17/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

לשנה הבאה בירושלים
בעקבות האסופה Tokyo, קורמן משוטט בין ערים ובין קצרים, שמתנדנדים בין הברקה לתחושה של החמצה. מה שבטוח, תל-אביב וירושלים הן הבאות בתור
לאחרונה הגיע למדפי האוזן סרט, שהוא למעשה אסופה של שלושה סרטים קצרים בשם Tokyo!, שאותו הספקתי לראות בקאן 2008. זו הזדמנות פז להמליץ על החוויה, שהייתה בהחלט מסעירה חלקית, ועל אסופות כלהלן.

מדובר בשלושה סרטים קצרים שחוברו יחד לסרט באורך מלא ונכתבו ובוימו בידי שלושה במאים יוצאי דופן בתפיסתם הקולנועית: בונג ג'ון הו הדרום קוריאני ומישל גונדרי ולאו קראקס הצרפתים. שלושת הסרטים נכתבו בהשראת טוקיו וגם צולמו ברחובותיה ההומים. התוצאה מסעירה רק חלקית, כי זה, כנראה, טבען של אסופות שכאלה. אולי מפני שלעיתים הבמאים מתייחסים לסרטים קצרים אלה כאל גיחה זמנית, רגע אחרי או לפני סרט באורך מלא, אולי מפני שקשה יותר להעביר את הצופה חוויה שלמה ומספקת בזמן קצר, תמיד יצאתי מאסופות שכאלה עם תחושה שבמאי או שניים קצת פספסו. גם את הצפייה באסופה זו מלווים רגשות מעורבים, בראש ובראשונה, כמדומני, מהסיבה שההחלטה האוצרותית הבסיסית לא כל כך מובנת (למה קוריאני ושני צרפתים? למה רק שלושה? למה זה בכלל בטוקיו? מה זה הסרטים ההזויים האלה?).

תחושתי הייתה שסרטו הקצר של גונדרי - שכישרונו בלהדהים את הצופה בתוך כמה שניות אינו מוטל בספק - הוא מינימליסטי וקצת אנמי מדי, מה שגורם לו להיבלע בתוך חוויות הצפייה שמותירים שני הסרטים האחרים.
סרטו הקטן ורומנטי אך מפתיע צורנית (כרגיל) של ג'ון הו מתאר סיפור אהבה משונה בין בחור אובססיבי ומתבודד לבין שליחת פיצה. הוא רחוק מלהסעיר את הצופה כפי שעשה ב-The Host או לרתק אותו כפי שעשה בזכרונות מרצח וגם ב-Mother, סרטו החדש, אך יש בו משהו שובה ושווה צפייה.
סרטו של קראקס, שלא עשה סרט מאז פולה X השנוי במחלוקת, הוא הזיה מדהימה וחסרת בושה, שיכולה ללמד את מרבית במאי הקולנוע בעולם חופש יצירתי מהו. הסרט מספר על יצור משונה, בגילומו של שחקנו הקבוע של קראקס, דני לבאנט (המלצת צפייה בהקשר אליו: הקליפ המופתי Rabbit in your Headlights מתוך האסופה The Work of Jonathan Glazer), אשר חי בביוב של טוקיו, ניזון משטרות כסף ופרחים, ושמו בעולמנו "מרד" ("חרא" בצרפתית). אין לתאר כמה הסרט מופרך, מופרע, מצחיק, משונה ומהנה.

זו אינה הפעם הראשונה שמתחברים להם סרטים קצרים לכדי סרט באורך מלא, וככל הנראה לא האחרונה. בפסטיבל קאן האחרון חזיתי בניסיון שכזה שעשתה קבוצה מבמאי רומניה, ומשם, מרומניה, מגיעה גם אסופת הקצרים Lost and Found. להבדיל ממזרח אירופה, גם במזרח הרחוק לא חסרות דוגמאות, אשר הבולטת בהן היא Three Extremes, אסופת סרטי אימה מהמאסטרים של ההארדקור מהמזרח (אל תפספסו את סרטו הקצר של פארק צ'ן ווק בו מושלכות אצבעות אישה ענוגות לסיבוב בבלנדר).

בהקשר זה ראוי לציין כמה אבני דרך משמעותיות בהיסטוריה של אסופות סרטים קצרים מאת במאים שונים: Love in the City, למשל. זו אסופה משנת 53' בה התאחדו כשבעה במאים איטלקיים גדולים, בהם פדריקו פליני, מיכלאנג'לו אנטוניוני וצ'זארה זוואטיני. לפי מיטב המסורת הניאו-ריאליסטית, עוסקים הסרטים בקשיי היומיום, בזיכרונות מימים טובים יותר, בזונות. פליני מצליח לדחוף לסרטו כמה קסמים, אנטוניוני מצליח לדחוף לסרטו שלו קצת ניכור והפער בין ציפייה ותוצאה לא גדול.

