22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

יום האישה הבינלאומי: מצלמה משלהן
לרגל יום האישה הבינלאמי, האוזן השלישית חוזרת אל רשימת הבמאיות שהצליחו לפרוץ מחסומים, כנגד כל הסיכויים. מאידה לופינו, דרך ג'יין קמפיון ועד קרן ידעיה

במשך רוב שנות קיומו של הקולנוע נשלטה האמנות השביעית, והתעשייה הנלווית לה, על ידי גברים. נראה היה שהשינויים החברתיים, שחלו בעולם במהלך ארבעים השנים האחרונות, יקדמו מעורבות גדולה יותר של נשים כיוצרות עצמאיות, שלא נתונות למרות ולזוויות התייחסות גבריות. אלא שהמציאות מראה תמונה קצת פחות אופטימית. אמנם ישנן הרבה יותר יוצרות קולנוע ביחס לאחוזן הקטן בשנות ה-60 (והרבה יותר נשים בעמדות מפתח, במיוחד בתעשייה ההוליוודית), אבל הן עדיין לא כבשו לעצמן מעמד שווה לגברים, השולטים בתעשייה, מרוויחים ממנה ומשפיעים על תכניה (במזרח הרחוק, למשל, מצאנו בקושי אחת). בעידן שבו כוכבות קולנוע ונשות מדיה, כדוגמתה של אופרה ווינפרי, כבשו פסגות, נראה שבכל זאת, ראוי לשמור על אופטימיות ולקוות שיותר ויותר נשים תאכלסנה את עמדות המפתח מאחורי המצלמה.

לרגל הפסטיבל, מקדישה האוזן השלישית כמה דקות של מחווה לבמאיות-יוצרות: חלקן הפנימו את הקודים הגבריים, חלקן העלו לסדר היום סוגיות שהגברים זנחו, חלקן יצרו ייצוגים חתרניים של נשים בקולנוע - כולן הצליחו לפרוץ את המחסומים בדרך לעשייה.



 

אידה לופינו (Ida Lupino)
השחקנית ההוליוודית הדעתנית, שהפכה לאישה הראשונה שזכתה לביים סרטים בתעשייה השוביניסטית האמריקאית. ביימה לפחות שבעה סרטים בשנות ה-50 ולאחר מכן עברה לביים בטלוויזיה. כפורצת דרך במלוא מובן המילה ראוי להביא ציטוט מפיה:
"I'd love to see more women working as directors and producers. Today it's almost impossible to do it unless you are an actress or writer with power...I wouldn't hesitate right this minute to hire a talented woman if the subject matter were right."


לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl)
כנראה במאית הקולנוע המושמצת ביותר בהיסטוריה בשל שיתוף הפעולה שלה עם היטלר והמשטר הנאצי. למרות ערכם התעמולתי המצמרר, מהווים ניצחון הרצון ואולימפיה שני אבני דרך בקולנוע התיעודי.



ורה צ'יטילובה (Vera Chytilova)
הבמאית הצ'כית בוגרת בית הספר FAMU בפראג, בת דורם של מילוש פורמן ואיוואן פאסר, ונציגה מובהקת של הגל החדש הצ'כי. שילבה אקספרימנטים ויזואליים עם הומור רב ונלחמה כל הקריירה בצנזורה מטעם המשטר. סרטה החשוב ביותר הוא Daisies, מ-1966.


לריסה שפיטקו (Larisa Shepitko)
במאית מחוננת שפעלה בברית המועצות ושיא יצירתה הוא Ascent המשובח, סרטה האחרון, שזיכה אותה בדב הזהב בברלין. שפיטקו, שהייתה נשואה לבמאי אלם קלימוב, נהרגה בתאונת דרכים בגיל 41.

קירה מוראטובה (Kira Muratova)
במאית רוסייה אקספרימנטלית ומרתקת, זוכת ה“אוסקר“ הרוסי על Passions, ידעה צנזורות רבות בארצה ולמרות זאת המשיכה ליצור ויוצרת עד עצם היום הזה.


