20/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

1,100 קילומטר לכל כיוון
בין מלחמת יום כיפור למלחמת לבנון, יצאה קבוצת טייסים אמיצה לפעולה צבאית שהפכה לרגע של עדנה בין שתי מלחמות טראומטיות. נעמה שפי צפתה בתמוז של ניר טויב וגילתה סרט מתח תיעודי מרתק, ששכח משהו מההקשר ההיסטורי

"שעון גדול עומד מעלינו, והוא מתקתק, המשמעות של עירק המייצרת נשק גרעיני, היא סכנה לכל איש ואישה במדינת ישראל", אמר ראש הממשלה מנחם בגין מייד לאחר הפצצת הכור בעיראק. על אף שהופעותיו בסרט תמוז מועטות, בגין הוא גיבורו האמיתי: הוא זיהה את הסכנה הטמונה בהתחמשות גרעינית בעיראק, והיה אמיץ דיו לצאת למבצע שפוליטיקאים אחרים התנגדו לו ואשר היה ברור מלכתחילה שיניב שורה של גינויים גם ממדינות ידידותיות.
תמוז של ניר טויב מספר סיפור אחר על החברה הישראלית, סיפור שנדמה שאפילו החברה עצמה אינה ערה לו. אחרי מלחמת יום הכיפורים ולפני מלחמת לבנון, כל אחת מהן טראומטית בדרכה, היה לצבא הישראלי רגע של עדנה. הפצצת הכור העיראקי הייתה מבצע מרשים – גם אם אחד המפציצים טעה והרג כמה מדענים צרפתים, ואחר גילה לרעייתו את דבר המבצע שבועות לפני שהתבצע. כדרכו, טויב משרטט את האירוע באמצעות פתיחה שמותירה את הצופים מבולבלים, בונה מתח ומסיים בשיא מרטיט. האווירה היא של סרט פעולה על אירוע צבאי מדוקדק, והתוכן הוא תיעוד וחשיפת רגשות ראויה לציון של חבורת טייסים עשויים ללא חת (זאב רז שהוביל את המבנה, עמוס ידלין, דובי יפה, חגי כ"ץ, אחד מאלופי ההפלות של חיל האוויר אמיר נחומי, יפתח ספקטור, ישראל שפיר וצעיר המפציצים אילן רמון), שהיו אז בני שלושים ומשהו, אנשים שקרבות יום הכיפורים הותירו בהם צלקת.
לאפשרות לטוס 1,110 קילומטרים לכל כיוון אחראית המהפכה האיראנית. עם פרוץ המהפכה בפברואר 1979 ביטלה ארה"ב עסקת מכירה שנעשתה עם השאה והציעה אותם מטוסי F-16 לישראל. לאחר שלוש דחיות יצאו המפציצים למשימתם ב-7 ביוני 1981. שלבי ההכנה למבצע, היציאה אליו ומימושו, הם ציר הסיפור של טויב. גודל הסיכון שנטלו על עצמם הממשלה, הצבא ובעיקר חיל האוויר והטייסים עצמם - מתואר בפרוטרוט על ידי הטייסים, המתכננים, ובעלי תפקידים אזרחיים שהיו קשורים למבצע; אריאל שרון העניק לטויב את אחרון ראיונותיו לפני שלקה בשבץ, ורפול מתבטא בסרט בבוטות האופיינית לו.
על אף הידיעה שטייסינו שבו בשלום לבסיסם, עדיין גואה מתח למשמע הסיפורים על הורדת מהירות הטיסה, על קילוף חלקים חיוניים אך כבדים מן המטוס, ועל התדלוק המסוכן במנועים מופעלים. כשמוביל המבנה מזהה את הכור תמוז 1, הקרוי על שם החודש בו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון (1968), נדרכים הצופים לקראת ההפצצה.
