22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

קפיצת מוט מעל גדר ההפרדה
וביום העשירי של קאן, זכייתו (במקום השלישי) של דיפלומה הישראלי, הבריחה מגספר נואה, ביקור קצר באוקראינה, והזמן שנותר עם איליא סולימן המצוין
זהו היום העשירי שלי בקאן. הו, כמה אני כבר מחכה לבהייה הממושכת בתוכניות ריאליטי ופרסומות שמצפה לי עם החזרה לארץ. אחרי כל כך הרבה קולנוע אני חייב לכבות כבר את המנוע ולתת לו להתקרר. היום התחיל עם צפייה בתוכנית הסרטים הקצרים האחרונה של תחרות הסטודנטים של הפסטיבל, שם הציגה יעל קיים מסם שפיגל את סרטה הקצר דיפלומה. עם תום הצפייה בסרט היה כמעט מובן מאליו שהוא לוקח את אחד הפרסים. הסרט מגולל את סיפורם של אח ואחות מחברון שמנסים להגיע לאוניברסיטה, שם צריכה לקבל האחות את הדיפלומה שלה. אך בחברון כמו בחברון, עוצר מצד אחד וחגיגות פורים של המתנחלים מצד שני - לא מאפשרים לשני הפלסטינים הקטנים לזוז לשום מקום. הסרט באמת עשוי טוב, מצולם ומשוחק ברמה נדירה לסרטי סטודנטים, וחרף תחושת המיאוס הבלתי נמנעת הנובעת מהסיפור שהוא מספר, ומהעובדה שהסרט לא מפתיע לרגע או חורג במילימטר מהז'אנר שלו, הלעוס כבזוקה בפיהם של עשרות ואולי מאות סטודנטים ישראליים לקולנוע, הוא היה אפקטיבי ומרגש. אפקטיבי, מרגש ופוליטי בהחלט הספיק בכדי לזכות את קיים במקום השלישי בתחרות, וזה גם בהחלט יספיק בשביל להפוך את הסרט לשועל פסטיבלים לא קטן. אני מאחל ליעל קיים לנצל את המומנטום כראוי ולצלם את הפיצ'ר שלה בעתיד הקרוב.
משם זרמתי לי להקרנת הסרט החדש של גספר נואה, Enter The Void. הילד הרע של הקולנוע הצרפתי, שזהו סרטו הארוך הראשון מאז בלתי הפיך, שהיה עבורי דוחה ומתלהם אך גם מעורר מחשבה. נרטיבית, מספר הסרט על אח ואחות שאיבדו את הוריהם בגיל צעיר וכרתו ברית לא להיפרד לעולם. הסרט מלווה את קורותיהם ברחבי הביבים של טוקיו, היא זונה והוא סוחר סמים. מבחינה אסתטית היה הסרט לא יותר מאשר הרחבה של הקליפ שביים נואה ללהקת פרודיג'י, Smack My Bitch Up, כאשר כמעט כולו צולם מנקודת מבטם של הגיבורים, כולל מיצמוציהם המעצבנים.
רק אחרי חצי שעה של הקרנה פתאום הבנתי מה עשיתי. שעתיים וחצי של זוועתון פסבדו-אינטלקטואלי לסטלנים קשים?! על הבוקר?! ברחתי משם כל עוד נפשי בי, היישר לזרועותיו של הבמאי האוקראיני ניקולאי חומריקי, שהציג במסגרת מבט מסוים את סרטו Into The Darkness. הסרט מספר על אנג'לינה, שוטרת בודדה שמחפשת נואשות שותף לחיים, בעודה חוזה בצעירים והצעירות הסובבים אותה וחוגגים. מערכת יחסים אלימה עם שוטר אחר, חוג ריקודים סלוניים ונופים מזרח אירופאיים אפרוריים ממלאים את חייה, שהולכים ושוקעים אל תוך חשיכה קיומית. היו בסרט רגעים מסוימים בהם לא היה ברור עד כמה מה שקורה מבוים, אם זה מתוכנן או מקרי. רוב הזמן הייתי די מנותק רגשית, מבולבל ומתאמץ לקשור את רצף ההתרחשויות שחולף לנגד עיני לכדי סיפור אחד קוהרנטי. זה לא ממש עבד. הסרט נגמר כפי שהוא התחיל וחוץ מהמון קללות ברוסית וסצנה אחת נפלאה בה פתאום מחליטים להשליך את הגיבורה עם הפרצוף המסכן למים (מה שהתחשק לי עצמי לעשות כמה פעמים במהלך הסרט), לא מצאתי בו משהו באמת ראוי שאני יכול להאחז בו.
שני הכשלונות הללו לוו בעוד אחד - התכוונתי לראות את סרטם של ירון שני וסקנדר קופטי, עג'אמי, שסגר היום את מסגרת השבועיים של הבמאים. הבעיה היתה שהיו לי כרטיסים לסרטו החדש של איליא סולימאן, שהיה לי ברור כי יתעכב לא מעט אם יוקרן מתישהו בארץ בעתיד, לעומת “עג'אמי” שבטח ישתתף בפסטיבל ירושלים. וויתרתי על הצפייה, למרות ביקורות מאוד חיוביות ששמעתי על הסרט. דהרתי לנצרת, במקום לקחת אוטובוס ליפו.
סרטו הראשון של סולימאן, כרוניקה של העלמות עוד נתמך על ידי קרן הקולנוע שלנו ונחשב סרט ישראלי, בעוד שסרטו השני התערבות אלוהית, מסיבות פוליטיות נעשה בכסף אירופאי בלבד ואף זכה בפרס חבר השופטים של קאן בשנת 2001. השנה הוא מציג סרט שלישי ואחרון בטרילוגיה, בתחרות הרשמית של הפסטיבל. The Time That Remains הוא סרט רחב יריעה המתפרס על פני שנים רבות, 61 ליתר דיוק, ומציג את קורות משפחתו של הבמאי משנת 48' ועד היום. סולימאן חוזר לעיר הולדתו נצרת ולשפתו הקולנועית מלאת ההומור, הדממה והעצב. בסרט, המבוסס על סיפוריו האישיים של אביו ומכתביה של אמו לקרובים שאולצו לעזוב את הארץ אי אז, מגולל סוליאמן כרוניקה של כיבוש - אינטימית, אישית ומטלטלת, ונוגע בנושא בו נוגעים גם קרן ידעיה בכלת הים וסקנדאר קופטי וירון שני ב"עג'אמי" - מצבם המורכב של הפלסטינים שנשארו בארץ ישראל ונקראים "ערבים ישראלים".

