22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

במאי הדור הבא - אירופה
בספריות האוזן תוכלו למצוא את מדפי ה"נקסט ג'נריישן", המוקדשים לבמאים המבטיחים. מי בנבחרת ולמה? בשבועות הקרובים נספר. נתחיל ביוצרים מאירופה

מזה מספר שנים מקדישה ספריית האוזן השלישית אגף קטן לסרטיהם של במאים צעירים יחסית, שהציגו בשנים האחרונות את סרטיהם הראשונים. הבמאים הללו נבחרו להיות מיוצגים באגף "הדור הבא" על פי האימפקט של סרטי הביכורים שלהם וההבטחה הגלומה ביצירתיות ובמקוריות שלהם, בפוריות העתידית המשוערת שלהם ובהשפעה המקומית והגלובלית. כך זכו לחשיפה במאים כמו ריצ'ארד קלי עם דוני דארקו המופלא שלו, מארק פורסטר שפרץ עם מונסטר בול ו-Everything Put Together דל התקציב, ופארק צ'אן ווק שהיה אחד ממובילי הקולנוע הקוריאני בפריצה המטאורית שלו בשנות ה-2000.
מן הסתם, לא כל הבטחה מקיימת את עצמה, אבל אלה שרוצים לשמור את היד על הדופק, לצפות במגמות קולנועיות חדשות וליהנות מסרטים משובחים, יכולים למצוא על המדפים הללו חומר רב, מגוון ומלא הפתעות נעימות ומטלטלות כאחד. להלן רשימות ביוגרפיות קצרות של במאי "הדור הבא" של האוזן, תוך הפנייה לסרטים הניתנים להשכרה בחנות ותוך אזכור הסרטים שעדיין לא מצאו את דרכם לחברות ההפצה לצפייה ביתית, או אלה שנמצאים בשלבים שונים של הפקה והפצה עתידיים. הרשימה הראשונה מתייחסת לדור הבא של הבמאים מן היבשת הישנה – אירופה (שמספר לא מבוטל מתוכם, אגב, כבר עושה את צעדיו הראשונים בתעשייה האמריקאית). בהמשך הדרך נביא רשימות במאים מהמזרח הרחוק, דרום אמריקה וכמובן, ארצות הברית.

פאטי אקין
אקין הוא אולי השם החם ביותר מגרמניה בשנים האחרונות בשל תפוקתו הגדולה (שישה סרטים באורך מלא בפחות מ-10 שנים), יכולתו לשלב הומור וצבעוניות עם מלודרמה כבדת ראש, ועיסוקו הכמעט תמידי באחת התימות הבסיסיות בתרבות האירופאית היום – ההגירה. אקין הוא יליד העיר המבורג למשפחה שהגיעה מטורקיה בשנות ה-60, בוגר המכללה לאומנויות של המבורג, שזכה להכרה כבר בתור סטודנט עם שני סרטיו הקצרים. מרבית סרטיו מכילים דמויות מהגרים, בעיקר טורקים (אם כי בסולינו הוא עוסק במשפחה איטלקית), שנעים בין המסורות המשפחתיות והנוסטלגיה לארץ המוצא לבין הרצון להשתלב באירופה המודרנית ולהשיל את הסממנים הזרים, המזרחיים. סרטו החשוב ביותר, עם הראש בקיר משלב את מאבקה של צעירה טורקייה בהוריה נגד הקונספציות המיושנות שלהם לגבי חתונה, עם התנגדותה לניסיון הגברי לדכא את חירותה האישית. על הסרט הזה הוא זכה במספר פרסים ביניהם שניים בפסטיבל ברלין. באוזן השלישית אנחנו עדיין מחכים להגעתו של סרט הביכורים של אקין, Kurz und Schmerzlos – סרט פשע על שלושה בני מהגרים בהמבורג שמנסים להשתלב בסצנת המאפיה של עירם. עוד בתוכנית: סרטו האחרון של אקין מ-2007 – The Edge of Heaven, שזכה השנה בפרס התסריט של פסטיבל קאן, ומתאר מסע של בחור גרמני לאיסטנבול בעקבות עברו של אביו.