הבעיה של הסרט נחשפת בסופו, שהוא גם שיאו. בגין, בניגון האופייני לו, שואל בנאום כיכרות רב משתתפים: האם מישהו מעלה על דעתו שהייתי מסכן חיילים רק משום שמערכת הבחירות קרבה? האמירה הזו מובאת דקות ספורות אחרי הסיפור על התנגדותו של שמעון פרס להפצצה, שעליה קיבל הדלפה. פרס סבר שבחירתו של מיטראן לנשיאות צרפת, יצרנית הכור, תאפשר את עצירת פעולתו באמצעים דיפלומטיים. ההבנה שרבים מדי יודעים על המבצע גרמה לדחיות חוזרות ונשנות של ההפצצה, שהתרחשה לבסוף כשלושה שבועות לפני בחירות 1981. ההובלה הברורה של המערך נמחקה, והליכוד ניצח בהפרש קטן. הייתה זו קדנציה שנייה, אחרי ארבע שנים וחודש של הנהגה, בעקבות המהפך של 1977. מן הסרט משתמע שסמיכות הזמנים בין ההפצצה לבחירות אינה אלא צירוף מקרים, וכי החלטתו של בגין שכיהן אותה עת כראש ממשלה וכשר ביטחון, הייתה לא פחות מגאונית. עשור מאוחר יותר, כאשר סדאם חוסיין הבטיח לשגר ראשי נפץ כימיים לישראל, אפשר היה להרהר באימה מה היה קורה אילו תמוז 1 היה כשיר לפעולה. גם אם ההחלטה הייתה מצוינת, אי אפשר שלא להרים גבה באשר לעיתויה, עניין שטויב מטייח.
היעדר הקשר היסטורי מלא מעיב על הסרט. שני פרטים הקשורים להפצצה היו יכולים לתת לצופים הבנה אחרת על העיתוי. הדחייה האחרונה נועדה להימנע מפגיעה בפסגת בגין-סאדאת בשארם א-שייח, שהייתה חלק מפעילות פורצת דרך ומפתיעה של בגין בדרך להסכם שלום ראשון עם מדינה ערבית. מאז 1978 הוא שקד על ההסכמים, ספג ביקורת בתוך מפלגתו וממפלגות ימין אחרות, אך לא חזר בו גם למראה הפינוי האלים של ימית באפריל 1982. הצלחה צבאית נגד אויב, ועוד כזה שמעורר את חרדת השואה באיום להשמיד את ישראל (בנאום ידוע מקיץ 1980), איזנה את המעשה "השמאלני" של ברית שלום עם מצרים. מזה הסרט מתעלם כליל, למרות שהרהורים על השואה עולים בו שוב ושוב. הטייסים יוצאים לקרב חדורי תחושה שהם מונעים שואה נוספת. בגין, גם בלי לומר על כך מילה, מזוהה ממילא עם קוממיות שכולה פעולת נגד להשמדה.
גם כך, מדובר בסרט מרתק וחשוב לצפייה. טויב מתבונן בחברה הישראלית במבט גברי, שאותו הוא מרבה להפנות לצבא. מזווית הראייה הזו גבורה, הקרבה וחובת העמידה במשימה הם כוח מניע רב עוצמה.
אל החווה הסינית – רשומון יצא טויב בעקבות הסיפורים של אביו על הקרב האומלל ההוא. התוצאה היא סרט שמפרק את האירוע מאצטלות קודמות ומציג אמת עכורה ועצובה. בתדע כל אם עברייה בחן טויב עד כמה היה תקף משפטו הנודע של בן-גוריון "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך" במלחמת לבנון השנייה.
בכל סרטי הצבא שלו, טויב עומד על קשרים בין הדורות. ב"תדע כל אם עברייה" הפגיש שני דורות של לוחמים, ב"חווה הסינית" הלך אחרי אביו, וב"תמוז" הדגיש את הקשר הדורי של אחד הטייסים, דובי יפה: אמו, מיתקה יפה, ידעה על המבצע בתוקף תפקידה כקצרנית בישיבות הממשלה, ואילו חתנו, עזר ויצמן, היה מנותק מן המידע לאחר שהתפטר מתפקידו כשר ביטחון. לכן מוזר עוד יותר שטויב מוותר על הקשרים היסטוריים רחבים. למשל, אזכור העובדה המצערת ששלושה מגיבורי סרטו - בגין, שרון ורפול - היו אחראים לכישלון מהדהד שהחל בדיוק שנה אחרי הצלחתו של 'מבצע תמוז', מלחמת לבנון. אצל טויב הסרט מסתיים באנחת רווחה עם שובם של המטוסים לבסיסם.


// מתוך ארכיון האוזן השלישית. נעמה שפי
מרץ 2009 

תמוז. פעולת נגד להשמדה
הכור. מה היה קורה אילו לא הופצץ
הטייסים. אירוע צבאי מדוקדק
רמון. צעיר הטייסים
בגין. איזון השלום עם מצרים
שרון. ראיון אחרון
רפול. השלישייה שהובילה ללבנון