25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אחים על המסכים
אחת למספר שנים זוכה סרט להצלחה כה בולטת בקופות הקולנוע, שהוא גורר אחריו גל שלם של חיקויים והמשכים, גל שהופך להיות ז'אנר בפני עצמו.

שנות החמישים זכורות כתקופת סרטי הנעורים והמאבק המתמיד של כדור הארץ כנגד מפלצות ירוקות ממאדים.

שנות השישים הולידו את סרטי הסמים וקומדיות הסקס ואילו שנות השבעים ייזכרו לעולם בשל סרטי האקשן השחורים.

בכתבה אחים על המסכים, שפורסמה בגליון המגזין 42 מעלות של חודש פברואר 2002, תוכלו לקרוא הכל אודות סרטי הבלקספלוייטשן - הוא קולנוע הגטאות השחור של שנות ה-70.

קולנוע השחור לא הגיח לחלל ריק לחלוטין. בחינה של הקולנוע ההוליוודי

מגלה כי שחקנים שחורים הופיעו בסרטים עוד לפני שנות השבעים, והיו

גם כמה סרטים שעסקו בנושאים "שחורים", אך מדובר היה במקרים יוצאי דופן. אפילו בשנות השישים, בזמן פריחת הפלורליזם, דמות השחור

הופיעה בסרטים בדרך-כלל כאתנחתא קומית.

יוצא מכלל זה היה סרטו של ג'ורג' רומרו The Night Of The Living Dead. דווקא בסרט דל תקציב זה, שצולם בעזרת קומץ חברים

הרחק מהוליווד, גיבור הסרט הוא לא רק שחור אלא גם עובר את הסרט

מבלי להדגיש את עובדת היותו שחור. אך כאמור, הסרט נוצר במסגרת לא הוליוודית.

הוליווד, שבה כל הכוח היה נתון בידי גברים לבנים, הייתה יכולה בקלות

להמשיך ולהשאיר את דמות השחור קלישאתית וסטריאוטיפית, אך בתוך

האולפנים עבדו גם מפיקים ובמאים של סרטים דלי-תקציב, אנשים

שחיפשו טרנדים מזדמנים בכדי לייצר סרטים שמכניסים כסף. הגל

החברתי הגואה בשנות השישים ותנועות הגאווה והשחרור השחורות סיפקו

להם רעיונות למכביר לסרטים דלי-תקציב שעוסקים בדמות השחור

ובנושאים שחורים, וכך נולדו סרטי הבלקספלוייטשן. (Blacxploitation).

את הניצוצות הראשונים ניתן היה לראות עוד בסוף שנות השישים.
הראשון שבהם היה כפי הנראה Tight Up, סרט המתמקד בקבוצת רדיקלים שחורים מייד לאחר רצח ד"ר מרטין לוטר קינג. הסרט

נכשל בקופות אך חזה בדרכו שלו את גל סרטי האקשן השחורים שיגיע

אחריו, כמו The Learning Tree, סרט אוטוביוגרפי שלא הצליח

בקופות אך שווה אזכור משום שהיה הסרט ההוליוודי הראשון שנוצר על-ידי במאי שחור, גורדון פארק שמו.

Putney Swope, ניסה לנחש מה היה קורה אילו פועל שחור

פשוט במשרד פרסום היה הופך להיות ראש החברה. תשובתו הייתה שהוא היה משנה את שם החברה ל Truth & Soul Inc ומחליף את חברי המועצה הקשישים וה"לבנבנים" בצעירים שחורים בעלי אפרו ראוי לשמו.

Cotton Comes To Harlem, שעוסק בעלילותיהם של שוטרים

וגנבים בניו-יורק, היה למעשה הסרט השחור הראשון שהצליח בקופות

והוכיח שיש קהל לסרטי הבלקספלוייטשן. הדמויות השחורות היו יותר

ריאליסטיות מאשר בסרטים קודמים, אך עדיין סטריאוטיפיות, כך שהקהל

הלבן שבא לצפות בסרט לא חש מאוים.

למרות שסרטים אלו, מסוף שנות השישים, עסקו כבר בנושאים "שחורים", רובם נוצרו עבור צופים לבנים. היוצרים שלהם העדיפו לבנות סאטירה סביב המתיחות בין הלבנים והשחורים ודמות השחור הוצגה בצורה נלעגת. דמותו של הגבר השחור כדון-ז'ואן וכאתלט חסרה בהם והם בחרו להתמקד דווקא בחולשותיו של האדם השחור וציירו אותו כעצלן וחסר-תועלת. גם אם האדם השחור כבר הופיע בקולנוע בסוף שנות השישים, הוא עדיין לא ענה להגדרה הקלאסית של גיבור הוליוודי. בתחילת שנות השבעים החלה המהפכה האמיתית. הקהל היה כבר בשל לקבל שחור בתור גיבור הוליוודי אמיתי, ולגיבור הזה קראו שאפט.

