22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

האביר האפל מוויילס
הוא אחד השחקנים הבולטים ביותר בהוליווד, אבל את הוורסטיליות, העוצמה והעומק, אפשר היה כבר לראות כשהיה בן 13. כריסטיאן בייל כבר לא ילד, עדיין פלא
עם הגעתו של הסרט 3:10 ליומה לספריות האוזן השלישית, ראוי לשלוח אלומה שתאיר את הקריירה בת עשרים השנים של שחקן הקולנוע כריסטיאן בייל. אי אפשר שלא להתרשם מהעובדה, שבייל הפך להיות כוכב מאוד מבוקש בהוליווד וגם הרבה מחוצה לה, ושבשנים האחרונות זכה בכמה תפקידים מרשימים אצל במאי קולנוע מהשורה הראשונה. במקביל ל"יומה", זכינו לראות את זיו פניו בסרטו האחרון של וורנר הרצוג, לשרוד עד החופש (ומי שראה יודע שהן מאוד קורנות בסרט הזה), כמו גם בתפקיד אפל ומורכב (תרתי משמע) ביצירה המופתית של כריסטופר נולן, יוקרה. זאת אחרי שנולן כבר חבר אליו ב-2005, כשליהק אותו לגרסה יוצאת הדופן שלו לבאטמן, תפקיד שילווה אותו להמשך ההרפתקאות בגותהאם, עם יציאתו של סרט ההמשך בקיץ 2008 – האביר האפל (שעלה לכותרות בזמן האחרון עם מותו של משתתף אחר בסרט, הית' לדג'ר). צריך להזכיר שהמושכות ניתנו לבייל גם בסרטו האחרון של טרנס מאליק (הקו האדום), גרסתו לאגדת פוקאהונטס – העולם החדש
אפשר לומר שכריסטיאן בייל, אחד השחקנים הוורסטיליים ומעוררי הסקרנות ביותר בעולם דובר האנגלית של שנות ה-2000, נולד לתוך מסך הכסף כשכפית של כסף מונחת בפיו. יליד וויילס שבממלכה המאוחדת, הופיע בייל בסדרת טלוויזיה לצידה של איימי אירווינג, ששנה לאחר מכן, בהיותו בן 13, המליצה עליו לבעלה דאז, הלא הוא סטיבן שפילברג. שפילברג החליט ללכת על הכישרון הצעיר הזה מתוך 4000 ילדים שנבחנו לתפקיד ג'יימס בדרמה האפית, אימפריית השמש. הסרט, על פי ספרו האוטוביוגרפי של ג'יי ג'י באלארד, מתאר את גלגוליו של ג'יימס, ילד בריטי מדושן שחי עם הוריו במובלעת האירופית של העיר שנחאי, עם פלישת היפנים לעיר הסינית בעקבות ההפצצה על פרל הרבור. הסרט מתאר את המלחמה בתנופה קולנועית מהוקצעת, מזווית ראייתו של הנער הצעיר, ומלווה אותו בתהליך התבגרות רצוף מהמורות. הוא מתאר את עולם הפנטזיה של ג'יימס, שעבורו המלחמה היא גם סוג של משחק, למרות שהיא גם מבחן כה אמיתי בהישרדות. באחת מסצנות הפתיחה, משחק ג'יימס בתוך גרוטאה של מטוס שהתרסק ומדמיין שהוא טייס קרב. בייל הצעיר עדיין לא ידע שעשרים שנה מאוחר יותר הוא יגלם דמות של טייס אמיתי, שגם הוא נתון במצב של הישרדות קמאית במהלך מלחמה אחרת – מלחמת וייטנאם. מבחינתו של וורנר הרצוג, הבמאי של הסרט “לשרוד עד החופש“, זו בהחלט מחווה מופלאה (אם היה בכלל מודע לה).
מה שברור הוא, שהכריזמה של בייל הילד, היכולת שלו לעבור ממצב רוח אחד למשנהו, תוך שימור החיוניות של הדמות, תואמת כל כך את דמותו של דיטר דנגלר – הגרמני שרק רצה לעוף. מהבחינה הזו בייל מספק, לאורך כל הקריירה שלו, דמויות שמעוררות התלהבות, של מנהיגים שסוחפים הן את הדמויות האחרות והן את הקהל שצופה בהן. כל זה נכון גם לגבי הדמויות המאוד אפלות שהוא מגלם, דמויות שבטבען מסתירות את הצדדים המרתיעים, דווקא בזכות כריזמה חיצונית שובה ומתעתעת. כאן גם גלום כישרונו הגדול ביותר של בייל: היכולת ליצור הזדהות עם דמויות מפוקפקות, תוך שהוא מדלג בווירטואוזיות בין מאפייני אישיות שונים הכלואים בתוך דמות אחת מורכבת. לכן הוא פשוט כל כך משכנע כשהוא פסיכופט.
