23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

עולם ישן אמיץ
החופש הגדול בעיצומו הבלתי נסבל. שלושה סרטי ילדים קצרים שיצאו לאחרונה בקריטריון מחזירים את הצופה הצעיר אל הימים שבהם עוד לא חשפו אותו לגודש ויזואלי שמפוצץ את המוח. מומלץ לנסות בבית
עוד שבועיים (וקצת) לחופש עצום הממדים של ילדי בית הספר והגן, ויש (כך סוברת השמועה) מי שמטפסים על קירות. אז אמנם שלושת הסרטים הבאים הם לא אופציה חובקת-כל לבילוי עם הילדים - זאת אומרת, מעטים מדי הילדים שיוכלו לשבת בשקט ולהיסחף אל תוך שלוש האגדות היפהפיות הללו - ובכל זאת, לטובת אלה שיצליחו – כדאי וראוי להכיר. מה שכן, מדובר בשלושה סרטים קצרים, מידע חשוב לטובת כל בעלי טווח הקשב הקצר (זאת אומרת, רוב אוכלוסיית המטר-מטר-וחצי העכשווית).
הראשון והידוע, קאלט של ממש, שדווקא חוצה שכבות וגילאים ובדרך כלל שובה את רוב צופיו, הוא הבלון האדום, סרטו הפיוטי, העצוב, הקסום של אלברט למוריס מ-1956, הסרט הקצר היחיד שקיבל אוסקר על קטגוריה מחוץ לזו של הסרט הקצר (תסריט מקורי). הסרט בן ה-34 דקות, שנזקק למעט מאוד מילים, מתאר את הרפתקאותיהם המשותפות של ילד ובלון אדום שהוא מוצא. מהרגע שהילד משחרר את הבלון הקשור לעמוד של פנס רחוב פריזאי, ומחזיק אותו בידו, נכרתת ברית סתרים והבלון מתחיל ללוות אותו כמו כלב נאמן. וגם כשיש מהמורות בדרך, וגם כשהילד נאלץ לעזוב את חוט הבלון, נאמנותה של פיסת הגומי המנופחת לא יודעת גבולות. תמיד הוא שם, תמיד מחכה.
מאחורי כל זה מסתתרת תפיסת עולם מלאת עצב ובדידות. פסקל הקטן (המגולם על ידי פסקל למוריס, בנו של הבמאי) מתהלך לו בעיר בבדידות מוחלטת, דבק בבלונו בנחישות של אמן שמייצר לעצמו מציאות לפי חזונו, גם אם המציאות המציאותית לא משתפת פעולה. פריז של "הבלון האדום" היא עיר אפורה להפליא (מאחורי המצלמה אדמונד סשאן), ואין זה מקרה שגם את הילד הגיבור הלבישו בחליפת טרינינג אפורה, והבלון מהווה כל הזמן את הנקודה הצבעונית ביותר בשטח. פסקל, שכאמור, מתנהל בעיר הזאת לבדו, עושה זאת בביטחון מעורר השתאות, ובידיעה כי הוא לבד, וככה זה. המבוגרים, כמעט כולם, אטומים, או ממש רעים (כמו מנהל בית הספר), והילדים – קנאה הרסנית אוכלת אותם ומובילה לעליהום על הילד הקט, שמוצא עצמו מוקף חבורת פרחחים קטלניים למדי. הבריחה בסוף הסרט היא רגע קסום, שנדמה שרק עליו אפשר לבנות תילי תילים של פרשנות, והיא גם רגע שמבדיל בין רוב הילדים הצופים לבין רוב המבוגרים. כי לא מעט מבוגרים (וכמובן שלא מדובר בסקר של ממש כי אם מהתרשמות מתגובות רנדומאליות) – רואים את רגע הבריחה במושגים ריאליסטיים: ילד קטן, תלוי בין שמיים וארץ, כשהוא אוחז בהמוני בלונים המחזיקים אותו שם אבל סופו נראה קרוב מתמיד; ולא מעט ילדים רואים את הבריחה כמו שסביר שלמוריס התכוון אליה: הפנטזיה האולטימטיבית, ניצחון הדמיון והנחישות על מציאות אלימה ואפורה.

