19/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

כולנו חלולים (ועוד כמה תובנות מהיום הראשון בקאן)
כמו שהבטחנו, אנחנו מתחילים בסדרת כתבות של אסף קורמן מפסטיבל קאן. פרק ראשון ובו יסופר על אטרקציה שפוספסה (מרצון), סרט איראני (בלי ילדים עיוורים), אכזבה יפנית (נטולת סקס), ונפילה אמריקאית (של אחד, קופולה)

נחתנו בקאן.
בערב הראשון האטרקציה היחידה הייתה הקרנת סרט הפתיחה UP. אחרי טיסת לילה מתישה ביותר, התמקמות בדירה הקטנה במרחק כמה קילומטרים מה"קרואזט" (הטיילת של קאן סביבה מתרכז הפסטיבל), רצתי להשיג לנו את התגים והבנתי שאת הוויתור הראשון בפסטיבל אעשה היום. אין מצב שאלך (יחד עם לירון, זוגתי) להירדם בחליפת טוקסידו (ושמלת ערב) בהקרנת סרט האנימציה המדובר של דיסני פיקסאר, ממנו אוכל ליהנות בארץ ממש בקרוב. קאן (בהמשך להקבלה עם הטיול באוזן השלישית) מביא אתו תחושה מתמדת של פספוס והחמצה. מרוב האטרקציות צריך ממש להתאמץ להסתפק במה שהספקת לראות ולהיות מוכן להפתעות ואכזבות.
את היום השני בקאן כבר פתחתי, בניגוד לאתמול, בצפייה בסרט. זה היה No One Knows About The Persian Cats, הפקה איראנית של הבמאי הכורדי בהאמן גובאדי (צבים יכולים לעוף), שהוא גם סרט הפתיחה של מסגרת "מבט מסוים". הסרט, המבוסס על אירועים אמיתיים, מערבב בין קולנוע תיעודי ועלילתי, בספרו את סיפורם של זוג מוסיקאים צעירים מוכשרים ופרסים, אשר חלומם הגדול הוא לעזוב את טהרן ולצאת להופיע באירופה. ללא ויזה ודרכונים, יוצא הצמד למסע של חיפוש אחר נגנים ברחבי טהרן, כשהם נעזרים בבחור צעיר ונלהב בשם נאדר, שגם מתאמץ להשיג להם בדרכים עקלקלות ויזות ודרכונים.
במהלך חיפושיהם נחשפת כל סצנת האנדרגראונד המופלאה של טהרן, והפסקול של הסרט נע בין קשת רחבה של סגנונות מוסיקליים, בהם מטאל, היפ הופ, אינדי- רוק ופיוז'ן-ג'אז.
מעלתו העיקרית של הסרט מן הסתם פוליטית. הוא חושף צדדים חנוקים ונעלמים של התרבות האיראנית העכשווית, והוא נראה אחרת לחלוטין מכל סרט איראני אחר שראיתי בחיי. לא היו בו ילדים עיוורים ומשפחות כפריות, נופים עוצרי נשימה ושוטים ארוכים של אבק מתנופף ברוח או נסיעות אינסופיות בחולות מדבריים. לעומת זאת היה בו נגן באס שחלום חייו הוא לקנות גיטרת ריקנבייקר, אשה עם רעלה שמעריצה את מדונה ו-50 סנט, זמר היפ-הופ חתרני במיוחד ומסיבת דירה מטורפת עם מוסיקת טכנו ועשרות פרסים שיכורים ומפזזים. מעל הכל, כענן שחור, המשטר הצנזוריאלי והחשוך מרחף במלוא אכזריותו. נקודות התורפה של הסרט היו משחק מביך לעתים, שנובע מהעובדה שכולם לא שחקנים ולפעמים נאבקים לשחזר בחוסר הצלחה סצנות אמיתיות שקרו להם בעבר. היו גם קליפים מוסיקליים שמרגישים לעתים כאילו נשלפו מערוץ טלוויזיה קהילתי. כל אלה לא מנעו מהסרט להיות מהנה ואף הכרחי לצפייה ולו רק בשל שבירת הסטיגמות שיש לנו, מערביים בכלל וישראלים בפרט, על האיראנים.
מיד עם תום הסרט רצנו להקרנה נוספת, של סרטו של הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה, Air Doll. מי שהביא לנו את החיים שאחריMaborosi ויצירת המופת איש אינו יודע, אשר זיכתה את יאגירה יויה, השחקן הראשי בן ה-14, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל של 2004, הפתיע השנה עם סרט המוצג גם הוא במסגרת "מבט מסוים" ומספר את סיפורה המשונה של בובת מין מתנפחת, שקמה לחיים בביתו של הבחור הבודד שרכש אותה ומחליטה לצאת לטייל בעיר. במהלך היכרותה עם העולם הסואן שבחוץ, היא מגלה כי גם בני האדם האמיתיים, בשר ודם לעומת אוויר ופלסטיק, הם חלולים, ממש כמוה. מסעה משתנה כשהיא מגיעה לספרית וידיאו ופוגשת שם בחור בשם ריוצ'י, בו היא מיד מתאהבת. סיפור אהבה נרקם ביניהם, בזמן שהיא מצטרפת לעבוד איתו בספריית הוידיאו, עד שסדרה של התרחשויות משונות משנות את התמונה.