שירלי קלארק (Shirley Clarke)
מראשונות האנדר-גראונד בקולנוע האמריקאי העצמאי. סרטה התיעודי Portrait of Jason הוא תעוזה במיטבה.

מיה דרן (Maya Deren)
אינטלקטואלית ניו יורקית ממוצא יהודי-רוסי, שיצרה בשנות ה-40 מספר סרטים קצרים, אקספרימנטליים ומשפיעים.

ברברה לודן (Barbara Loden)
שחקנית תיאטרון וקולנוע, אשתו של איליה קאזאן וכוכבת בסרטיו, חביבת הארט-האוס של שנות ה-60, שהפתיעה עם Wanda, סרטה העצמאי, בעל האופי החתרני-פמיניסטי.


איליין מיי (Elaine May)
תסריטאית הוליוודית שנונה, שהפכה לבמאית, הזכורה בעיקר בזכות מותחן הפשע שלה מייקי וניקי.

ברברה קופל (Barbara Kopple)
אולי הדוקומנטריסטית האמריקאית החשובה ביותר ונציגה מובהקת של השמאל הרדיקלי בקולנוע. התפרסמה לראשונה עם הסרט התיעודי Harlan County US בעל האופי הסוציאליסטי, שלמרות עובדה זו זכה בפרס האוסקר.

קים לונגינוטו
במאית תיעודיים אנגלייה שעושה בסרטיה מחקר אנתרופולוגי מעמיק על נשים בעולם, כמו Sisters In Law על עבודתן החשובה של שתי שופטות בבית משפט בקאמרון אשר באפריקה המערבית.


אנייס ורדה (Agnes Varda)
הנציגה הנשית בגל החדש הצרפתי, שזכתה להוקרה על סרטים כמו קליאו מ-5 עד 7, שנחשב לאחד מסרטי הדגל של ההתחדשות הקולנועית בשנות ה-60.


ליליאנה קאוואני (Liliana Cavani)
הבמאית האיטלקייה שזעזעה את העולם עם יצירתה המדהימה ונטולת העכבות, שוער הלילה.

לינה ורטמולר (Lina Wertmuller)
במאית הקולנוע האיטלקייה המוערכת, בת דורם של ברטולוצ'י וסקולה, שזכתה להיות האישה הראשונה שהייתה מועמדת לפרס האוסקר כבמאית, על סרטה המופתי, שבע יפהפיות.

ג'יין קמפיון (Jane Campion)
קול קורא מאוסטרליה הרחוקה, הבמאית ששמה סוגיות של הגדרה עצמית נשית כמוטיב בסיסי בסרטיה, ביניהם יצירות מופת כמו מלאך אצל שולחני והפסנתר. השנה חזרה, אחרי שש שנים שלא ביימה סרט באורך מלא, עם הדרמה הפיוטית כוכב בהיר.

אניישקה הולנד (Agnieszka Holland)
בוגרת FAMU ותסריטאית לאנדז'יי ויידה, הפכה לבמאית בינלאומית שנעה בין ביתה הפולני לצרפת ולארה"ב. בין סרטיה המפורסמים: אירופה, אירופה וליקוי מאורות.

פני מרשל (Penny Marshall)
במאית הוליוודית מובילה. בין סרטיה המצליחים גם ביג וליגה משלהן.


ברברה סטרייסנד (Barbra Streisand)
הזמרת הדיווה שפרצה בברודווי, זכתה לתשואות כשחקנית קולנוע בשנות ה-60 וה-70, וניצלה את כוחה והונה על מנת להפיק ולביים סרטים בעצמה בשנות ה-80 (ינטל) וה-90 (נסיך הגאות והשפל).

 

קת'רין ביגלו (Kathryn Bigelow)
ציירת מוכשרת שהפכה לבמאית קולנוע קשוחה ביותר, בעיקר תודות לבחירה בז'אנרים "גבריים" (נקודת פריצה) כמו מותחנים (פלדה כחולה), מד"ב (ימים משונים) וסרטי מלחמה (K-19). השנה יצרה את מטען הכאב, סרט העוסק בחוויה הגברית בעת מלחמה, כולל האדרנלין, הניתוק הריגשי וההתמכרות, וזכתה באינספור פרסים. האחרון שבהם הוא האוסקר, ובכך עשתה היסטוריה כאישה הראשונה שזוכה בפרס זה.