הנס וויינגארטנר
הבמאי ממוצא אוסטרי שקבע את בסיסו בברלין, יליד 1970, בעל השכלה בתחום המדעים המדויקים (פיזיקה ונוירו-ביולוגיה), שבמשך זמן מה היה עוזר צלם לאחר שסיים את בית הספר לסינמטוגרפיה במולדתו. לאחר שסיים את האקדמיה לאומנויות מדיה בקלן שבגרמניה, ביים את סרטו הראשון ב-2001, White Sound, על התמודדותו של צעיר עם סכיזופרניה, בכיכובו של הלהיט הגרמני, דניאל ברוהל. את תהילתו הרוויח לאחר שזכה למועמדות לדקל הזהב של פסטיבל קאן, עבור סרטו השני, המחנכים. נראה שהלהט הפוליטי עוד בוער בו, וכמו ב"מחנכים", גם בסרטו הבא שעומד לצאת בקרוב, הוא עוסק בדמות מהפכנית שמנסה לחתור תחת הקיים. בסרט הקודם היו אלה שלושה צעירים שמנסים לכרסם בכוחה של הבורגנות על ידי חדירה לבתים פרטיים וארגון מחדש של הרהיטים. כשהם חוטפים את בעל אחת הווילות, הם מגלים שגם הוא בצעירותו היה מרדן כמוהם. בסרט הבא, Free Rainer, זהו מנהלה של תחנת טלוויזיה שמואס בזבל שהוא נאלץ לייצר עבור ההמונים. הכוכב, אגב, הוא מוריץ בלייבטרו, שמסתמן כשחקן מספר אחד של גרמניה לאחר האיחוד.
 
אלכסנדר אז'ה
צעיר צעיר (יליד פריז, 1978) אבל כבר סולל את דרכו בהוליווד (למה?!!למה?!!), לאחר ההצלחה בבית הפרנקופוני עם Switchblade Romance  - אחד ההפתעות בז'אנר האימה לשנת 2005. אז'ה טוען ששוק האימה באירופה בעייתי בשל הרתיעה הכללית ביבשת מאלימות גרפית קשה. לאמריקאים, לעומת זאת, אין בעיה עם אלימות כמו שיש להם עם סקס (עוד סוג של היגיון אמריקאי מעוות), והשוק בארצות הברית מקבל בזרועות פתוחות יותר במאים מוכשרים עם חזון וויזואלי כמו של אז'ה, בתחום האימה. כשווס קרייבן פנה אליו לעשות רימייק לסרטו The Hills Have Eyes מ-1977, קפץ אז'ה על ההזדמנות לעבוד בתקציבים מנופחים ולקח את המעבורת הראשונה ללוס אנג'לס. אנחנו מקווים שיחזור למולדת לפני שיושחת קליל. סרט הביכורים שלו – Furia (1999), דרמה עתידנית על פי סיפור קצר של הסופר הארגנטיני חוליו קורטאזאר, עדיין לא יצא ב-DVD.

אסיה ארג'נטו
הפיקנטריה סביב דמותה של אסיה ארג'נטו לא מצליחה להאפיל על כשרונה הגדול כבמאית קולנוע מתחילה, שיודעת לעשות שימוש משכיל בהוויה האישית שלה ובפרטים אוטוביוגרפים. אסיה היא בתו של במאי הג'יאלו המבריק, דריו ארג'נטו, בת למשפחה של מוזיקאים, שחקנים ואנשי תרבות מאיטליה. היא גם הילדה הרעה של עולם הפאפאראצי, שאט אט יוצאת מתדמית נערת הזוהר הפרועה בזכות עבודותיה כיוצרת קולנוע עצמאית. במשך שנים פיתחה אסיה קריירה של שחקנית, בין היתר בתפקידים ראשיים בשלושה מסרטיו של אביה, אך לאחרונה סיפקה שני עלילתיים מרשימים ביותר – Scarlet Diva, בעל המאפיינים האוטוביוגרפיים ו-The Heart Is Deceitful Above All Things, שהוא לא פחות מיצירת מופת אמיצה מאוד, על קשר מעוות בין בחורה מופרעת לבנה הצעיר בו היא מתעללת ללא רחם. ארג'נטו גם מככבת בתפקידים הראשיים בשני הסרטים הללו.