הסרט הקודם שהציג בפסטיבל הציב לקוריאדה סטנדרט שהוא התקשה מאוד לשמור. כעבור רבע שעה היה לי ברור שהסרט שיכול היה להיות באמת מעניין, לא הולך לספק את הסחורה. חוסר ההתמודדות המביך עם התימות הרבות שסרט על בובת מין מאפשר לעסוק בהן, הפך את הצפייה לכמעט סיוט. במקום לרקום התרחשויות ששואלות שאלות אודות חפצון האשה, בדידות בסביבה האורבנית, השאיפה האובססיבית לשלמות ויופי וכן הלאה, התמקד הסרט, במעין מחווה הזויה לסיפור פינוקיו, בפלא הבריאה, ביופיים של החיים ובמסתוריותה של האהבה. בודהיזם בשקל תשעים. בשורה התחתונה: הסרט הוא גרסה יפנית משונה ביותר לאמלי של ז'אן פייר ז'נה.
בערב הלכנו לראות את Tetro, סרטו החדש של לא אחר מאשר פרנסיס פורד קופולה, שגרף את דקל הזהב עם אפוקליפסה עכשיו וגם אחראי לסרט שנחשב לטוב ביותר בכל הזמנים, הסנדק. הגעתי לסרט ברגשות מעורבים. מצד אחד נפוצה השמועה שקופולה ספג סירוב כואב מהמסגרת הרשמית, שהציעה לו להציג את הסרט מחוץ לתחרות. להצעה זו הוא סירב והלך עם הסרט למסגרת המקבילה, השבועיים של הבמאים, שם קיבל את הכבוד להיות סרט הפתיחה. מצד שני, קשה להתעלם מהבילד-אפ המטורף שעשה קופולה לסרטו שלו, בסרטון ביוטיוב בו הוא מספר שבסרט זה הוא שב לעשות את הקולנוע שהוא אוהב ומאמין בו, שב לסיפורים גדולים מהחיים נוסח "הסנדק", שאת ההשראה להם שאב ממשפחתו האיטלקית, ושזהו למעשה התסריט הראשון שהוא כותב בעצמו מאז סרטו המונומנטלי השיחה, שנחשב בעיני רבים כטוב ביותר שלו.
Tetro מגולל את ספורו של אח צעיר, נצר למשפחה אמריקאית עשירה, שהולך לבואנוס איירס לפגוש את אחיו הגדול שעזב מזמן ושינה את שמו. הגעתו של האח, הדורש לגלות פרטים על עברו ובעיקר אודות אימו שנפטרה, מעוררת שדים שהיו רדומים שנים ארוכות. בשורה התחתונה: גודל הציפייה כמעט כגודל האכזבה. אבל לדאבוני זה קצת יותר מורכב מזה. מצד אחד קשה להתעלם מהתנופה הקולנועית המפעימה של קופולה, שמזכירה שהוא עשה יצירת מופת אחת או שתיים (או חמש) בחייו. השימוש המרהיב במצלמה, בתאורה, בעריכה, במוסיקה ובעיקר הגאונות שלו בהעמדת סצנות ותרגומן לשוטים, רק אלה שווים צפייה בסרט הארוך והמייגע, שהיה עובד נפלא בתור ספר אך בתור סרט הוא בעיקר מעיק. בתפקיד הראשי וינסנט גאלו, שחוזר לראשונה לריביירה מאז בראון באני, שעורר מהומה לא קטנה בתחרות הרשמית לפני מספר שנים. גאלו, שגם הוא לבדו שווה צפייה בכל סרט שהוא, מגלם בסרט את האח המבוגר, במה שמרגיש לפעמים כמיצוי מרוכז של כל התפקידים שעשה בקולנוע עד כה, בתפקיד הגאון הדפוק על כל הראש. המשך יבוא.


אסף קורמן (15/05/09)

לכתבה הראשונה - רגע לפני הפסטיבל
לכתבה השלישית- אנדריאה ארנולד, פארק צ'אן ווק
לכתבה הרביעית- בכורת כלת הים של קרן ידעיה
לכתבה החמישית - ג'ון בונג הו, ג'ונתן דמי

הכותב נחת ונקלט
הוויתור הראשון
בהאמן גובאדי. אנדרגראונד בטהרן
Air Doll. חוסר התמודדות
טטרו. גאלו בסרט
גאלו הגאון הדפוק השבוע בקאן
וקופולה בדרכו להקרנת סרטו