Of Robert Carmichael. סרטו הבא של וויליאמס יהיה The Cottage, קומדיה שחורה משחור על ניסיון חטיפה שיוצא משליטה.

ערן קידר (22/05/07)

ג'ורג' קלוני
ניל מארשאל
רוב זומבי
ניל בורגר
קים אין-שיק
רויסטון טאן
כריסטופר בו
לוסי הדזיחלילוביץ'
מירנדה ג'וליי
זק בראף
ג'ארד הס
ג'לה באבלואני
תאופיק אבו ואייל
קרן ידעיה
ניר ברגמן
ג'ייסון רייטמן
בנט מילר
ראיין פלק
קארן מונקריף
אנדריאה ארנולד
פול אנדריו וויליאמס