Shaft, היה למעשה סרט הבלקספלוייטשן האיכותי הראשון. יש בו עלילה טובה, פס-קול מעולה, אולי בין הטובים אי-פעם, בחסות אייזק הייז (שמדובב כיום את דמותו של שף בסדרה South Park) וכמובן את

שאפט עצמו, שוטר בעל עקרונות, גיבור קשוח וצודק, מלא גרוב וסקס-

אפיל, עם שם מגניב של אח מהגטו. כל המרכיבים הפכו את שאפט לאחד מסרטי האקשן/בידור הבולטים באותה שנה. ההצלחה הקופתית הייתה רשימה וגם הפס-קול (שמומלץ בחום) הגיע למקום הראשון במצעדים ונשאר שם לאורך שנה תמימה.

חלק ניכר מהצלחת הסרט, לדעת מבקרים אחדים, נשענה על דמותו של

שאפט כסוס הרבעה. כגבר שנשים לבנות ושחורות כאחת לא יכולות

לעמוד בפניו, כמו כל גיבור הוליוודי לפניו, רק שהפעם הוא היה שחור.

כפי שקורה שוב ושוב בהוליווד, הצלחת הסרט 'שאפט' הניבה שני סרטי

המשך: הסרט הבינוני Shaft's Big Score והכישלון החרוץ Shaft In Africa. הסרטים לא התקרבו למידת ההצלחה של 'שאפט' הראשון ו'שאפט באפריקה' אף נכשל בקופות כישלון חרוץ. העובדה נובעת בחלקה מכך שסרטי ההמשך טובים פחות מ'שאפט' המקורי אך גם משום שעד שסרטי ההמשך יצאו לאקרנים הם התמודדו עם גל שלם של סרטי אקשן-שחורים שהושפעו מ'שאפט', בכולם היה גיבור שחור סקסי וקשוח ולכולם פס-קול גרובי. התחרות בשוק היתה קשה. סרטי ההמשך נדחקו לפינה. ריצ'ארד ראונדטרי, השחקן שגלם את שאפט ניסה לפנות לטלוויזיה ושיחק בסדרה המבוססת על הסרט, אך גם הסדרה נכשלה וירדה לאחר שמונה פרקים בלבד. "שאפט" אולי פתח את הדלת לגיבורים שחורים על המסך, אך טבע בזרם הסרטים שיצר. עדנה מחודשת קיבל שאפט רק לפני מספר שנים, עם צאת הגרסה המחודשת, שהציגה לעולם את אחיינו של שאפט המקורי, בכיכובו של סמואל ג'קסון.

ממספר בחינות, שאפט היה גיבור קלאסי מדי לשנות השבעים, עובדת

היותו שחור הייתה הפרט היחיד שהבדיל את שאפט מכל גיבור הוליוודי

אחר. קהל הצופים של אותה תקופה ראה בדמות הבלש החכם, בעל הקוד המוסרי הגבוה, דמות ממסדית מדי והעדיף לצפות דווקא בדמות סוחר הסמים והסרסור, הקהל העדיף את המורדים בממסד על התומכים בו. דמות האנטי-גיבור השחור הופיעה לראשונה בשני אבני דרך נוספות של הקולנוע השחור: Sweet Sweetback's Baadassss Song ו Superfly .

Sweet Sweetback's Baadassss Song מומן, הופק, הולחן ונכתב

ע"י מלוין ואן-פיבל שאף כיכב בסרט. הסרט נפתח בכתובית הקובעת

ש"הסרט מוקדש לכל האחים והאחיות שנמאס להם מהממסד". הוא מספר את סיפורו של סוויטבק, צעיר שחור, שנעצר על-ידי שוטרים ונלקח לתחנת המשטרה, שם הוא הופך להיות עד להתעללות של שוטרים באח שחור. כל הכעס והתסכול שהצטברו אצל סוויטבק במשך שנים צפו אל פני השטח. הוא החל משתולל והורג את השוטרים המכים. המשך הסרט עוקב אחר בריחתו למקסיקו, כשהוא מנסה להוליך שולל את המשטרה. הסרט מסתיים כפי שהתחיל, בכתובית שאומרת:
Watch Out, A Bad Ass Nigger Is Coming Back To Collect Some Dues“.

