23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

מקרה פרטי
למרות היותה מדינה קטנה על סף פירוק לאומי, הצליחה בלגיה להרים ראש מול שכנתה הדרומית, ולהציג יוצרי קולנוע מוערכים משל עצמה. לאחים דארדן, שנטל אקרמן ולוקא בלוו, מצטרף במאי צעיר ואנרגטי עם כמה אמירות פרטיות. יואכים לאפוס עושה צעדים ראשונים, לומד לקחים וגורף פסלונים

הקולנוע הבלגי חווה מאז ומתמיד קושי ניכר להיבדל מזה הצרפתי. אלה שאינם בעלי נטיות פרנקופוניות/פרנקופיליות, נוטים בקלות לכנס את כל צבעי הקשת של הקולנוע דובר הצרפתית, על גווניו הרבים, למקשה אחת הנקראת, למרבה הנוחות, "קולנוע צרפתי". במציאות, לקרוא לאדם צרפתי "בלגי" או להפך, הוא אקט פוליטי טעון ביותר הגובל לא פעם בעלבון קולוסאלי, שווה ערך בחומרתו לבלבול בין ניו-זילנדי לאוסטרלי, בין יפני לסיני או בין הודי לפקיסטני. התוצרת הקולנועית הבלגית אמנם די מצומצמת, בפרט אם משווים אותה לשכנותיה צרפת, הולנד וגרמניה, אך היא בהחלט ניחנת באופי משלה וכוללת עבודות של מספר קולנוענים מרתקים כמו האחים ז'אן ולוק דארדן (רוזטה), שנטל אקרמן
(Jeanne Dielman) והבמאי/ שחקן לוקא בלוו (יוצר הטרילוגיה: אחרי, הזוג והבריחה).

לגלריה הנאה הזו הצטרף לאחרונה יואכים לאפוס, במאי צעיר יליד בריסל, השייך לחלק הוואלוני (דובר הצרפתית) של בלגיה, שמצליח לשקף בסרטיו היפים את המורכבות החברתית של מולדתו מאז עצמאותה. את סרטו הראשון Private Madness (או בצרפתית: Folie Privee), ביים לאפוס ב-2004, וכבר בו ניתן לאתר מאפיינים שיהפכו בעתיד לתכונות הדגל של סרטיו: הבימוי המאופק והבוגר, כובד הראש העלילתי והנטייה הריאליסטית (תכונה שמאפיינת את הקולנוע הבלגי העלילתי בכללותו, בהיותו מושפע עמוקות מהקולנוע הדוקומנטרי המקומי, הוותיק והמפותח ממנו). הסרט מגולל את סיפורה של פסקל (קתרין סאלה) המחליטה לעזוב את יאן, בן זוגה מזה מספר שנים, לטובת דידייה השקול והרציונלי. למרות שבתחילה קיבל יאן את הדין בהכנעה, ואפילו ויתר על הבית ועל המשמורת על בנו בן השבע, כשמגיעה השעה לעזוב הוא מסרב. במהרה נוצרת סיטואציה בה כל הארבעה שוהים בבית יחדיו, סטטוס קוו שלא יכול להישמר לאורך זמן לאור גילויים של חוסר יציבות רגשית מצד פסקל, של אינפנטיליות אסקפיסטית מצד יאן ושל חוסר אונים והיסטריה מתקדמת מצד דידייה. את הסרט כתב לאפוס עם שותפו הקבוע קריס קופנס, שבנוסף גם מככב בו (כמו גם בשאר סרטיו של הבמאי), ומביא איתו את הניחוח הפלמי. קופנס, יליד ברי שבפלנדריה, שייך לקהילה הפלמית של בלגיה ומייצג היטב את אותה דואליות אתנית, זו המורכבת משתי אוכלוסיות הדוברות שתי שפות נפרדות ונמצאות בקונפליקט שהולך ומחמיר זו עם זו (יש הקובעים כי בלגיה עומדת להתפצל לשתי מדינות בעתיד הקרוב).