שלוש שנים קודם, כשפסקל עוד היה פעוט של ממש (ולכן גילם את אחיו הצעיר של גיבור הסרט ולא את הגיבור עצמו) ביים למוריס את הסוס הלבן שאפשר לראות כחזרה כללית לקראת "הבלון האדום". אין לסרט את אותו זיכוך מדויק שיש ל"בלון", אבל הוא עוסק במוטיבים דומים מאוד, בסיפורו של סוס לבן ופראי שהאנשים הרעים מנסים לתפוס ולכלוא. גיבור הסרט, נער צעיר שמשהו בפיזיות המושלמת והטבעית שלו מזכיר את הסוס, יוצר איתו קשר מיוחד, ומצליח להרגיז מאוד את החוואים שחומדים את הסוס. בניגוד ל"בלון", הסרט הזה, המצולם שחור-לבן, מתרחש בתוך טבע פראי מאוד, שם, בתנאי חיים פשוטים עד עלובים, חיים הנער, אחיו הצעיר ואיש זקן, סבא כנראה. נוכחותם של ההורים, שב"בלון" היא מינורית לגמרי, כאן לא קיימת כלל. הנער, בוגר יותר מגיבור "הבלון", הוא עוד נפש עצמאית, עם נחישות וחיבור עמוק לטבע. הבריחה מ"הרעים" מפחידה יותר ומסתיימת בסצנה קשה יותר, בגלל שהפירוש למתרחש כאן מתקשה להיות פנטסטי; תמונתם של הילד והסוס הבורחים לתוך הים קרובה מאוד למוות של ממש, ומבחינה זו, הדואליות המופלאה של המציאות של "הבלון האדום" והסוף שלו בפרט, מצליחה לרומם אותו למקומות ש"הסוס הפראי" עוד לא מגיע אליהם.

שני הסרטים יצאו בהוצאת "קריטריון" הנהדרת, ובהזדמנות זאת נזכיר סרט שלישי ומקסים, Paddle to the Sea שמו, בבימויו של ביל מייסון הקנדי, שיצא באותה הוצאה. הסרט (28 דקות), שנעשה ב-1966, מבוסס על ספר ילדים מצליח שיצא לאור בתחילת שנות ה-40 מאת הולינג סי. הולינג. הוא נפתח בנער אינדיאני שחי בהרי אונטריו אשר בקנדה, שחוצב מעץ סירת קאנו קטנה, 12 אינץ' אורכה, ובתוכה יושבת דמות אינדיאנית. את משאלתו הכמוסה לצאת למסע אל עבר האוקיינוס האטלנטי הוא מממש דרך הצעצוע הקטן שבנה, שאותו הוא שולח למסע שמתחיל באגם הסמוך לביתו. בתחתית הסירה הוא כותב – "אנא החזירו אותי למים, אני Paddle-To-The Sea" – ואנשים רבים שמוצאים אותו עושים בדיוק את זה.
מסעה של הסירה מצולם כאן בסגנון דוקומנטרי, כשהיא פוגשת סכנות רבות, ידי חיה ואדם. בתוך כך, זהו סרט חינוכי, במובן המצוין של המילה, שמסביר, מחד גיסא, על הטבע ובפרט על מים ועל המסע הגיאוגרפי שעושה הסירה הקטנה, ומאידך גיסא הוא מתעכב על הרס הטבע בידי האדם ובעצם תואם מאוד את העיסוק האקולוגי של היום. הסרט מלווה בוויס-אובר, המתאר את מסעה של הסירה ומבאר את ההתרחשויות, למי שהצילום לא תמיד נהיר לו.
הסירה הקטנה, העומדת בגאון מול תלאות החיים, יכולה בקלות להיות גם היא סמל למאבק, מאבק לחירות שמתבטא כמובן גם בדמות האינדיאני שיושב בתוכה, אבל לזכותו של הסרט ייאמר שהוא עדין, צנוע ומאמין באנדרסטייטמנט. והרי שורה של תארים – שהולמים את שלושת הסרטים הללו - שאין בינם ובין סרטי הילדים של היום שום קשר. ובכל זאת, תמיד שווה לבדוק אם זה עדיין עובד. בימים אלה מוצגת במוזיאון הארץ תערוכת צעצועים ישנים, והמוני ילדים והוריהם נוהרים לשם. מי שראה ושמע את קריאות ההתלהבות וההתפעלות מכל מיני צעצועי עץ נושנים מעשה ידי אנשים, שזזים לא מכוח הבטרייה כי אם בעזרת מנגנונים מכאניים פשוטים ומקסימים, לא יחסוך מילדו גם את השלישייה הקסומה הזו.


רחלה זנדבנק (14/08/08)
האמן המייצר לעצמו מציאות לפי חזונו
הבלון האדום. עיר אפורה, נקודה אדומה
הבלון האדום. הסוף האמביוולנטי
הסוס הלבן. בדרך ל“בלון“
הסוס הלבן. בריחה אל הסוף
הסוס הלבן. הילד דומה לסוס
בדרך לקולנוע אקולוגי
Paddle. מפגשים עם אדם וטבע