פרננדו לאון דה ארנואה
בעשרים השנים האחרונות הפכה ספרד לא רק למעצמה אירופאית מבחינה כלכלית, אלא גם למעצמה עולמית של קולנוע שהניבה יוצרים כמו פדרו אלמודובר, ביגאס לונה, חוליו מדם, אלחנדרו אמנאבר ואלכס דה לה איגלסיה. נראה שהשם החם הבא הוא הבמאי- תסריטאי פרננדו לאון דה ארנואה, שאמנם מביים סרטים כבר מאמצע שנות ה-90, וכתב כמה הצלחות כמו Fausto 5.0, אך זכה להתייחסות בינלאומית (וישראלית) רק עם סרטו ימי שני בשמש, שלקח את פרס הגויה לסרט הטוב ביותר של שנת 2002. ראוי לציין שהקהל המקומי בחצי האי האיברי הכיר את דה ארנואה כבר ב-1999, כשסרטו Barrio זכה בשלושה פרסי גויה ונחל הצלחות בפסטיבלים בינלאומיים. דה ארנואה מסתמן כתשובה ההיספנית לקן לואץ', בהתמקדות שלו במעמד הפועלים ובמבע קולנועי ריאליסטי. ב"ימי שני בשמש" הוא התמקד בקבוצת גברים מובטלים ובסרטו האחרון, נסיכות הוא חושף את הקשר החם שנוצר בין שתי זונות – אחת מקומית, השנייה מהגרת לא חוקית ממרכז אמריקה, שחוסכת כסף עבור ילדה הצעיר שנמצא רחוק ממנה. גדולתו של דה ארנואה, כמו זו של לואץ' ושל מייק לי, ביכולת לשלב הומור וציניות רבה לתוך דרמות קטנות ומרגשות על אנשים פשוטים עם פנטזיות גדולות ויכולת מאוד מצומצמת להגשימן. 

ג'לה באבלואני
כשהיה צעיר, רצה ג'לה באבלואני להיות סופר ולא במאי קולנוע כמו אביו, טמור באבלואני, שהיה קולנוען גרוזיני מוערך מאוד בברית המועצות. למעשה, מקורו של הפיצ'ר הראשון שלו, זאמטי, בסיפור קצר שכתב בגיל 19, שנתיים לאחר שעקר מגרוזיה לצרפת עם משפחתו. רק לאחר זמן מה התעורר בו הצורך לבצע ויזואליזציה של הסיפור, העוסק בהימורים על חיי אדם (נושא מורבידי למדי עבור בחור כה צעיר). הסרט המסוגנן, רווי האווירה הקודרת בשחור-לבן, זכה לשבחים מקיר לקיר ובפרסים לרוב, כולל בפסטיבל סאנדנס האמריקאי ובפסטיבל ונציה. היום עומד באבלואני לקראת רימייק אמריקאי של הסרט הנ"ל (כמה צפוי...) שתקציבו עומד על כ-20 מיליון דולר. בינתיים הספיק באבלואני לביים סרט נוסף (שעדיין לא הגיע לאוזן) יחד עם אביו, שחזר לביים לאחר הפסקה של יותר מ-10 שנים. הסרט, שמספר אודות שלושה טיילים צרפתיים המחפשים טירה מסתורית בגרוזיה, זכה בפרס השופטים של סאנדנס.

טימור בקמאמבטוב
מי שהתחיל כמעצב אומנותי בסרטי קולנוע ואחר כך פנה לבימוי פרסומות, הפך תוך שנים מעטות לבמאי הקולנוע המצליח ביותר ברוסיה ואחד מאנשי החזון החשובים בעולם בתחום האימה, הפנטזיה והמדע-בדיוני. לפני שתי ההצלחות הגדולות שלו – משמרת לילה ומשמרת בוקר, הספיק טימור בקמאמבטוב לעבוד עם המפיק האמריקאי רוג'ר קורמן על פנטזיית גלדיאטוריות נוטפת דם, יזע ודמעות. אהבתו לסגנון האפי והברק היצירתי שלו בא לידי ביטוי מושלם בשני הסרטים שהוזכרו לעיל, שהטילו צל גדול על שר הטבעות בשוק הרוסי, תאמינו או לא. היום, כמו במאים אירופאים מצליחים רבים, הוא עסוק בלהפיק את החלק השלישי בטרילוגיית המשמרות – משמרת הדימדומים, בשפה האנגלית כמובן, ובמימון אמריקאי. בימים אלה הוא עורך סרט רוסי בשם The Irony of Fate, ומסיים לצלם בפראג סרט אמריקאי על איש המגלה כי אביו היה מתנקש מקצועי, שמצטרף לארגון הפשע כדי להמשיך את המסורת המשפחתית. הסרט הנ"ל, Wanted, עטור כוכבים הוליוודיים כדוגמת ג'יימס מק'אווי, אנג'לינה ג'ולי, מורגן פרימן וטרנס סטאמפ האוסטרלי.

