25/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

יופיו המשגע
היו שטענו שהפרופיל היווני המושלם - עם העיניים הכחולות והשפתיים המסותתות – הפריע לו להיות שחקן טוב באמת. אבל אז פול ניומן הזדקן, והוכיח, למי שעוד היה צריך הוכחה, שהוא הרבה יותר מפרצוף יפה. אתמול נפטר אחרי מחלה קשה
כמו שכבר הספיקו רבים, בארץ ובעולם, לכתוב ב-24 השעות האחרונות, פול ניומן, שמת בשבת האחרונה, היה אייקון. מה זה אייקון? אם הולכים אל ההגדרות המילוניות, מגלים שהמונח הוא דתי-נוצרי כמובן, אך בגלגולו המודרני הוא מתייחס לדבר אחד – והדבר בהחלט יכול להיות גם אדם – שמוסכם על רבים שהוא מסמל משהו מעבר לעצמו, שהוא אוצר בחובו משמעות גדולה.
ומה אצר בחובו פול ניומן? הוא לא היה המורד המסוכן לסביבתו בסגנון ברנדו, וגם לא המורד המסוכן לעצמו כמו ג'יימס דין; הוא לא היה לוקח החוק לידיו כמו קלינט איסטווד הצעיר וגם לא הבלונדי הכל-אמריקאי כמו חברו הטוב רוברט רדפורד.

אז מה הוא כן היה? בראש וראשונה, יפה תואר, רבים מסכימים שהכי יפה מכולם. יופיו של ניומן היה נטול פגמים; יופי מסותת לגמרי, של מי שנוצר בצלמם של פסלים יווניים, אלה שמאז ומעולם גילמו את אידיאל היופי עם הפרופורציות המושלמות. בתוך היופי הזה – וזה ניכר כבר בתפקידיו הראשונים - היה גם אדם שחיפש את עצמו. הוא לא היה בטוח מי הוא והוא לא שידר תכונה אחת ברורה ובולטת. היה בו חן רב, הומור רב (כולל לא מעט אירוניה עצמית), היה בו צד בועט שקיבל ביטוי בסרטים שגיבוריהם אינם הולכים בתלם. הייתה בו גם סגירות רבה, מודעות לעצמו, אולי אפילו מוגזמת; לא פעם דיבר על המשחק האינטואיטיבי של אשתו, ג'ואן וודוורד, לעומת הקשיים האדירים שהוא עצמו נתקל בהם בדרכו לתפקידיו הקולנועיים, קשיים ב"מציאת" הדמות וכניסה אל עורה.

זאת אומרת, שמאחורי כל היופי הזה היתה אנושיות רבה, וזו באה לידי ביטוי גם בהצלחותיו המוקדמות – מ-Somebody Up There Likes Me (סרטו של רוברט ווייז מ-1956 על חייו המתאגרף רוקי גרציאנו), דרך אדי פלסון (ובשמו המקורי, The Hustler, סרטו של רוברט רוזן מ-1961, שהמשכו, צבע הכסף, בבימויו של מרטין סקורסזה, זיכה את ניומן בפרס האוסקר) ועד ציפור הנעורים המתוקה (העיבוד של ריצ'רד ברוקס מ-1962 למחזה של טנסי וויליאמס). הוא גם העז להיות לא נחמד ונדמה שנמשך אל הטיפוסים השליליים כמו האד (1963) או השופט רוי בין (1972) אבל בסופו של דבר, אל תהילת עולם הגיע בסיפור האהבה הגברי קיד וקסידי, שהפגיש בינו לבין רוברט רדפורד הצעיר וגילה לעולם מה היא כימיה קולנועית מושלמת (שבאה לידי ביטוי נוסף ארבע שנים אחרי, בעוקץ, כמובן).

"אני לא אוהב לראות את עצמי בסרטים המוקדמים", אמר ניומן לקהל המעריץ שזכה לראות אותו באחת האפיזודות הראשונות של תכניתו של ג'יימס ליפטון, In The Actors Studio. ואכן, לניומן גם היו מפלות גדולות בדרך (דוגמת Harper, מותחן רעוע שלא עומד בשיני הזמן). "רק לאחרונה", אמר באותה הזדמנות, "הגעתי אל המקום שרציתי להגיע אליו". אפשר להבין אותו, בהתחשב בעובדה שהשנה בה צולמה התכנית, 1994, הייתה גם השנה שבה יצאו למסכים הקפיצה הגדולה, סרטם של האחים כהן שם לניומן יש תפקיד קטן ומושלם, ולא פראייר של אף אחד, סרטו של רוברט בנטון, עליו זכה בדוב הכסף בפסטיבל ברלין ואף היה מועמד לאוסקר. בין סרטיו המאוחרים אסור לפספס, כמובן, גם את פסק דין המצוין של סידני לומט מ-1984 ואת הדרך לפרדישן מ-2002.

ארבע שנים אחרי מותו של בנו היחיד ממנת יתר הקים ניומן את Newman's Own, חברה המייצרת מזון כל-אמריקאי, מרטבים של סלטים ועד פופקורן, שכל רווחיה מיועדים לצדקה. כמו כן הקים ניומן את ה- Hole in the Wall Gang Camp, רשת מחנות קיץ לילדים עם מחלות כרוניות כמו סרטן ואיידס. האם ניסה להתגבר כך על המוות של הבן מנישואיו הראשונים, שהתפרקו בעקבות הפגישה עם ג'ואן וודוורד? אי אפשר לדעת כמובן; ניומן אכן היה אדם פרטי והתקשה לדבר על עצמו. מה שבטוח הוא שעסקי הצדקה שלו הצליחו בצורה שהפתיע אף אותו, ולא פעם אמר (בחיוך גאה) שקצת מביך לדעת שרוטב הפסטה שלו הכניס הרבה יותר מסרטיו. מלבד פעילות הצדקה, ניומן גם היה ידוע בדעותיו הפוליטיות שלא היסס להשמיע, בתמיכתו בזכויות אדם ובהתנגדותו למגמות שמרניות באמריקה (הוא התגאה להיות ברשימת האויבים של ניקסון).

נישואיו לוודוורד גם הם תרמו לתדמיתו כאייקון – בתוך עולמה הלא ממש מוסרי ולא ממש יציב של הוליווד היוו שני אלה דוגמה ומופת ליציבות זוגית ומשפחתית. וודוורד גם הייתה גיבורת מעט הסרטים שביים, כולל העיבוד המצוין לביבר הזכוכית (שוב, על פי מחזה של טנסי וויליאמס הגדול). מלבד הבן שנפטר ב-1978, נולדו לניומן חמש בנות, שתיים מנישואיו הראשונים ושלוש מנישואיו לוודוורד. לפני כמה שבועות, כשהיה ברור שהוא בסוף ימיו, ביקש לחזור לביתו אשר בקונטיקט ולמות שם בחיק משפחתו. הוא נפטר בשבת, ה-26 בספטמבר, בגיל 83.


רחלה זנדבנק (28/09/08)
ניומן. פסל יווני
ניומן ו-וודוורד. חמישים שנה יחד
לא תמיד נחמד
קיד וקסידי. סיפור אהבה גברי
רדפורד וניומן. מה זאת כימיה
הקפיצה הגדולה. עם בוא הזקנה
בערוב ימיו. המקום שרציתי להגיע אליו