בסרטו השני של לאפוס, Ca Rend Heureux (בתרגום מילולי: זה גורם לאושר), הוא משתמש במצוקותיו האישיות דווקא כדי להתמיד בעשייה קולנועית ולערוך התבוננות עצמית הומוריסטית. הפעם מגלם קופנס את בן דמותו – שחקן ותסריטאי שמנסה לעודד את ידידו הבמאי (בן דמותו של לאפוס, למעשה) לעשייה ולעריכת סדר בחייו המבורדקים. במאי הסרט שבתוך הסרט הוא פבריציו (פבריציו רונג'יון), קולנוען מתוסכל ומובטל שמנסה בשן ובעין לשווק את סרט הביכורים שלו  Folie Privee (זכרו כי מדובר בשם סרטו הראשון של לאפוס בחיים האמיתיים), שעל אף כל המאמצים נכשל כישלון צורב בקופות (מה שגם אירע במציאות). לבסוף הוא מחליט להתאושש, כותב תסריט חדש ואישי המגולל את הקשיים הגלומים בעשיית סרט ומגייס לצורך העניין, מפאת היעדר מוחלט של תקציב, את כל מובטלי תעשיית הקולנוע המקומית. הסרט יותר קצבי ופחות עגמומי מקודמו, מה שמסביר אולי את התהודה לה זכה, הכוללת בשנית את פסטיבל לוקרנו, בנוסף לפסטיבלים ברוסיה, אירן, איטליה, צ'כיה, צרפת, קנדה, שווייץ ועוד. מאחר ותעשיית הקולנוע בבלגיה היא צנועה בעליל, לא מקובל למדוד את איכותו של סרט ביחס ישיר להכנסות, אלא יותר ביחס לאהדת הביקורת ולחשיפה העולמית לה הוא זוכה.

בסרטו האחרון שיצא במהדורת דיוידי, Private Property מ-2006, נראה שלאפוס כבר עלה על הגל, עם יצירה מהודקת, שופעת עומק פסיכולוגי ורגשי. הסרט נעשה בשיתוף עם מקורות מימון זרים בהם חברת הפקות צרפתית, שהיא ככל הנראה הגורם לליהוקה של איזבל הופר (המורה לפסנתר, מאדאם בובארי) - הליהוק הלא בלגי הראשון בקריירה הקולנועית המתהווה של לאפוס. הופר, נאמנה לרפרטואר הקולנועי הביזארי שלה, מגלמת אישה אנוכית ומרחפת הנאבקת בתפקידה הביולוגי כאם לזוג תאומים צעירים ונאים, תיירי (ג'רמי רנייה המצוין, הזכור מסרטם של האחים דארדן, הבן) ופרנסואה (אחיו של ג'רמי, יאניק רנייה). השניים הם פחות או יותר הפכים - הראשון מוחצן וחצוף והשני ילד מנומס של אימא. למרות זאת הם מסתדרים מעולה, משחקים בבוץ, צופים בטלוויזיה ואפילו עושים אמבטיות ביחד. מה שעל פניו נראה כהרמוניה משולשת מתבהר במהרה כקטסטרופה בהתהוות, כשנחשפת מערכת המתחים הסמויים במשפחה. האמא עזבה את האבא, שבינתיים הקים משפחה חדשה, וכעת, מרירה מהתאוששותו המהירה של בעלה לשעבר, היא מנהלת רומן עם יאן (אותו מגלם קופנס, המשחזר את תפקידו משני הסרטים הקודמים, כלומר תפקיד הפלמי האנרגטי והרגיש). תיירי מפתח בוז הולך וגובר כלפי יאן ה"זר", ונוטר לאימו טינה עמוקה על פירוק הבית ועל חוסר האחריות המשוועת שלה כלפי משפחתה. ג'רמי, שגם מתגעגע לאביו, בוחר, בניגוד לאחיו, לתמוך באימו ומשדר תחושת "עסקים כרגיל" כלפי אחיו הבריון. הסרט היפה היה מועמד לאריה הזהב בפסטיבל ונציה וזיכה את לאפוס במידת החשיפה הבינלאומית לה הוא נדרש כדי להוכיח לעולם את מידת רצינותו ואת יכולתו להתמודד עם צוות שחקנים מהמעלה הראשונה ועם תקציב אמיתי. סרטו הרביעי, Free Student, כבר זכה להקרנת בכורה בפסטיבל קאן אך טרם יצא להקרנות מסחריות. בשלב זה לאפוס כבר מבוסס היטב ככוח עולה בתעשיית הסרטים הבלגית, ואין ספק שפניו לגדולה.        
 
שירה בן סימון (19/01/09)

יואכים לאפוס: מאופק ובוגר
Private Madness: חוסר יציבות
Ca Rende Heureux: סרט על סרט
התבוננות עצמית הומוריסטית
פבריציו: בן דמותו של לאפוס
קריס קופנס: בן זוג ליצירה
Property: איזבל הופר עם האחים
Free Student: בכורה בקאן
התלמיד: יונאס בלוקה