בהתאמה, בדיוק 12 שנים מאוחר יותר, מביאים שישה מנציגי הגל החדש הצרפתי את Paris vu Par, בה כל סרטון נקרא על שם אזור מפורסם בעיר ומכיל התרחשות קצרה, המתארת בדיוק ותנופה קולנועית את הלך הרוח בפריז של התקופה. נחרטו במוחי במיוחד שלושה מהם: הראשון הוא הסגמנט המופלא של אבי הסינמה וריטה ז'אן רוש, בו, בשוט אחד בן 15 דקות בערך, הוא מלווה נערה צעירה, מבוקר מעיק וסתמי עם בן זוגה (אותו מגלם הבמאי הצעיר דאז ברבט שרודר) ועד לתקרית מטרידה שתשנה את חייה. השני הוא גרוטסקה חביבה מאת ז'אן דניאל פולה, המגוללת ערב משונה העובר על זונה פריזאית ולקוח נבוך וחסר ניסיון. השלישי הוא סגמנט מאת קלוד שברול, המתאר סיטואציה מטרידה במיוחד המתרחשת בבית בורגני; ילד מוצא ברחבי הבית הענק אטמי אוזניים וחובש אותם, מה שמונע ממנו לשמוע אסון שמתרחש כעבור כמה רגעים בתוך הבית. שלושת הסרטים הנוספים פחות סחפו אותי, בעיקר הסגמנט של ז'אן לוק גודאר, שלמרות שנעשה בין אלפאוויל לבין פיירו המשוגע, לא מכיל דבר מהחופש והעוצמה הסגנונית של שניהם. האטרקציה בסרטים האחרים, של אריק רוהמר וז'אן דושה, הוא הצילום של נסטור אלמנדרוס. היסטורית, שני הסרטים הקצרים הללו הם הצעד הראשון המשמעותי שעשה בתעשיית הקולנוע הצרפתית. השאר, כפי שאומרים, היסטוריה, שכן אלמנדרוס הפך לימים לצלמו הקבוע של פרנסואה טריפו.

בשנת 2006, ארבעים ואחת שנה אחרי "פאריז בעיניי..." הגיחה לה אסופת הסרטים Paris, Je Taime, המבוססת על אותו עיקרון ממש (סרטים קצרים ששמם נושא את שם הרחוב או האזור בו הם מתרחשים בעיר) אך מחייה אותו בכך שכמות הסרטים גדולה בהרבה והבמאים מגיעים מכל קצוות תבל. למרות שכמה מהסרטים באסופה מאוד מוצלחים, בעיקר אלו האמריקאיים (האחים כהן, גאס ואן סנט וסטיב בושמי), הסך-הכל ממחיש היטב את תחושת ההחמצה שאסופה אקלקטית שכזו עלולה להעניק לצופים בה. כל זה לא סותר כמובן את העובדה שהאסופה הצליחה בטירוף ברחבי העולם. מפיקי הסרט כבר חשפו את הסרט השני בסדרה המתמקד בניו יורק והודיעו שהסרטים הבאים יתמקדו בשנחאי וירושלים (!!) (מעניין אם רנן שור קשור לפרויקט הזה איכשהו).

במסגרת חגיגות 100 שנה לתל-אביב מפיק בית הספר מנשר בשיתוף קרן רבינוביץ' אסופה דומה בנושא תל-אביב, בה גם סרט קצר בבימויי עתיד להשתתף ואותו סיימתי לצלם ממש לפני שבועיים (הוא ייקרא על שם כיכר השעון ביפו). האסופה, שתורכב מסרטים של תלמידי ובוגרי מנשר, תוקרן בסינמטק תל אביב החדש בעתיד, ותחשוף כמה יוצרים מעניינים במיוחד (בהם מני יעיש, עמית איצקר, קארין עירוני), שבעזרת השם יהפכו לקולות בולטים ובועטים בקולנוע הישראלי בעשור הקרוב. אני מאוד מקווה שהסרטים יסבו הנאה לצופים ויציירו תמונה נאמנה של אהובתי תל-אביב, העשירה, סוערת ומתפוררת, ושהסרט שלי לא יותיר אף אחד בתחושת החמצה.

לטור הקודם

אסף קורמן (21/06/09)
kormanozen@gmail.com


טור 2
Tokyo. גיחה זמנית
טוקיו של קראקס. הזיה מדהימה
טוקיו של ג'ון הו. מתבודד ושליחת פיצה
טוקיו של גונדרי. מינימליסטי עד אנמי
Three Extremes. מאסטרי אימה
Love In The City. איטלקים
Paris Vu Par. צרפתים גל חדש
Paris, Je Taime. במאי כל העולם