קתרין ברייה (Catherine Breillat)
סופרת, תסריטאית ובמאית קולנוע מבריקה, אולי אשת הקולנוע החשובה ביותר בצרפת בעשרים השנים האחרונות, שהעלתה סוגיות אפלות של מיניות נשית בסרטיה השערורייתיים רומן, לאחותי! ו-Perfect Love.

קלייר דני
(Claire Denis)
אוואנגארדיסטית ואינטלקטואלית, מהשמות הבולטים בקולנוע הצרפתי של עשרים השנים האחרונות, עם סרטים כמו Beau Travaille וננט ובוני.

אנייס ז'ואי (Agnes Jaoui)
שחקנית קולנוע ותסריטאית, שהפכה לבמאית מצליחה עם סרטיה על אהבה וטעמים אחרים ותסתכלו עלי.

סאלי פוטר (Sally Potter)
במאית הקולנוע האנגלייה החשובה שהעלתה סוגיות של עצמאות נשית, ביטוי עצמי, וזהות מגדרית בסרטיה אורלנדו ו-The Tango Lesson.

ג'ולי טיימור (Julie Taymor)
במאית תיאטרון מצליחה, שהפתיעה עם עיבודה למסך של יצירתו הפחות מוכרת של וויליאם שייקספיר, טיטוס אנדרוניקוס, ועם הביוגרפיה המרגשת של הציירת פרידה קאלו. 

איימי הקרלינג (Amy Heckerling)
במאית אמריקאית מובילה בתחום הקומדיה, שפרצה עם השלאגר תראו מי שמדבר.

נורה אפרון (Nora Ephron)
התסריטאית של כשהארי פגש את סאלי ועוד כמה סרטים חשובים, שהפכה לבמאית קומדיות רומנטיות מצליחה בהוליווד. אחרי כמה שנים שלא ביימה חזרה השנה עם ג'ולי וג'וליה.

רוז טרושה (Rose Troche)
במאית האינדי שחשפה בפני העולם את הווייתן התרבותית-חברתית של קבוצת לסביות. ממובילי הצד הנשי של הקולנוע הקווירי החדש בארה"ב.

מירה נאיר (Mira Nair)
הבמאית ההודית המוערכת שעקרה לארצות הברית ונחשבת בצדק לאחת הבמאיות המובילות בעולם היום, עם השתהות על נושאים הכרוכים בהגירה ומעמדן של נשים במעבר מחברה מתפתחת לחברה מפותחת. בין סרטיה החשובים, סאלם בומביי וחתונת מונסון. דווקא השנה התרסקה עם מטוסה של Amelia.

דיפה מהטה (Deepa Mehta)
הבמאית ההודית-קנדית שרכשה הערכה רבה בזכות טרילוגיית האש-אדמה-מים, העוסקת בסוגיות של קולוניאליזם, דת, מעמד האישה בחברה ההינדית, הומוסקסואליות ועוד.

סוזנה בייר (Susanne Bier)
הבמאית המוכרת ביותר מממלכת דנמרק שהצליחה עם סרטיה אהבות פתוחות ו-Brodre.

אנט קיי אולסן (Annette K Olesen)
הבמאית הדנית הפחות מוכרת אך המוצלחת בהרבה, שזכתה לשבחים על סרטה הניאו-ריאליסטי, הפרעות קטנות ועל דיוקני הנשיות במשבר שלה ב-In Your Hands.

אן פונטיין (Anne Fontaine)
במאית צרפתיה עכשווית מצליחה. בין סרטיה ניקוי יבש ובידיו.

איזבל קויחט (Isabel Coixet)
הבמאית הקאטאלנית שהחלה את הקריירה במולדתה, ספרד, אך פרצה לזירה בינלאומית עם הדרמה המרגשת שלה הסוד שמעבר למילים. זכתה באינספור פרסים על סרטיה בפסטיבלים ברחבי העולם.

