22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

עצמאי כל העולם התאחדו
עם שובו מפסטיבל קאן, ואחרי התאוששות קלה, חוזר קורמן אל אתר האוזן לטור שבועי על סרטים וכל מה שנלווה אליהם. והשבוע: הקולנוע המקסיקני החדש והמשובח וכל מה שאנחנו יכולים ללמוד מיוצריו המופרעים

אחרי התאוששות מהשבועיים הסוערים בקאן, אחרי שעשיתי (באיחור אופנתי של כמה שנים טובות) מרתון של המשרד הבריטי והאמריקאי וגמעתי בשקיקה קצת הישרדות והמירוץ למליון כדי לאזן את מנת היתר של קולנוע איכותי, אני שב לאתר האוזן, מעוז הארט-האוס המזרח תיכוני, להגג לכם, מתעניינים יותר ופחות, בענייני קולנוע ישן, חדש, ארוך, קצר, מתוק, מר, ובאשר הוא באופן כללי.

קשה להתעלם מהעובדה שבשבוע שעבר ביקר בארץ אחד הבמאים החשובים בעולם, כרגע, קרלוס רייגאדאס. טוב, האמת שלא קשה, למעשה זה היה יותר מדי קל. אחרי כתבה שפרסמתי במגזין האוזן קיבלתי הזמנה להנחות את כיתת האמן שנתן רייגדאס לסטודנטים במסגרת הקרנת סרטיו בפסטיבל דרום. את ההצעה המפתה העברתי לחברי היקר אדם זסלבסקי, שצילם את הסרט הקצר שלי מותה של שולה ואת סרטו הקצר של שי הברי, פעמונים, וכמו כן ביים את הסרט הקצר עש (כל השלושה ניתנים להשאלה באסופות קצרים שונות בספריה). אדם, שפרסם לא מזמן מאמר מרתק ביותר בספרון המומלץ העוסק בבמאי הצרפתי רובר ברסון וגם חולק עמי את האהבה לרייגאדאס, היה נראה לי כבחירה המושלמת להנחות את כיתת האמן, אליה בסוף לא הספקתי להגיע בשל עבודה שריתקה אותי לתל אביב. למזלי, עדכן אותי אדם, רייגאדאס לא חידש הרבה מעבר למה שניתן לקרוא בראיונות שנתן עם צאת שלושת סרטיו, ראיונות שאפשר למצוא ברחבי הרשת בהמוניהם, אבל כן התגלה כאדם חכם וחביב במיוחד, עובדה לא מובנת מאליה אם בודקים את סרטוני מאחורי הקלעים והראיונות המצורפים לסרטיו, בהם הוא מתנהל בצורה משונה ואפילו קצת ילדותית.

באופן כללי, יש לי נטייה להימנע מללכת לראות במאים שאני מעריך מדברים על סרטיהם בפאנלים כאלה ואחרים. על בשרי גיליתי שזו בדרך כלל אכזבה אחת גדולה; משהו בדימוי הרומנטי של במאי הקולנוע המהורהר מתנפץ ומתגלים להם אנשים קטנים ועייפים, שעונים את אותן שאלות כמו תוכים במקרה הטוב, או טיפוסים מחופפים (גם אם מהפנטים) שבוחרים לדבר על מדיטציות ושלום עולמי בטרחנות יתר במקרה הרע. מה שלא יהיה, ביקורו של רייגאדאס, ובאופן כללי הפוקוס של פסטיבל דרום על הקולנוע המקסיקני הצעיר, הן יוזמות מבורכות שבכוחן למלא אותנו, קולנוענים וחובבי קולנוע ישראלים, בהשראה וחדוות יצירה.

