22/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

אלמודבר אלינו
מאחורי הקיטש המלודרמתי והמופרכות הקרקסית בועט לו יוצר פוליטי שמקדם מהפכה חברתית. פדרו אלמודובר מגיע עם סרט חדש, חיבוקים שבורים, וזו הזדמנות להסתכל עמוק אל תוך עיניו של הענק הספרדי

שנת 1975 מסמנת את סופו של החורף הספרדי המעיק. דמות האב הטוטאליטרית, הדכאנית, של האומה הספרדית, הגנרל פרנסיסקו פרנקו, הלך לעולמו לאחר ששלט ביד רמה ואלימה במשך ארבעים שנה כמעט. ספרד הריחה את ניצני האביב ואיתו הגיע פדרו אלמודובר בסערה. כקולנוען מתחיל וכחלק מהדואו המוזיקלי-הומוריסטי "אלמודובר ומקנאמארה", סימן פדרו בן ה-30 את חוד החנית של ה-Movida, תנועת ההשתחררות התרבותית שסחפה את ספרד עם חזרתה של הדמוקרטיה במחצית השנייה של שנות ה-70. הפיצ'רים הראשונים שלו – Pepi, Luci, Bom y otras chicas del monton ו- Labyrinth of Passion מכילים בתוכם את כל מה שצריך לחוש ביחס לתקופת המעבר הזו – פורקן אורגזמי, מיניות חסרת גבולות, הומור חסר טקט, שימת פס על החוקים, אי רצון להגדיר וחירות מחשבתית מוחלטת. בהרגלים מגונים הוא גם מעיז לחדור עמוק לתוך הממסד הקתולי ולהעמיד אותו באור מגוחך ובלתי אפשרי, עם נזירה שכותבת ספרות פורנוגראפית ואחרת שמגדלת נמר ענק. ספרד פרקה עול, השתחררה אט אט מהמבנים שכבלו אותה לעבר, ביניהם הכנסייה והצבא, ונכנסה לעידן של צמיחה כלכלית. כשזה קרה, אלמודובר היה שם כדי להשפריץ את החירות הזאת בצבעים זועקים.

ואכן, הצבע נותן את הטון, בעיקר כשהוא אדום לוהט כמו ליפסטיק שמרוח על שפתי החשק של זמרת קברטים טרנסקסואלית, או כשהוא שוטף את הספות של כרמן מאורה או את ארון הבגדים של מריסה פארדס וויקטוריה אבריל. שמו של אלמודובר נקשר כמעט במיידי עם אסתטיקת הקיטש והקאמפ הפוסט-סיקסטיזית, על הטאפטים הפרחוניים שלה, התאמות הצבעים והקומפוזיציות התיאטרליות. ואם לא די בכך, הרי שאלמודובר כולו הוא מחווה אחת גדולה למלודרמה ההוליוודית, בעיקר זו של דאגלאס סירק. למעשה אפשר לומר שאלמודובר הצליח לשלב את סירק בתוך רוח השטות הגמורה והמופרכות הקרקסית של ג'ון ווטרס, שיחד עם השפה הספרדית, הנרטיבים הפתלתלים והדיאלוגים מלאי השנינות, מייצרות את מה שניתן לקרוא לו "קולנוע אלמודוברי".

אבל הקולנוע האלמודוברי הוא לא רק ניסוי באסתטיקה, אלא בפירוש בעל עמדות פוליטיות ברורות שמעלות על נס שתי מהפכות חברתיות עיקריות. הראשונה היא המהפכה הפמיניסטית, כשהוא נוטה לגעת בעיקר בפאן השחרור המיני של האישה במחצית השנייה של המאה ה- 20. הקולנוע של אלמודובר מעריץ את הנשיות עד כדי כך, שבמספר לא מבוטל של יצירות, הוא מתעלם מקיומם של גברים, שזוכים לייצוג שולי כפונקציות עלילתיות וויברטורים חיים. וזה לא משנה בכלל שבסרטים שלו הנשים, בין אם על עקבים גבוהים או קשורות ואהובות, הן כמעט תמיד על סף התמוטטות עצבים. כי בסופו של דבר, הקולנוע הזה הוא פעמים רבות אודות "אמא" כתחליף לדמות האב המסרסת ששלטה בחברה הספרדית הפטריארכלית מאז ומתמיד. בהכל אודות אמא הנשים הן נשים והגברים... גם הם נשים.