סרטו של סולימאן הוא ללא עוררין הטוב, החתרני והמקורי מבין כל סרטי התחרות הרשמית שאני ראיתי. הוא ללא ספק המועמד המוביל השנה לאחד משלושת הפרסים הגדולים - דקל הזהב, הפרס הגדול ופרס הבמאי. הסרט הוא אחת מאותן יצירות שמותירות אותך ללא מילים, בתחושה שלא היית משנה אף לא פריים אחד בהן. הצילום והמקצב מושלמים. גם החוויה הרגשית היא חדשנית ומורכבת. מצד אחד לא מצאתי את עצמי באמת נקשר לאף דמות או מתרגש מהסיפור. מצד שני, השפה, האסתטיקה, ההקשרים הפשוטים, הביאו אותי להתרגש לאורך הסרט פעמים רבות.
שני שיאים יוצאי דופן נרשמו, הראשון בסצנה אחת בלתי נשכחת בה סולימאן עצמו מבצע קפיצת מוט מעל גדר ההפרדה, שלוותה מן הסתם במחיאות כפיים נלהבות מצד הקהל; והשנייה היא סצנה אחרת, גם היא בלתי נשכחת, בה מככב טנק. השמועה מספרת שההפקה נאבקה להשיג את כלי הרכב הצבאי חודשים, ובגללה כמעט איחר הסרט לפסטיבל, אחרי שמצא עצמו "מסורב טנק" על ידי הצבא הישראלי והירדני.
מעט שחקנים ישראליים משתתפים בסרט, שהרבה מהדיאלוג שלו נאמר בעברית, בהם מנשה נוי ונתי רביץ. בתפקיד אביו וסבו של סולימאן, שחקן צעיר שהזכרתי כאן בהקשר אחר, הוא סאלח בכרי, השרמנטי וכובש, כרגיל.
השילוב של אמירה פוליטית חריפה ונטולת פשרות, שתספוג בודאי קיטונות של בוז מצד רבים ברחבי העולם בכלל ובישראל בפרט, בשילוב עם מחויבות עליונה לאמנות הקולנוע ולשפתו האישית החכמה, מצחיקה וסוריאליסטית, הצליח סולימאן לדלות מהקהל מחיאות כפיים של כמעט עשרים דקות, וקשה להאמין שלא יצא השנה מתוגמל בהתאם. בכל זאת, עם אנשים מחויבים כגון איזבל הופר המכהנת כיו"ר חבר השופטים, כמו גם הבמאי הטורקי נורי בילג'ה ציילן, הבמאי הדורם קוריאני לי צ'אנג דונג והשחקניות אסיה ארג'נטו ורובין רייט פן היושבים בחבר השופטים, כמעט אין אופציה אחרת.  אם שני הסרטים הישראליים המוזכרים לעיל ("כלת הים" ו"עג'אמי"), כמו גם סרטו המאוד אמנותי אך מענג וסוחף של סולימאן, יצליחו בשל אופיים המסחרי וחרף המורכבות הפוליטית שלהם לגעת בקהל הישראלי, תרשם השנה כשנת שובו של הקולנוע הפוליטי שלנו, באדרת חדשה שבבסיסה העיקרון של "סרטים עבור הקהל", על אחת כמה וכמה זה המקומי, ישראלי ופלסטיני, לעומת זה האירופאי וה"משוכנע".


אסף קורמן (24/05/09)
לכתבה הראשונה - ההכנות לקאן
לכתבה השנייה - ההתחלה: גובאדי, קורה-אדה, קופולה
לכתבה השלישית - ארנולד, צ'ן-ווק, שלטון
לכתבה הרביעית - בכורת “כלת הים“
לכתבה החמישית - לונגין, ג'ון הו ויאנג-דמי 
לכתבה השישית - פון טרייר פון טרייר פון טרייר
לכתבה השביעית - חמישייה רומנית, ביקור בעיראק, ופספוסים
לכתבה השמינית - דניאלס, רטנרואנג, טבקמן
לכתבה התשיעית - שני, הנקה והתגלית מבייג'ינג
 
היום העשירי
דיפלומה. מצולם ומשוחק ברמה נדירה
נואה. זוועתון פסבדו-אינטלקטואלי
עג'מי. פוספס לטובת סולימאן
The time that Remains. מועמד
סולימאן. אמירה פוליטית וקולנועית