אנט ק. אולסן
אחת הבמאיות המבטיחות של דנמרק, בוגרת בית הספר הלאומי לקולנוע, שסרטיה הקצרים מהמחצית הראשונה של שנות ה-90 זכו לשבחים. אולסן ביימה דרמות לטלוויזיה ועסקה בבימוי פרסומות לפני שהצליחה להפיק את סרט הביכורים העלילתי שלה, הפרעות קטנות ב-2002. הסרט זכה בפרס "המלאך הכחול" בפסטיבל ברלין והניב מלגה ממשלתית שאפשרה לה להמשיך עם In Your Hands. הסרט, שזכה אף הוא במועמדויות ופרסים ברחבי העולם, הוא תרומתה של אולסן לתנועת "דוגמה 95" המפורסמת שיזמו לארס פון טרייר וחברים – אותו סגנון ששם את דנמרק על המפה הבינלאומית. סרטה השלישי, 1:1, שכמו הראשון עוסק בסוגיות חברתיות, נחת על מדפי האוזן השנה, וקרוב לעניין הקהל הישראלי בעיסוק שלו עם מהגרים פלסטינים בדנמרק.

סוזאנה ביר
אין ספק שסוזאנה ביר נמצאת בדרכה החוצה מרשימה זו, ומצטרפת ללארס פון טרייר כאחת מיוצרות הקולנוע הדניות המוכרות ביותר בעולם. ביר, שהפליגה למחוזות התהילה עם סרט ה"דוגמה" שלה, אהבות פתוחות, החלה את הקריירה דווקא אצלנו בירושלים, כסטודנטית בבצלאל, ואחר כך המשיכה בלימודי ארכיטקטורה בלונדון וקולנוע בבית הספר הלאומי של דנמרק. את סרטיה הראשונים (Freud’s Leaving Home ו-Like It Never Was Before), שעדיין לא יצאו במהדורות DVD, ייצרה דווקא בשבדיה, אך חזרה לארצה ומאז לא הפסיקה לנסוק בפופולריות שלה. סרטיה של ביר, אם לא סרטי "דוגמה" לחלוטין, בפירוש מושפעים מהתנופה הקולנועית הזו. היא מתרכזת בעיקר סביב דרמות משפחתיות קטנות, משולשי אהבה, סיפורי כיבוש וקנאה, תסכול ואכזבה. כמו רבים מעמיתיה האירופיים, גם ביר חותרת לאמריקה. הסרט שתוכנן עבורה עם מישל פייפר, בינתיים לא יצא לפועל, אך בימים אלה היא מסיימת את העבודה על Things We Lost In The Fire – דרמה על אלמנה המכניסה לביתה את החבר הטוב של בעלה המנוח, שעוזר למשפחתה להתמודד עם האבל. בהפקה האנגלו-אמריקאית הזו מככבים האלי ברי ובניסיו דל טורו.