חלק בלתי נפרד מהמהפכה המינית הזו היא היציאה מהארון ההומוסקסואלי והטרנסקסואלי, ונדמה שסרטיו של אלמודובר לא זקוקים לתמיכה חיצונית בכל מה שקשור בתיאוריה קווירית ומשמעויותיה. הקולנוע של אלמודובר הוא הוא התיאוריה הקווירית בהתגלמות צלולואידית. הוא מערער על מוסכמות מיניות ונוטע את ההומו-ארוטיות בקשרים מיניים רבים בסרטיו, כמו גם הרגלים מיניים "אחרים" כמו BDSM (קשירות, חינוך, סאדו-מאזוכיזם). לעיתים רבות גם סקס הטרוסקסואלי בסרטיו מדיף ריח חזק של "פרוורסיה", אליה הוא מתייחס בשיווין נפש הומוריסטי. מישל פוקו היה ללא ספק מחייך חיוך רחב.

הקולנוע כאמנות, כבידור וכמדיום סיפורי וצילומי עומד במרכז כמה מיצירותיו החשובות של אלמודובר לאורך השנים. מתוך הרגישות הפוסט-מודרנית הבולטת שלו והאהבה הגדולה לפסטיש והומאז'ים, הוא טורח לאזכר את מקורות ההשראה שלו שתי וערב. "הכל אודות אמא" למשל מספק כמה איזכורים בולטים מאוד להכל אודות חווה של מנקייביץ', תוך שהוא חושף את יחסי השחקנית עם העוזרת האישית שלה כמערכת יחסים לסבית. הקשר בין האם לבתה בעקבים גבוהים מהדהד את מילדרד פירס של מייקל קורטיז וגם את סיפור החיים האמיתי של השחקנית ההוליוודית לנה טרנר (שבנוסף לכל הייתה גם כוכבת סרטו של סירק, חיקוי לחיים – עוד מקור השראה לאלמודובר, שפעמים רבות מתאר בסרטיו קשרים בין "אדונית" למשרתת\עוזרת בית שלה).

קולנוענים וסופרים מאכלסים פעמים רבות את התפקידים הראשיים בסרטיו, ותמיד הם חווים בעיות זהות הבאות לידי ביטוי בשמות עט בדויים המשמשים ככפילים מדומיינים. מריסה פארדס מגלמת את דמותה של סופרת רומנים רומנטיים בשם ליאו מסיאס, הכותבת תחת השם אמנדה גריס. במאי הקולנוע פבלו קינטרו העומד בחזית הסרט חוק התשוקה משתמש בשם בדוי של אישה כדי לכתוב למאהב שלו, מה שמהווה נדבך נוסף בהסתבכות העלילה. בסרטו החדש לשמו התכנסנו, חיבוקים שבורים, משתמש הבמאי\תסריטאי מטאו בלנקו בשם הבדוי, הארי קיין, לאחר שאיבד את מאור עיניו. הקשר בין שתי הדוגמאות האחרונות כנראה אינו מקרי כלל וכלל.

ב"חיבוקים שבורים" חוזר אלמודובר לכמה מהאלמנטים הבולטים של "חוק התשוקה" (ושל החינוך הרע), בראשם - הצבתו של גבר-קולנוען בתפקיד הראשי. ללא ספק מדובר בסרטים מאוד אישיים, עניין ראוי להערכה אצל במאי בינלאומי עם שם, שמקפיד לעשות מה שהוא רוצה במולדתו במקום למכור את נשמתו בלוס אנג'לס (ולא שלא היו לו הזדמנויות...). הקשר המובהק הנוסף בין שני הסרטים הוא שהם מהאפלים יותר בגוף העבודות של אלמודובר ונשענים על הז'אנר אותו הגדיר כאהוב עליו ביותר – הפילם נואר. אהבה חושנית, קנאה קטלנית ומשולש רומנטי מסוכן עומדים במרכז שני הסרטים. ב"חוק התשוקה" זוהי אהבתו של פבלו לחואן וקנאתו ההרסנית של אנטוניו (אנטוניו באנדרס בתפקיד שעשה לו קריירה). ב"חיבוקים שבורים" זוהי אהבתו של מתאו ללנה (פנלופה קרוז מדהימה כהרגלה) וקנאתו חסרת הגבולות של בעלה המבוגר ארנסטו.