המעבר שעשה רייגאדאס - מסרטו הראשון, האלים, מחוספס ושערורייתי Japon, עבור דרך סרטו השני, השערורייתי ומטלטל לא פחות Battle In Heaven ועד יצירתו השלמה ביותר Silent Light, שבאופן מפתיע טעונה רגישות, איפוק ופיוט נדירים - הוא מאוד מעניין. רייגאדאס הוא גם הבולט מבין חבורה של יוצרים מקסיקנים צעירים שפרצו לאחרונה לתודעה העולמית. לדאבוני, פרט לסרטיו שלו ולסרט הביכורים המומלץ של פרנסיסקו וארגאס, El Violin, עוד לא ניתן למצוא להשאלה את חלק הארי של הגל החדש והמופרע הזה, כולל סרטיהם של קרלוס סראנו אזקונה, אמאט אסקלנטה, פדרו אגילירה, אנריקה ריברו, ישראל קרנדס ולורה אמליה גוזמן. חובבי קולנוע מטיבי לכת וסטודנטים של מכללת ספיר זכו ליהנות בפסטיבל דרום החולף מסרט המסע של קרנדס וגוזמן, Cochochi, אשר זיכה אותם בפרס התגלית בפסטיבל טורונטו, ומדיוקנו הכואב של בטו האלמן המזדקן, Parque Via, שזיכה את ריברו בפרס בגדול בפסטיבל לוקרנו. לסרטיהם של אסקלנטה (שזכה בפרס המבקרים בקאן עם סרטו Sangre ובפרס הבימוי בברטיסלבה עם סרטו Los Bastardos ) ואגילירה (שסרטו La Influencia הציג בשבועיים של הבמאים בקאן 2007) נצטרך להמתין בסבלנות.

את שלושת הסרטים, כמו גם את סרטו של אזקונה El Arbol, הפיק רייגאדאס בעצמו, בעוד שאזקונה שימש כעורך של "יפן" ואסקלנטה ואגילירה עבדו כעוזרי במאי ב"קרב בגן-עדן". איני יכול שלא להתפתל מקנאה לנוכח שיתופי פעולה מרגשים שכאלה. למרות שתעשיית הקולנוע הישראלית כה קטנה ומשוועת למשאבים כלכליים, עדיין לא נחשפנו לתופעה שכזו במחוזותינו. קבוצת בבון שהקימו תום שובל, יהושע סימון ואדם סנדרסון הייתה התחלה מעניינת. מאז התפזרה החבורה ואני בספק אם ישובו לשתף פעולה באופן דומה כשיתמודדו כל אחד בנפרד עם המעבר מסרט קצר לפיצ'ר באורך מלא. זוהי קריאה נרגשת, לי ולחבריי הקולנוענים כמו גם למאות הבמאים, עורכים, מפיקים, צלמים ותסריטאים, שנפלטים לתעשייה האכזרית ושפוטת הקרנות הזו מדי שנה, עם תום לימודיהם במוסדות השונים (וללא ספק, הרבים מדי) ללימודי קולנוע שקיימים ברחבי הארץ. רק תחשבו כמה כסף ממשלתי ופרטי היה נחסך אם במקום 14 מוסדות שכאלו היו לנו רק שניים (כמו בדנמרק) וכמה סרטים עצמאיים היה אפשר להפיק בסכום הזה.

זה הזמן, אגב, לברך את מגמת הקולנוע החדשה של סמינר הקיבוצים, שהצליחה להשחיל לתחרות הקצרים של פסטיבל ירושלים שני סרטים כבר בשנה הראשונה לקיומה. בתור בוגר מנשר, בית הספר שעשה את אותו הדבר לפני שלוש שנים, אני גאה לברך אתכם ולסנן קללה חרישית על כך שאף סרט קצר של מנשר לא נכנס השנה לאותה תחרות בדיוק. חבל. מה שכן, לאותה מסגרת נכנסו השנה ארבעה קצרים עצמאיים, וזו אולי הזדמנות לרמוז למארגני הפסטיבל, שתעשיית הקצרים הענפה והמשגשגת שלנו בהחלט ראויה הוספה של מסגרת נוספת של סרטים קצרים עצמאיים, בנוסף למסגרות הקיימות לסרטי סטודנטים עלילתיים, לסרטים תיעודיים, סרטי אנימציה וסרטים ניסיוניים.
יחי הקולנוע העצמאי, והלואי שנידבק בשפעת הקולנוע העצמאי והחתרני שאוחזת במקסיקו בימים אלה ממש.

לטור הבא

אסף קורמן (14/06/09)
kormanozen@gmail.com

 

ברוכים הבאים לטור השבועי
Japon. האלים והמחוספס
Battle In Heaven. השערורייתי
Silent Light. השלם
רייגאדאס. חכם וחביב
El Violin. הגל המקסיקני החדש
Cochochi. התגלית של טורונטו
Parque Via. רייגאדאס המפיק
הקצרים של וולג'ין. מקום לעצמאיים