כריסטופר בו
יליד 1974, בוגר המחלקה לקולנוע ותקשורת של אוניברסיטת קופנהאגן ומגמת הבימוי בבית הספר הלאומי לקולנוע של דנמרק. כריסטופר בו הוא נציג האחרות ה"דייויד-לינצ'ית" בקולנוע הדני של השנים האחרונות. אחרי סרט גמר קצר מצליח, הפיק את סרט הביכורים שלו, Reconstruction, שזכה בשני פרסים בפסטיבל קאן, ביניהם גם "מצלמת הזהב" היוקרתי לסרט ראשון. בו, שמאמין כי קולנוע נשען על עבודת צוות וחותם על סרטיו בתור "מר בו וחברים", הקים חברת הפקה עצמאית בשם Alphaville (ע"ש סרטו המדע-בדיוני של גודאר), והפיק באמצעותה את כל סרטיו הבאים: Allegro, Offscreen, ו-Prediction (שעדיין לא יצא ב-DVD). בכל סרטיו עוסק בו בהשלכות הפילוסופיות של המושגים "זיכרון", "מציאות" ו"סובייקטיביות". הוא נע בין עלילות סוריאליסטיות, דמויות חלום, לכאלה בעלות מאפיינים מדע-בדיוניים, ונהנה מאוד לשחק בז'אנר סרטי המתח והמיסתורין, תוך שהוא הוגה באמנות הקולנוע ובמשמעויות הטמונות בה. צילומי סרטיו אקספרסיוניסטיים בעיקרם ושונים מהגישה האולטרה-ריאליסטית של סרטי ה"דוגמה" הרבים של דנמרק. לפרויקט הבא שלו קוראים Written, ובכך הוא מגיע לסרט רביעי תוך ארבע שנים, בלי לכלול את הפרויקט האירופי המשותף ,Visions of Europe, בו לקח חלק.

ניקולאס וינדיג רפן
יליד 1970, ניקולאס וינדיג רפן הוא הילד הרע של הקולנוע הדני העכשווי (לאחר שלארס פון טרייר הפך לקאנון). כבנו של במאי סרטים ועורך (אביו ערך את לשבור את הגלים, למשל) בילה ניקולאס הצעיר על סטים של סרטים ושנא את זה. בגיל צעיר עבר עם אמו ובעלה החדש לאמריקה, מה שמאוד משפיע על העשייה הקולנועית שלו. בתחילת דרכו חשב להיות צייר או שחקן, אך כשראה לראשונה את המנסרים מטקסס המקורי, הבין שייעודו מאחורי המצלמה. השפעה נוספת על דרכו הוא הבמאי מרטין סקורסזה והמילייה הגנגסטרי של סרטיו, במיוחד רחובות זועמים. מכאן נובעת טרילוגיית הפשע המופתית שלו, Pusher, על שלושה פושעים בדרגות שונות בעולם הסחר בסמים, שמוצאים עצמם בחובות כספיים כבדים. הטרילוגיה מאופיינת לא רק בתנופה קולנועית מרשימה, המתבטאת בצילום ועריכה קצביים ובפסקול אלקטרוני מטריד (במיוחד הסרט הראשון), אלא גם ברגישות שלה ביחס לתהליכים הנפשיים של הגיבורים ולמקומם בשרשרת המזון החברתית. בין הסרט הראשון בטרילוגיה לשניים האחרים, ביים וינדיג רפן מותחן פסיכולוגי אניגמטי ומאוד מסוגנן בקנדה, Fear X, עם השחקן ג'ון טורטורו. הכישלון הקופתי הזה (למרות הערכת הביקורת) הוביל לפשיטת רגל של חברת ההפקות של הבמאי, שלא הרים ידיים וביים את שני סרטיו הבאים בתקציבים זעומים. סרטו הבא בשפה האנגלית, מתאר את גילוי אמריקה על ידי הוויקינגים, כשבתפקיד הראשי אחד הכוכבים החמים של דנמרק, שגם גילם את הדמות הראשית ב-Pusher 2, מדס מיקלסן.

פר פלו
יליד 1960, גם פר פלו, כמו מרבית מעמיתיו, הוא בוגר בית הספר הלאומי לקולנוע של דנמרק. פלו התפרסם בעיקר סביב טרילוגיית המעמדות האיכותית שלו. הסרט הראשון, The Bench, מתמקד במעמד הפועלים ונע סביב דמותו של אלכוהוליסט, השני, The Inheritance, מתאר את התסבוכות הנפשיות שעוברות על בן למשפחת תעשיינים עשירה שיורש את המפעל של אביו, והשלישי, Manslaughter, מתאר קשר רומנטי בין מרצה שמאלני ממעמד הביניים לפעילה בארגון טרור. גדולתו של פלו ביכולת שלו להטעין את הדרמות האישיות והנוגעות ללב שלו במטענים סוציולוגיים שבוחנים את האדם כחלק ממסגרת חברתית שנכפית עליו. הטרילוגיה שלו היא חתך אורך שמתייחס לחברה כאל אורגניזם בעל רבדים פסיכולוגיים, חתך שמעיד על מערב אירופה כולה במפנה המאה ה-21, שבאמצעותו הוא דן גם בסוגיות של מוסר ופוליטיקה. באוזן השלישית אנחנו עוד ממתינים לצאתו ב-DVD של סרט נוסף מבית היוצר של פלו, סרט אנימציה דווקא (מאוד מפתיע) בשם Prop & Berta.