ואם בפסיכופטים עסקינן, הרי שברור כי ליהוקו לתפקיד פטריק בייטמן בסרטה של מרי הרון (על פי הספר של ברט איסטון אליס), אמריקן פסיכו, הוא לא רק מהלך מבריק מצד ההפקה, אלא גם הצעד הכי נכון מבחינת מיצוי כישוריו של בייל. מי אם לא הוא יכול היה לגלוש באלגנטיות מדמות של יאפי נעים הליכות, שקט וציני לכזו שמנהלת תיאטרון סדיסטי פרטי הכולל סקס פרוע ורצח לקינוח. בייל, בחור נאה לכל הדעות, יכול להפוך עצמו למכוער במחווה מאוד מינורית של מבט . משהו קורה שם בעיניים האלה, ואם מסתכלים היטב רואים שזו מפלצת קטנה שמציצה מתוך העישונים. מפליא לראות את הכישרון הזה כבר ב"אימפריית השמש", כשהילד המקסים הופך את עורו לשנייה מול המשרתת הסינית הכנועה. כשהיא אומרת לו שאמו לא מאשרת לו לאכול לפני השינה, הוא מסיט אליה את מבטו ובקול של משהו אחר, משהו עמוק ומאיים, אומר שעליה לעשות כל מה שהוא מצווה עליה. בסצנה הבאה הוא כבר מהלך על קצות אצבעותיו כשבידו צלוחית עוגיות ושפמפם חלב מנצנץ מעל שפתו העליונה.
כשבייל רוצה משהו על המסך הוא מקבל, וזה לא רק בגלל שככה כתוב בתסריט. גם כשהוא לא מקבל, נראה כי הוא עושה מאמצי על כדי להעביר את המסרים שלו, גם כשזה מוציא את הדמויות מעט כפייתיות. כך בסרטה של ג'יין קמפיון, דיוקנה של גברת הוא מעורר הזדהות עם דמות המאהב הצעיר, אדווארד רוזייה, עם המימד האובססיבי שהוא מחדיר לניסיונות החיזור אחר פאנזי אוסמונד. לעיתים הוא נראה בסרט הזה על סף התפרצות, כזו שהוא שמר והזין במשך ארבע שנים עד להופעתו המהפנטת בסרטה של הרון.
מרי הרון התעקשה על בייל לתפקיד בייטמן למרות שהאולפן בחר בליאונרדו די-קפריו. הסרט עבר מספר טלטלות לפני שהובא לצילומים, אך הרון ניצחה במאבק מול המפיקים, וזכתה לקבל מהשחקן המועדף עליה את אחת ההופעות המהפנטות של עשר השנים האחרונות. היא השוותה אותו ללילי טיילור (השחקנית הראשית בסרטה של הרון,
I Shot Andy Warhol) בכך ש"יש שם הרבה מתחת לפני השטח. יש לו משהו מסתורי ועמוק בפנים (in his face)". בייטמן הוא גם התפקיד הראשי הגדול הראשון בקריירה הבוגרת של בייל, וזה ששם אותו ברשימת הטיטאנים של הקולנוע, עם כניסתו למאה ה-21. מחויבותו של בייל לתפקיד הזכירה מאוד את הרצינות המוכרת אצל שחקנים כמו רוברט דה נירו, דסטין הופמן ודניאל דיי לואיס. הוא פיתח את עצמו למימדים של פסל הלניסטי, שיזף עצמו וטיפח את גופו למשעי על מנת להקנות לדמות את הפסאדה המטרוסקסואלית, איסטניסטית, נרקיסיסטית שהיא דרשה. הוא גם הרחיק עצמו חברתית משאר אנשי הצוות כדי לשמור על אנרגיה של התנשאות חולנית.
ארבע שנים לאחר מכן, כשכיכב ב-The Machinist, הכניס עצמו בייל לדיאטה רצחנית שבסופה הוריד כמעט שלושים קילוגרמים ממשקלו, ואף החסיר שעות שינה בכוונה, על מנת להכניס עצמו למצב של תשישות בלתי נסבלת, בהתאם לדמות האינסומניאק הפרנואיד שהיה עליו לגלם בסרט. התפקיד ב"אמריקן פסיכו" הפך את בייל בין לילה לאייקון מסוקר מאוד, אחרי שבמהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 התגבש כדמות להערצה בקרב צעירים באינטרנט ההולך ותופס תאוצה. עורכי Entertainment Weekly בחרו בו כאחד משמונה דמויות הקאלט החזקות ביותר של העשור, במגזין החגיגי שלהם לשנת 2000, השנה שבה "פסיכו" יצא לאקרנים.