הסרט, שקרא להתקוממות הקהילה השחורה נגד הממסד, זכה מהצנזורה לתג X, השמור בדרך-כלל רק לסרטים פורנוגרפיים ועל-כן הוקרן בשני בתי-קולנוע בלבד. אך כמו סרטים דומים, עברה השמועה על קיומו מפה לאוזן ומהר מאוד, השתרכו תורים ארוכים בקופות הקולנוע. ואן-פיבל לא הצליח מעולם לשחזר את הצלחת סרט זה, אך 20 שנה מאוחר יותר, ביים בנו, מריו ואן-פיבל, את New Jack City, גרסת שנות התשעים לסרטי האקשן-השחורים.

Superfly, היה סרט נוסף שעזר בפיתוח דמות האנטי-גיבור השחור,

והוא לווה בפסקול מצוין. הסרט עסק בחייו של סופרפליי, סוחר סמים

שחור, שמעביר את ימיו בין זונות, נרקומנים, מזרקים ודיסקו-מנייאקים.

בניגוד לדמותו הקשוחה, מתברר לצופה כי סופרפליי הוא בעל לב זהב,

הוא משחק לפי חוקי הג'ונגל, אך שואף לחיים אחרים. לשם כך עליו

להצליח בעסקת סמים אחת גדולה, כזו שתספק לו אמצעים לעזוב את

הגטו השחור לתמיד. בדרך כמובן, עליו לחסל ראשי מאפייה לבנים

ולשטות במשטרה. זאת, כחלק מחוקי הז'אנר המתפתח שקבעו כי הגיבור השחור לא רק ישיג את מטרתו בסרט אלא גם יגרום לממסד וללבנים להראות מגוחכים.

השחקן הראשי, רון א'וניל, הצליח במשימה הכפולה. הוא נראה קשוח דיו כדי להיות סוחר סמים ואף הצליח לשכנע את הצופים שמתחת לבגדי

הסרסור הצעקניים ושרשרת הזהב עם הצלב על החזה, פועם לב גדול

ורחב. הצלחת הסרט גררה את הפקתו של סרט ההמשך הכושל, Superfly TNT.

הפעם, סופרפליי מגיע לרומא. בניגוד לסרט הקודם, ברט ההמשך מלווה בפס-קול חלש, העלילה גרועה ואפילו בגדי הסרסור של שנות השבעים נראים פתטיים כשהם מצולמים ברומא במקום ברחובות הארלם. סופרפליי מעביר את רוב הסרט בישיבה על התחת ובמשחקי פוקר. מדי פעם הוא חושב מה יעשה כעת, כשיש לו מספיק כסף בכדי להעביר את זמנו בישיבה על התחת ובמשחקי פוקר. לבסוף הוא מחליט לעזור לקבוצת מורדים אפריקאים להילחם באויב הצרפתי.

ז'אנר סרטי האנטי-גיבור השחור המשיך לפרוח, עלילות סרטים אלה היו

דומות מדי אחת לשניה וכדי להצליח בקופות היה הכרח להעלות את רמת האלימות בהם.

סרטים כגון  Black Ceaser, Across 110th Street.

אדפטציה שחורה לסרט הגנגסטרים הקלאסי Little Ceaser,
Detroit 9000 ו Hell Up In Harlem הציגו סצינות אלימות קשות ביותר. בתוך המאבק חיפשו במאי ומפיקי הסרטים טרנד חדש. הגל הפמיניסטי, שצבר תאוצה בשנות השבעים, הווה הזדמנות פז עבור המפיקים ופן חדש של הקולנוע השחור נוצר, זמנן של השועלות השחורות הגיע.

יפות, קשוחות, נקמניות, מסוכנות ומעל לכל, גאות בצבע עורן השחור,

יצרו הכוכבות השחורות גל חדש של סרטים. הכוכבת הבולטת בהן היא

ללא ספק פאם גרייר , שהשתתפה בסרטים רבים בז'אנר. לאחר מספר

סרטים בינוניים פרצה פאם גרייר בגדול לתודעת הקהל כשכיכבה

ב Coffy המצליח. גרייר שחקה בסרט אחות רפואית שיוצאת במסע

נקמה נגד אלו שהפכו את אחותה בת ה11- לנרקומנית. סצינה אחר סצינה היא נוקמת באשמים, יורה בהם, מפוצצת את ראשיהם ומכריחה אותם לקחת מנות יתר של הרואין. הצלחת הסרט היתה לא מבוטלת, תרמו לה האקשן הבלתי מתפשר אך גם סצינות רבות בהן גרייר היתה מעורטלת למחצה. גם סרט זה הוליד שלל סרטי חיקוי וגרייר עצמה חזרה שנה לאחר מכן עם Foxy Brown שהווה המשך לא רשמי ל'קופי'. גם כאן שיחקה גרייר אחות, וגם אם המניע לנקמה היה שונה במקצת (אהובה היה שוטר סמוי שנחשף ונרצח ע"י כנופיית סמים), יצאה שוב גרייר לנקום ואף עשתה זאת ביתר שאת. הפעם היא שרפה את הרעים, שיספה את גרונם ואפילו סירסה את הבוס הרע לקינוח.