דומיניק מול
מול, יליד 1962, גדל אמנם בגרמניה, אך חזר למולדתה של אמו, צרפת, שם קבע את בסיסו כבמאי קולנוע. הוא בוגר בית הספר La Femis המפורסם בפריז והמחלקה לקולנוע ב-CUNY שבניו יורק. עד כה ביים מול שלושה סרטים: Intimacy שהוא סיפור אהבה (עדיין לא יצא ב-DVD), הארי – חבר אמיתי ולמינג שהם מותחנים פסיכולוגיים היצ'קוקיאניים אפקטיביים ביותר. שלושת הסרטים עוסקים בחדירה כזו או אחרת של גורם זר לתוך מרחב זוגי או משפחתי, מה שהופך את חיי הנחדרים על פיהם. בשני הסרטים הראשונים מדובר בחדירה אנושית, בשלישי החדירה הזו מורכבת קצת יותר. מול זכה בפרס הסיזאר על "הארי" – מותחן שמזכיר את זרים ברכבת ומתאר כיצד מפגש עם חבר ותיק מתקופת הלימודים יכול להוביל לחרדות עצומות...

רפאל נאג'ארי
סיפורו של רפאל נאג'ארי הוא הייחודי מבין במאי הדור הבא של האוזן השלישית בקשר שלו עם מדינת ישראל ותעשיית הקולנוע הקטנה שמתנהלת כאן. יליד מרסיי ב-1971, נאג'ארי החל לעבוד בשנות ה-90, כבמאי ותסריטאי בטלוויזיה הצרפתית. לאחר שעקר לזמן מה לניו יורק, ביים שם שלושה סרטים: The Shade על פי סיפור של דוסטוייבסקי ועוד שניים הקשורים בצורה כזו או אחרת לקהילה היהודית-ישראלית של ניו יורק. סרטו Apartment #5C מתרכז בישראלים אבודים מוויליאמסבורג, העוסקים בשוד של מכולות על רקע אווירת הנכאים של אסון התאומים. בסרט מככבת השחקנית הישראלית טינקרבל. כיום חי נאג'ארי עם אשתו, השחקנית הישראלית שרה אדלר, בישראל, כאן יצר את שני הפיצ'רים האחרונים שלו, אבנים בכיכובה של אסי לוי (שהייתה מועמדת ל-European Film Award על הופעתה) ותהילים שהיה מועמד ב-2007 לדקל הזהב בפסטיבל קאן. הסרט הנ"ל מתאר מסע גילויים של בחור מקהילה דתית ירושלמית לאחר היעלמותו המסתורית של אביו. סרטיו של נאג'ארי מאופיינים בשימוש באמצעי הפקה דלים (מצלמות 8 מ"מ, סגנון ריאליסטי קיצוני וכדומה) כדי ליצור מרחבים מחוספסים עבור הדמויות האבודות שלו, המחפשות תשובות ואולי אפילו גאולה בעולם מנוכר ומתנכל.

גספר נואה
גספר נואה הוא כנראה הבמאי הצרפתי השערורייתי ביותר אחרי קאתרין ברייה, ואחד האוטרים המבטיחים של הקולנוע הצרפתי, למרות המחלוקת על יצירתו. נואה, שנולד לצייר ארגנטינאי בבואנוס איירס, עקר לצרפת בבגרותו וסיים את לימודי הקולנוע שלו באקדמיה הלאומית ע"ש לואי לומייר. בראשית שנות ה-90 ביים את הסרט Carne (בכיכובה של מי שתהפוך לאשתו, הבמאית לוסיל האדזיחלילוביץ'), שזכה במספר פרסים כולל הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל קאן 1991. שני הפיצ'רים האכזריים שייצר, I Stand Alone ובלתי הפיך נוגעים בסוגיות מטרידות של נקמה, פסיכופתולוגיה, אלימות מינית, זנופוביה, הומופוביה, מיזוגיניזם ושנאה באופן כללי, ומספקים פרופילים של גברים על סף אובדן שפיות טוטלית. נואה הושמץ מאוד בהקשר לסצנת האונס המתרחשת בשיאו של "בלתי הפיך", סצנה שגרמה לצופים רבים לעזוב את אולמות הקולנוע. לאחרונה תורם נואה לפרוייקטים משותפים עם עוד במאים – Destricted, על נקודות ההשקה בין סקס לאמנות, שלו הוא תרם את We Fuck Alone (אדם והבובה המתנפחת שלו), ו-8 שנמצא כעת בעריכה. בפרוייקט זה האחרון העוסק בסוגיות גלובליות מטרידות,  נואה משתף פעולה עם במאים כמו ג'יין קמפיון וגאס ואן סנט, ומתמקד במלחמה באיידס בסרטו SIDA.

