24/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

משורר הבדידות
הדמויות של מיקיו נארוזה עומדות במשברים, מתמודדות עם קשיים, מנסות דרכים לשנות את חייהן הלא-מספקים, אלא שמהמציאות אין לאן לברוח. אוסף מסרטיו של הבמאי היפני הגדול הגיע לאחרונה. כתבתו של איתן סנה, מתוך מגזין האוזן החדש

באחת האמירות המושלמות בפשטותן והמדויקות ביותר על הקולנוע של מיקיו נארוזה, דימה אקירה קורוסאווה את סגנון העריכה שלו ל"תנועת מימיו של נהר, ששטח הפנים השלו שלהם מסווה תחתיו זרמי עומק גועשים וסוערים" (כתב העת של המרכז לקולנוע של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בטוקיו, גיליון 55, 1979). בניגוד ליאסוז'ירו אוזו וקנג'י מיזוגוצ'י, שני בני-דורו של נארוזה, שזכו עוד בחייהם להכרה בינלאומית על סגנונם הוויזואלי הייחודי, נארוזה נחשב בחייו לחסר מאפיינים מובחנים ולפיכך משני בחשיבותו. רק לקראת אמצע שנות ה-80, כעשור ומחצה לאחר מותו, החלו להתגלות אותם זרמי עומק גועשים שלפני-כן נעלמו מעיני סינפילים בעולם תחת מה שנתפס כ"בימוי מצלמה סטנדרטי".

מיקיו נארוזה הוא מגדולי המשוררים של הבדידות. תפיסת העולם הניכרת בסרטיו היא פסימית, רואה בחיים מלכודת שהיא תוצר של מבנים חברתיים, תהליך הישרדות נטול-תקווה שדבר לא מקל את תלאותיו, בודאי לא הקונבנציות המסורתיות של נישואים ומשפחה. כבמאי שעיקר יצירתו היא ריאליזם מלנכולי, שעוסק בקיום חומרי יומיומי ובחוסר המפלט מהמסגרות הדכאניות של החברה, טבעי ואפילו מתבקש שהפרוטגוניסטים של סרטיו הם דמויות של נשים, במיוחד על רקע ההקשר ההיסטורי-תרבותי של החברה היפנית המיליטריסטית (לפני מלחמת העולם השנייה) או המרוסקת והכאוטית (לאחריה). הגיבורות של נארוזה הן בעיקר נשים לכודות בחיי נישואים תלותיים ועגומים, או גיישות מתבגרות, שהבחירה היחידה עבורן היא בין המשך העיסוק במקצוע למרות "ירידת ערכן" לבין נישואי-נוחות לאחד הלקוחות. בכל מקרה, אצל נארוזה אין פתרונות מכופפי מציאות, וכך למשל בסיומו של Repast חוזרת מיצ'יו (בגילומה של סטסוקו הארה) לחיי הנישואים חסרי-הרגש שלה, ובסופו של When a Woman Ascends the Stairs עולה שוב קייקו (הידקו טקמינה) במדרגות אל הבאר בו היא עובדת כמארחת.
הדמויות של נארוזה הן לא בעלות תודעה פטליסטית. הן עומדות במשברים, מתמודדות עם קשיים, מנסות דרכים לשנות את חייהן הלא-מספקים, בוחנות פתרונות, אלא שמהמציאות אין לאן לברוח. לא מה"גורל", שהוא המצאה טלנובלית מטופשת, אלא מהסדר החברתי ומדפוסי החשיבה שכופים עליהן תלות באמצעות הועדתן ל"תפקיד" חברתי, אותם דפוסי-חשיבה שלמרבה השמחה הולכים ומתרופפים בנוגע לנשים, אך עדיין מנוצלים כדי להדיר אוכלוסיות שלמות, אתניות וסוציו-אקונומיות, ממוקדי-הכוח השמורים לאחרים. למעשה, ברבים מסרטיו של נארוזה, הגיבורות מצליחות להתנתק זמנית מהמסגרת הדכאנית או לחוות שינוי נפשי או תפיסתי באמצעות שינוי גיאוגרפי (לדוגמה מעבר מאוסקה לטוקיו ב-Repast או מבית הבעל לבית החם והחמות ב-Sound of the Mountain), אבל כל תהליך של התחלה מחדש נידון בהכרח לכישלון.

חוסר המוצא למרות הרצון לעצמאות ותפיסת העולם הפסימית, הם מאפיינים מובהקים של נארוזה. בדרמות המשפחתיות של אוזו המשברים נפתרים והשינוי (בין אם שינוי מציאות או שינוי תפיסתי) נוצר באמצעות האופטימיות וההומור המריר של הדמויות. אצל מיזוגוצ'י הסבל מתוגמל בקתרזיס של הארה, חוויה שהיא מעבר להבלי העולם הזה, פעמים רבות מוות (שהוא מוצא מכובד הן מבחינה דתית והן מבחינה פואטית), בדומה לבמאים אירופאים כמו קרל דרייר או רובר ברסון. דומה לו, וכמובן חריג בנוף סרטיו של נארוזה, הוא Floating Clouds. כמו כמה וכמה מסרטיו של נארוזה, הוא מבוסס על רומן של הסופרת היפנית פומיקו היאשי (שחלקה עם נארוזה את אותה תפיסת עולם פסימית), אך בניגוד לדרמות הריאליסטיות שלו Floating Clouds הוא מלודרמה מובהקת. יוקיקו, הדמות הראשית בגילומה של הידקו טקמינה, משחקניותיו הקבועות של נארוזה, היא כתבנית שנשלחת במהלך מלחמת העולם השנייה לבסיס צבאי בהודו-סין ופוגשת שם מומחה לייעור, מבוגר ממנה בשנים רבות ונשוי. בין השניים מתפתח רומן והוא מבטיח לה שיתגרש. לאחר סיום המלחמה היא מוצאת אותו, עדיין נשוי, והרומן מתחדש. מכאן ועד הסיום הטרגי היא תמשיך להתענות בייסורי אהבתה, והוא ימשיך להתעמר בה רגשית ולהתעלם מתשוקתה אליו. זוהי אחת המלודרמות המסעירות והמרגשות ביותר בתולדות הקולנוע, אבל בפירוש לא סרט נארוזה אופייני, לא רק מבחינה ז'אנרית ונרטיבית, אלא גם מבחינה סגנונית (הוא מסופר בלא-מעט פלאשבקים), וחשוב מכל – דמותה של יוקיקו כאישה משועבדת לתשוקתה, בניגוד לנשים העצמאיות בסרטיו האחרים, והמוצא שלה מהמציאות האומללה לעומת חוסר המוצא של השאר. אולי לא מפתיע, שזהו סרטו המצליח ביותר של נארוזה בכל הזמנים.

איתן סנה (15/04/08)

נארוזה. זרמי עומק גועשים
הידקו טקמינה. ניסיון להתחיל מחדש
אין פתרונות מכופפי מציאות
הגיבורות מצליחות להתנתק זמנית
Floating Clouds. מלודרמה מסעירה