אפשר לומר שבסרט זה מספק אלמודובר ביקורת ויזואלית מקבילה לביקורת האקדמית הכתובה על סרטיו של אלפרד היצ'קוק, בדבר הקשר בין אמנות הקולנוע והכלים שלה (מצלמה והקלטת סאונד) למציצנות ומיניות באופן כללי. המצלמה איתה מסתובב בסרט בנו המחוצ'קן של ארנסטו, מארטל (עוד אלטר-אגו אלמודוברי?), מקבילה גם למשקפת של סקוטי בחלון אחורי (אמצעי חדירה מסוכן לענייניהם של אחרים) וגם למצלמתו של מארק לואיס ב-Peeping Tom של מייקל פאוול. אגב סרטו של פאוול, אלמודובר מתייחס אליו בעקיפין ובהומור, כשהוא משחזר בהיפוך את השוט בו לואיס מפנה את חוד החצובה הפאלית כלפי גרונה של הקורבן הנשי שלו. אצל אלמודובר, פנלופה (מושא ההצצה) היא זו שאוחזת בחצובה. זו דוגמא אחת מיני רבות של התייחסויות מטא-קולנועיות, כמו גם הרעיון שארנסטו שוכר קוראת שפתיים כדי שתקרא לו את שיחתם של לנה ומטאו מתוך החומר שצילם בנו. אגב, הצילומים הללו של הבן לא נעשים אך ורק כאקט של ריגול. מטרתם הרשמית היא הכנת "מייקינג-אוף" לסרטו האחרון של מתאו כבמאי, בו מככבת לנה. כך יוצר אלמודובר קשר עז בין אמנות הקולנוע לצורך השליטה של בני האדם באמצעות המבט. אגב, הסרט שבתוך הסרט, נשים ומזוודות, הוא הפתעה נעימה. מדובר בעצם בפרודיה על הקומדיות שלו עצמו, במיוחד כשהגספאצ'ו המורעל בכדורי שינה הוא ציטוט אחד-על-אחד מ"נשים על סף התמוטטות עצבים". אלמודובר מצטט את עצמו באקט שיכול להתפרש כנרקסיסטי, אבל באותה מידה כהרהור אוטוביוגרפי מרענן ומצחיק.

אלמנט היצ'קוקיאני בולט בסרט הוא השימוש בשחקנית כדי לממש בבשר את הפנטזיה הגברית. פנלופה קרוז בפיאה בלונדינית היא לא רק איזכור למושא התשוקה האולטימטיבי הגלום באייקון מרילין מונרו אלא גם בדמותה של מדלן המגולמת על ידי ג'ודי, שמגולמת בתורה על ידי קים נובק בורטיגו. טוויסטים על גבי טוויסטים, פריימים בתוך פריימים בתוך פריימים. אנשים המתחזים לאנשים אחרים המתחזים לאחרים. הזיוף והרמייה הקולנועיים זוכים אצל אלמודובר למקדש. כי האהבה בין בני האדם ותאוות היצירה ראויות מבחינתו למזבח בו בוערת אש תמידית.


ערן קידר (19/06/09)

קרוז ואלמודובר. הבמאי ומוזתו
Pepi, Luci וכו'. שמים פס
Labyrinth of Passion. פורקן
הרגלים מגונים. עמוק אל תוך הקתוליות
נשים על סף. מאורה בהתמוטטות
הכל אודות אמא. כולם נשים
עקבים גבוהים. אם ובת
חוק התשוקה. בנדרס והקנאה הקטלנית
החינוך הרע. גבר קולנוען
חיבוקים שבורים. קרוז פעם ראשונה
קרוז פעם שנייה
עם הבעל
עם המאהב
עם הבמאי