למרות שויתר על השכלה פורמלית במשחק, לטובת המשך עבודה בשוק (עובדה עליה הוא מצטער, על פי הודעתו), מצליח בייל לא רק לספק אנרגיה חייתית מרשימה, אלא גם דיוק רב בבניית הדמויות שלו, שהן בדרך כלל דמויות שנעות בזהירות על כל האפורים בסקאלה של ההתנהגות והמוסר האישי (ואגב, הוא ידוע כאחד מאשפי המבטאים, שמאמץ לעצמו מבטא חדש כמעט בכל סרט ועושה זאת בדיוק מרשים). לא מעט מלוהק בייל לתפקידים של אנשים בעלי צדדים מאוד קונטרסטיים באישיות, כאלה שמשנים עורם בהתאם לסיטואציה, שמנהלים חיים כפולים, שמנהלים מערכת מניפולציות מתוחכמות, או (זהירות ספוילר!!!!) כפי שנצפה ב – יוקרה, שני אחים תאומים בעלי אישיויות הפוכות לחלוטין. הקושי בגילום דמויות של פסיכופטים, אנשים שמהתלים בסביבה שלהם, שקרנים פתולוגיים או סתם מופרעים, טמון במעברים המעודנים מסיטואציה לסיטואציה, ממצב רוח אחד למשנהו, והכל במסגרת שאמורה לספק דמות הומוגנית אחת.
פטריק בייטמן היה אחד כזה, אך כמוהו גם ג'ים, הדמות הראשית בסרט זמנים קשים מ-2005, שם מגלם בייל דמות של חייל משוחרר מהמלחמה בעיראק, שחוזר קצת מעורער נפשית מהחוויה, ואט אט מתגלה כאלים ומסוכן לסביבתו. ליד חבריו מתנהג ג'ים בעליצות בריונית שמאופיינת גם במבטא ושימוש באוצר מילים של homie משכונה היספאנית, אולם מול אנשי החוק (ג'ים מנסה להתקבל ליחידת עילית של ה-FBI) הוא משנה טון ונותן הצגה משכנעת מאוד של חייל ממושמע ובעל מחויבות לערכי החוק והסדר. אותה דמות ממש, לצד חברתו, הופכת להיות עדינה, רומנטית ומיוסרת. בלי לאבד את החוט המקשר, מצליח בייל לדלג מסצנה לסצנה, מפוזה אחת לפוזה שונה, מ"הצגה" אחת ל"הצגה" אחרת, בקלילות וירטואוזית שיוצרת גם סוג של מתח. כשהוא מיוסר יש בו משהו מסוכן, כשהוא ברוטלי ועברייני, יש בו משהו מן הגבר האכפתי, זה שרוצה לתרום למדינה שלו, זה שרוצה להשתייך לצד של "הטובים".
הדואליות הזו, הפיצול, המסרים הכפולים שמשדרות דמויותיו של בייל קיימים למן תחילת הקריירה שלו, ודוגמה נוספת לכך הוא הסרט Swing Kids מ-1993, שבו בייל בן ה-18 נבחר לגלם דמות של נער מרדן שמשנה כיוון. בתחילת הסרט תומס ברגר משתייך לקבוצת צעירים גרמנים, לאחר עליית הנאצים לשלטון, שבסתר מקיימים תרבות שוליים של מוזיקת סווינג (הזדמנות נפלאה לצפות בכישורי התנועה של בייל כמו גם המיוזיקל Newsies שבו השתתף שנה קודם לכן). ככל שהעלילה מתקדמת נחשף הפן הגזעני באישיותו ודמותו עוברת תהליך מואץ של נאציפיקציה. גם כאן העמית האהוד, ה"שאקל" מלא החיות שבחבורה, הופך לסוס טרויאני שמגלה את פניו המכוערים, המסוכנים, והאנטי-סוציאליים. 
כריסטיאן בייל הוא להטוטן, ג'וקר, קוסם של ניואנסים. במקרה של "יוקרה" (ושוב - זהירות ספויילרים!!), הוא גם הקוסם האקסטרוברטי אלפרד בורדן וגם איש סודו השתקן, שהוא למעשה  התאום הזהה של בורדן. כריסטיאן בייל הוא אגו ואלטר אגו, ברוס וויין ובאטמן. בסרטו החדש של טוד היינס, אני לא שם, הוא גם אחד משש דמויות שמאירות צדדים שונים בחייו של בוב דילן – עוד אלטר אגו לאוסף. בייל הוא הילד שכל השכונה רוצה להיות חברה שלו, הוא הנער שכל השכונה רוצה לדפוק לו מכות והוא הגבר שחוזר לשכונה כדי לחסל אותה מבפנים בלי להניד עפעף. מה שהכי מושך בסגנונו העמוס בפרטים, זה שאף פעם אי אפשר לדעת מאיפה תבוא ההפתעה, באיזה עיתוי ואם בכלל.


ערן קידר (01/02/08)
כריסטיאן בייל. אנרגיה, כריזמה, דיוק
אימפריית השמש. נולד לתוך המסך
לשרוד עד החופש. מחווה ל“אמפריה“?
אמריקן פסיכו. מיאפי לרוצח סאדיסט
דיוקנה של גברת. המימד האובססיבי
The Machinist. לא אכל, לא ישן
זמנים קשים. מהצגה להצגה
Swing Kids (מימין). דואליות כבר אז
Newsies. כישורי תנועה
באטמן מתחיל. ואף ממשיך
יוקרה. שיא הפיצול
אני לא שם. עוד אלטר אגו לאוסף