קלי רייכרדט (Kelly Reichardt)
במאית אינדי אמריקאית, שנשארת בשוליים ועושה שם סרטים ריאליסטיים, מאופקים, זוכי פרסים לרוב. Old Joy מתאר שני גברים במסע של חיפוש הדדי; סרטה האחרון בינתיים הוא Wendy and Lucy בכיכובה של מישל וויליאמס, שזכה במולדתו לשבחים רבים.

אן סנדברג (Anne Sundberg)
בראש החץ של הבמאיות הדוקומנטריות באמריקה היום. יחד עם ריקי סטרן ביימה שלושה סרטים, כולם פוליטיים, לוחמניים ומשכנעים, כשהאחרון ביניהם, The End of America הופך קרביים בתארו כיצד אמריקה הופכת פשיסטית.

 

אנדריאה ארנולד (Andrea Arnold)
בראש החץ של הדור הצעיר הבריטי, למרות שבינתיים הספיקה לעשות רק שני סרטים באורך מלא, דרך אדומה המאיים והשנה - מחוץ למים הריאליסטי (ומאיים גם הוא), שניהם זכו בפרס חבר השופטים בקאן. סרטה הקצר, Wasp, זכה עוד לפני כן באוסקר לקצרים.

לין רמזי (Lynne Ramsay)
במאית קולנוע בריטית מבטיחה בעלת חזון ויזואלי מרגש. שני סרטיה, Ratcatcher ו-Morvern Callar , זכו לאינספור פרסים בפסטיבלים מוערכים. הפסטיבל ברחובות השנה עורך לה מחווה מיוחדת.

מירנדה ג'וליי (Miranda july)
במאית אינדי חדשה שהרשימה עם סרטה הראשון אני, אתה וכל השאר.

קורטני האנט (Courtney Hunt)
סרטה הראשון, Frozen River, דרמה ריאליסטית, מהודקת ומשכנעת על אשה קשת יום שהופכת מעורבת בהברחתם של עובדים זרים, זיכה אותה, בצדק, בשתי מועמדויות לאוסקר: לה על התסריט ולמליסה ליאו המעולה על משחקה.


סמירה מחמאלבאף (Samira Makhmalbaf)
בתו של במאי הקולנוע האירני המוערך, מוחסן מחמאלבאף, יצאה מהביצה באקט חריג והחלה לביים יצירות מרשימות כמו הלוח והתפוח, באחת המדינות הכי לא מתקדמות בתחום מעמד האישה.

סופיה קופולה (Sofia Coppola)
מי שהתחילה כבת-של, פרצה בקריירה עצמאית שבה היא עוסקת במצוקות הקיומיות של נשים מערביות צעירות, מאלה שגרות בפרברים ה"מושלמים" של אמריקה ועד אלה שהולכות לאיבוד בטוקיו. בסרטה האחרון הרחיקה לנשות צרפת ערופות הראש.

לוסיל הדזחלילוביץ' (Lucile Hadzihalilovic)
צרפתייה שעד היום ביימה רק סרט אחד, Innocence, אבל הוא מעורר תקווה שאחרים יבואו בעקבותיו.

אסיה ארג'נטו (Argento Asia)
שחקנית ובתו של במאי האימה, מפתחת קריירה משל עצמה כבמאית בועטת, מינית ופרובוקטיבית, כמו שמוכיח Scarlet Diva.

 

נאומי קוואסה
עוף נדיר מהזירה המזרח-אסייתית, והבמאית היפנית הכמעט יחידה בנוף. קוואסה מספקת קולנוע סימבוליסטי עם נטיה נטורליסטית והרבה פילוסופיה. סרטה Mourning Forest הוא יצירת מופת.


שריל דנייה
השם החם ביותר בקולנוע הקווירי-לסבי האמריקאי (וההומו-לסבי בכלל). סרטה המצויין A Stranger Inside עוסק בחוויית בית הסוהר ממקום ייחודי, תוך שימוש בשחקניות אוטנתיות. מדובר גם באבן דרך בקולנוע האפרו-אמריקאי.
 