גרייר שיחקה בסרטים מסוג זה לאורך שלוש שנים. כדאי לציין את
Black Mama, White Mama, Sheba Baby ו Friday Foster

שהתבסס על סדרת קומיקס. היא כמעט ונעלמה מעולם הקולנוע לאחר שניסתה לבחור סרטים בהם היא תחשוף פחות ותשחק יותר וכך נשארה לאורך שנים רבות (פרט לתפקידי משנה מקריים בסדרות כמו 'מיאמי וייס') עד שזכתה לעדנה מחודשת לפני מספר שנים בסרטו של טרנטינו ג'קי בראון.


פרט לפאם גרייר, המלכה הבלתי מעורערת של הז'אנר, בולטת שועלה

שחורה נוספת, תמרה דובסון שמה, הזכורה בעיקר מסדרת סרטי

"קלאופטרה ג'ונס". הראשון שבהם נוצר ב 37' והיה כצפוי גם המוצלח

בסדרה. קלאופטרה ג'ונס הייתה מעין גרסה נשית לשאפט. גבוהה, קשוחה ומומחית באומניות לחימה. היא פעלה כסוכנת סמים של ה-AIC. בסצינות קרבות מבדרות במיוחד היא נלחמת כשלעיתים קרובות רק תחתונים לגופה כנגד ארגון הסמים שבראשו עומדת לא אחרת מאשר שלי וינטרס באחד מתפקידיה המגוחכים ביותר. סרט ההמשך Cleopatra Jones And The Casino Of Gold  לקח את קלאופטרה אל מרכזי סחר הסמים בהונג-קונג, שם היא חוברת לבלשית הפרטית מי-לינג על מנת להמשיך לחבוט בסוחרי הסמים בעודה עטויה בתלבושות מוזרות יותר ויותר. מאחר שז'אנר האקשן-השחור נחשב מלכתחילה כלא איכותי, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שיחבור לז'אנר דומה נוסף, סרטי האימה, על מנת ליצור כמה מהסרטים המבדרים ביותר בז'אנר. הראשון והטוב ביותר בתחום היה אדפטציה שחורה של ספור הערפד דרקולה שהפך (איך לא) לסרט Blaculaהסרט נפתח ב 1790 בטרנסילווניה, שם מגיע נסיך שחור אל הרוזן דרקולה אשר גונב את אהובתו והופך אותו לערפד השחור הראשון. המשך הסרט מתרחש בלוס-אנג'לס ב 1972 ופועל לפי מיטב המסורת של סיפורי הערפדים הקלאסיים, עם יפהפייה שחורה שמזכירה לערפד את אהובתו הנושנה, דוקטור בעל אובססיה לחיסול ערפדים, יתדות בלב וסופו הקבוע של הערפד המתפורר אל מול קרני השמש העולות.
שנה לאחר מכן חזר מוצץ הדם השחור בסרט ההמשך Scream, Blacula, Scream כשלצידו פאם גרייר כמלכת הוודו. כן, וודו השתלב מצויין עם סרטי האימה השחורים וכך גם מחוסל הערפד לבסוף, עם יתד בבובת הוודו שלו. נראה כי שיטה זו הייתה יעילה למדי מאחר שלא נוצרו שוב סרטי המשך לערפד השחור.
סיפורי אימה נוספים עברו אדפטציה שחורה וכך באו לעולם גם Black Frankenstein מגרש השדים השחור Abby ו Dr. Black And Mr. Hydeשנכשל בעיקר משום שיצא לאקרנים רק לאחר שעבר כבר הגל הגדול של הבלקספלוייטיישן, שבשנת 1975 כבר החל להישבר ולסגת.


מקובל לתחום את גל סרטי הבלקספלוייטשן בקולנוע לתקופה שבין

תחילת שנות השבעים עד לשנת 1976. עשרות רבות של סרטי אקשן

שחורים מילאו את כל אולמות ארצות הברית בתקופה זו והשאירו את

הקולנוענים עם ז'אנר חדש לחקור, ואת חובבי הקולנוע עם אחדים

מהסרטים הגרוביים ביותר שנראו על המסך הגדול.





כתבה מאת: רון אילון (15/07/04)

Shaft In Africa
Sweet Sweetback's Baadassss Song
Superfly
New Jack City
Hell Up In Harlem
Coffy
Foxy Brown
Jackie Brown
Cleopatra Jones And The Casino Of Gold
Blacula
Scream, Blacula, Scream