23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

ניחוחות קרוק מאדאם
טוקיו סונטה ולמעלה מחזירים את הכותב ללילות קאן, עת נסע עם הסרט שערך, כלת הים, אל גדול הפסטיבלים, אליו התקבל גם עיניים פקוחות, עוד סרט שלא קיבל מועמדויות לפרסי אופיר (אבל אחרים כן, ועל כך בהמשך)

מאורעות השבוע החולף שלחו אותי חזרה למחוזות בהם שהיתי בכמה מרשימותיי הקודמות: ראשית כל, כדי לסכם את דבריי על מותם של התנועה/ריקוד האנושי כפי שאנו מכירים אותם, גם מרס קאנינגהם הכוריאוגרף הלך השבוע לעולמו. אמנם היה בן תשעים במותו, לעומת באוש שנפטרה בגיל 68, אך העובדה שמותו סמוך כל כך למותה וכן למותו של ג'קסון מחזקת את התחושה ששנת 2009 היתה ללא ספק שנה רעה לרקדנים. אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, אולי היתה זו דווקא שנה טובה, בסימן פרידה מהישן וצעדה אל עבר משהו אחר, חדש.
שנית, עלו לקולנוע לאחרונה שני סרטים שהזכירו לי את ניחוחות ה"קרוק מאדאם" של הריביירה הצרפתית, טוקיו סונטה של קיושי קורסאווה, שזכה ב-2008 באחד הפרסים במסגרת "מבט מסוים" ולמעלה, החדש של דיסני-פיקסאר, שהיה לסרט האנימציה הראשון בהיסטוריה לפתוח את פסטיבל קאן, השנה. על שני הסרטים אני ממליץ בחום. “טוקיו סונטה“, שכבר הגיע לאוזן בערך שבועיים לפני יציאתו לאקרנים בארץ במהדורת "Masters of Cinema” מרהיבה הכוללת ראיונות וחומרים נוספים, מספר ברלוונטיות רבה למצב הכלכלה בעולם, על אב משפחה שמפוטר מעבודתו ומחליט להסתיר בכל מחיר עובדה זו מאשתו ושני בניו. הדבר המעניין ביותר בקיושי קורסאווה, הוא העובדה שמרבית הסרטים שהוא מייצר הם סרטי אימה ומותחנים פיוטיים. הגיחות שהוא עושה לז'אנר הדרמה מרעננות ומוצלחות, כך גם בסרטו משנת 2003, Bright Future, שלעומת החדש התמודד בקאן על דקל הזהב ומספר את סיפורם של צמד חברים עם נטיות אנטי-סוציאליות חריפות, שעובדים יחד במפעל למגבות ומגדלים מדוזה באקוואריום.
הסרט השני, “למעלה“, מספר את סיפורו של קארל פרדריקסון, מוכר בלונים נרגן בן 78. הוא מגשים את חלום חייו כשהוא קושר אלפי בלוני הליום לביתו, שנעקר ממקומו ולוקח אותו לטיול מופלא בערבות דרום אמריקה. משהמריא, מגלה הזקן שהסיוט הנורא ביותר היכה בו; לביתו השתחל מפריח שממות מלא שמחת חיים, ראסל בן ה-8. את הקרנת התלת-מימד באולם לומייר, עם פתיחת הפסטיבל הרשמית, פספסתי. כמה חבל, בשביל מה יש בעולם אולם אופרה ענקי עם מסך גרנדיוזי ומערכת סאונד חלומית אם לא בשביל סרטי אנימציה תלת-מימדיים. אי אז ניסיתי לנתח את הבחירה של תיירי פרמו לפתוח את הפסטיבל עם הסרט הזה. אפשר היה לומר, למשל, שהמשל על החברות שנרקמת בין הזקן והילד בסרט מסמל את הסימביוזה שהפסטיבל מבקש ליצור בין יוצרים צעירים ויוצרים וותיקים, הנחשפים ומשפיעים זה על זה. אחרי התעמקות הבנתי שאי אפשר באמת לומר דבר כזה, מהסיבה הפשוטה שהשנה, יותר מאי פעם, נוכחותם של במאים צעירים במסגרת הרשמית הייתה מאוד מאוד מצומצמת.
בהתבוננות לאחור, נדמה כי זו הייתה הבעיה האמיתית של הפסטיבל. אמנם, לתעשייה הישראלית אין מה להתלונן, אחד משני הבמאים של סרט ראשון שהצליחו להשתחל למסגרת הרשמית הוא חיים טבקמן, במאי עיניים פקוחות, ובכל זאת, זה לא היה מספק. עם תום הפסטיבל התפרסמה באחד העיתונים קריקטורה נפלאה - טייקאוף על הציור המזוהה עם “למעלה” בו מהלכים להם בשממה קארל הזקן וראסל הצעיר, כשהם קשורים בצינור אחד לשני ולבית המרחף מעל לראשם, עם אלפי הבלונים הפורחים מתוכו. בקריקטורה צוירו במקום קארל הזקן, ז'יל ז'אקוב הזקן, מי שהיה המנהל האמנותי של הפסטיבל במשך שנים וכיום הוא הנשיא שלו, ובמקום ראסל הצעיר, תיירי פרמו, המנהל האמנותי הנוכחי. פרמו נראה מחויך ובלון דיבור יוצא מתוך פיו בו רשום "איזה יופי! כמה סרטים! כמה כוכבים!”. פניו של ז'אקוב המצויר נרגנות וגם מפיו פורח בלון דיבור, בו רשום: “כן... נדבר על זה כשנחזור לפאריז...”.
הקריקטורה הזו ביטאה מירמור שריחף לאורך הפסטיבל ובא לידי ביטוי גם בביקורות על הסרטים ועל הפרסים שחולקו. השבוע, אחרי הצפייה בסרט, נחשפתי לראשונה לעובדה שראסל הקטן הוא למעשה ילד אמריקאי ממוצא אסיאתי, ואף יותר מכך, גיבור האנימציה האסיו-אמריקאי הראשון. חובב הסימבולים, הפרשנויות והמטפורות שבי לא התעצל וישר התחיל להרכיב תזה שלמה בנושא, בין טרנטינו למנדוזה, בין הגל החדש הפיליפיני לגל החדש הצרפתי, אך כעבור כמה דקות יצאתי מזה והסכמתי להכיר בעובדה שמעבר להיות “למעלה” סרט מרהיב נוסף מבית פיט דוקטר (במאי מפלצות בע"מ הגאוני), שמסמן עוד שלב בהתרחקות של פיקסאר מספירת סרטי הילדים אל עבר ספירת סרטי האנימציה למבוגרים, אין בנמצא משמעות מיוחדת באמת לבחירה לפתוח איתו את הפסטיבל.