מישל אוחיון
ילידת קזבלנקה, ישראלית לשעבר, שעושה חייל באמריקה כבמאית סרטים תיעודיים. סרטה Colors Straight Up על קבוצת ילדים מרקע קשה שמוצאת מפלט בקבוצת תיאטרון, אף היה מועמד לאוסקר.

 

הישראליות:
 

מיכל בת אדם
אחת משחקניות הקולנוע הותיקות בישראל היא גם הבמאית הפורייה ביותר בארץ (כולל הבמאים הגברים), עם מעל עשרה סרטים. בתעשייה כל כך שוביניסטית זהו בהחלט הישג היסטורי.

ג'ולי שלז
במאית הדוקומנטריים שעשתה הסבה וכבשה את ליבם של ישראלים רבים עם הפיצ'ר העלילתי, עפולה אקספרס.

איילת מנחמי
סרט הסטודנטים שלה, עורבים, הצליח לתאר ברגישות מילייה שעד אז לא נראה בקולנוע הישראלי, וזמני, שעשתה עם אילונה אריאל, הוא אחד התיעודיים היפים שנעשו כאן.

אורנה בן דור
שני סרטיה המרגשים, הדוקו על יהודה פוליקר בגלל המלחמה ההיא והדרמה ארץ חדשה הותירו את חותמם עם ההיסטוריה הקולנועית הישראלית בתחום ייצוג שואת יהודי אירופה.

נורית קידר
במאית תיעודית פורה ביותר, פוליטית וחריפה עד מאוד, עם סרטים כמו חלום לבנון ואחת בודדת.

מיכל אביעד
במאית שמתבוננת במבט נשי ומורכב על הארץ, בסדרה של סרטים תיעודיים כמו הנשים ממול וג'ני וג'ני.

נילי טל
במאית סרטי תעודה, שזעזעה עד עמקי הנשמה עם סרטה האמיץ, רצח ללא מניע.

ענת אבן
במאית סרטי תעודה ייחודית, שסרטיה - מדודא הראשון העוסק בנגמלים דרך אסורות על נשים פלסטינאיות תחת כיבוש ועד אחרי הסוף האישי ניחנים בהתבוננות אמיצה, חקרנית ומקורית ביותר. 

לימור פנחסוב
במאית סרטי תעודה, שיצרה עד היום שלושה, מכיוון היער
4.7 מיליון, אמא חוזרת הביתה, שחושפים יוצרת משובחת בהתהוות.

קרן ידעיה ורונית אלקבץ
דור חדש של קולנועניות ישראליות שמקרבות אותנו, באיכות ובתכנים, לאירופה. אור בבימויה של הראשונה ובכיכובה של השנייה הביא להן את התהילה בקאן. ידעיה הביאה השנה את סרטה השני, כלת הים, והוכיחה שיש לה חזון משלה, ואלקבץ הביאה השנה את שבעה, סרט ההמשך המצוין שביימה עם אחיה, אחרי ולקחת לך אישה.



ערן קידר מתוך ארכיון האוזן השלישית 

ביגלו. ז'אנרים גבריים
לופינו. החלוצה
צ'יטילובה, הגל החדש הצ'כי
שפיטקו. קריירה שנגדעה בגיל 41
דרן, אקספרימנטלית ומשפיעה
ורדה, הגל החדש הצרפתי
קאוואני, זעזעה את העולם
קמפיון, הגדרה עצמית נשית
ברייה, סוגיות אפלות של מיניות
טיימור, מהתיאטרון לקולנוע
אפרון. קומי ורומנטי
מהטה, קולוניאליזם, דת, מעמד האישה
האנט, ריאליזם משכנע
רייכרדט, מקום טוב בשוליים
ארנולד. פרסים ועוד פרסים
מחמאלבאף, הרבה יותר מהבת של
קופולה. נשים מערביות צעירות
ארג'נטו, פרובוקטיבית
מנחמי, סרט הסטודנטים
קידר, פוליטית וחריפה
אלקבץ, דור חדש