סדריק קאהן
סדריק קאהן גם הוא בדרכו החוצה מקטגוריית "הדור הבא" עם שבעה סרטים באורך מלא. שלושת סרטיו הראשונים שנעשו לאורך שנות ה-90 עדיין לא יצאו במהדורות DVD, לעומת שלושת הסרטים המצוינים שבאו אחריהם שמהווים סוג של טרילוגיה המספקת שלושה פרופילים של גברים מעורערים. הסרט שהביא לו הכרה בינלאומית הוא כמובן, L`Ennui, המתאר מערכת יחסים מעט חולנית בין מרצה לפילוסופיה מופרע לבחורה קהת חושים עם נטייה מזוכיסטית. Roberto Succo, מעין מותחן פשע על עבריין במנוסה, שואב מספריו של ג'יימס אלרוי ומבצע גם הוא חדירה מעמיקה לנפש פתולוגית, אלימה. ב-Red Lights מוצא עצמו גבר נשוי על סף אובדן אחיזה במציאות לאחר שאשתו נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה. כמו עמיתו, גספר נואה, הוא עורך דקונסטרוקציה לגיבור הגברי וחושף אותו במערומיו החולניים ביותר. סרטו האחרון, L`Avion מ-2005, חורג מהתימות הקבועות של קאהן ועובר לעסוק בהתמודדותו של ילד עם מות אביו. הסרט, באופן מפתיע, מקבל כמה תפניות לאזורי הפנטזיה, המיסטיקה והניו-אייג'. הסרט הזה גם הוא עדיין לא יצא ב-DVD .  
     
ערן קידר (14/08/07)

את הסרטים הבאים, המוזכרים בכתבה, ניתן להזמין גם בערוץ האוזן השלישית בהוט-VOD, בכל זמן שרוצים ובתרגום עברי:
עם הראש בקיר - פאטי אקין
The Heart Is Deceitful Above All Things - אסיה ארג'נטו
ימי שני בשמש - פרננדו לאון דה ארנואה
13 - ג'לה באבלואני 
RECONSTRUCTION - כריסטופר בו 
הספסל, הריגה - פר פלו 
שעמום(LENNUI) - סדריק קאהן

  

אקין. הגירה
עם הראש בקיר. מאבק לחירות
ווינגארטנר. להט פוליטי
המחנכים. לחתור תחת הקיים
אז'ה. חזון ויזואלי
אחת מהפתעות האימה
ארג'נטו. ילדה רעה
שימוש משכיל בהוויה האישית
דה ארנואה. ריאליזם
נסיכות. קשר חם בין שתיים
באבלואני. רצה להיות סופר
זאמטי. הימורים על חיי אדם
בקמאמבטוב. הבמאי המצליח ברוסיה
משמרת בוקר. אימה, פנטזיה, מד“ב
אולסן. סוגיות חברתיות
מהגרים פלסטיניים בדנמרק
ביר. התחילה בירושלים
אהבות פתוחות. השפעות ה“דוגמה“
בו. וחברים
מצלמת הזהב
וינדיג רפן. הילד הרע של הדנים
טרילוגיית פשע מופתית
פלו. דרמות אישיות, מטענים חברתיים
Manslaughter. מוסר ופוליטיקה
מול. חדירת גורם זר
למינג. היצ'קוקיאני
נאג'ארי. חיפוש גאולה
אבנים. מועמדות לאסי לוי
נואה. השערורייתי
בלתי הפיך. נקמה, אלימות, מיניות
קאהן. גברים מעורערים
Roberto Succo. נפש פתולוגית