לכתבה שלי מלפני שבועיים שעסקה (באופטימיות ופטריוטיות מפתיעה!) בקולנוע הישראלי שבתי להרהר השבוע, עם פרסום המועמדויות לטקס פרסי אופיר של האקדמיה הישראלית. קודם כל, ישנה תחושה יותר מתמיד שהאקדמיה די התאפסה השנה, והבינה סופסוף את תפקידה. לעומת ההתעלמות שספג אבי נשר עם הלהיט שלו משכבר סוף העולם שמאלה, השנה האקדמיה הולכת על המיינסטרים באופן מובהק וראוי להערכה, מבלי לפספס את שני הסרטים המדוברים ביותר, לבנון ועג'אמי. המועמדויות של היו לילות, הבודדים ובעיקר סיפור גדול, מבטאת רצון כן של האקדמיה להתחשב בראש ובראשונה בקהל, וזה חשוב. עשייה קולנועית חתרנית, ניסיונית וקיצונית תלויה בבסיס מיינסטרימי הולם, וזה בדיוק מה שקורה פה בשנים האחרונות.
מצד שני, לפחות שישה סרטים שנחשפו במשך השנה בפסטיבלים ברחבי העולם בהצלחה יתרה נעדרים מבחירות האקדמיה כמעט לחלוטין. במקרה של שניים, זרובבל ומוקי בוערה, זו אינה הפתעה גדולה, אך במקרה של ציון ואחיו של ערן מירב, שנמכר להפצה בארצות הברית והוצג בבכורה בסאנדנס, כמו גם במקרה של שבע דקות בגן עדן, שהציג בפסטיבל טרייבקה ומייצג עשייה קולנועית לא מובנת מאליה במחוזותינו, ובעיקר במקרה של כלת הים ועיניים פקוחות, שהיו שני הישראלים היחידים שנבחרו באופן רשמי להציג בבכורה בפסטיבל קאן (גם אם לא במסגרת התחרות הרשמית), אי אפשר שלא להרים גבה (ו-כן, את הראשון ערכתי, גילוי נאות שכבר גיליתי לא פעם ויודע כל מי שקרא אי פעם את טוריי או את דיווחיי מקאן).
האם מדובר בעניין של טעם נטו? האם דברים אחרים התערבבו בבחירה? טעמים אחרים וקצת פחות טעימים? כמו תמיד, אי אפשר באמת לדעת. רק לשבת בבית מול הטקס (המביך בדרך כלל) ולתהות ושוב פעם לתהות ושוב פעם לתהות. על כל פנים, הבשורה המשמחת ביותר היא ש“לבנון“, אחרי תשובה שלילית מברלין ומקאן, התקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה. האם יכבוש את איטליה כמו שכבש הבופור את גרמניה? כמו שכבש באשיר את צרפת? ולשאלה עמוקה יותר: כמה שנים אחרי היציאה מלבנון, תצא לבנון סוף סוף מאיתנו??

אסף קורמן (02/08/09)
kormanozen@gmail.com

חדש! קבוצת הפייסבוק של הטור - The KormanOzen Group

לטור הקודם



טור 8
קאנינגהם. שנה רעה לרקדנים
טוקיו סונטה. האב המסתיר והבן
Bright Future. הפועל והמדוזה
למעלה. הזקן והילד
למעלה. כמה סרטים! כמה כוכבים!
ציון ואחיו. סאנדנס
שבע דקות מגן עדן. טרייבקה
עיניים פקוחות. קאן
כלת הים. גם כן קאן