23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Primus
  2. Pearl Jam
  3. Kevin Morby
  4. Love Sculpture
  5. ג'נגו
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

לעבד את חנוך לוין
מה היה קורה לו אנדרסון השוודי היה מביים את "אורזי המזוודות" וטאקשי קיטאנו את "אשכבה"? עשור למותו של חנוך לוין, ובעל הטור מפנטז. אחר כך, בלי שום קשר נראה לעין, בודק את זוכי לוקרנו וחוגג ניצחון אחד. אוגוסט הוא חודש הזוי

השבוע, ביום שלישי ה-18 לאוגוסט 2009, יצויין עשור למותו של חנוך לוין. לצערי הרב יצירתו הענפה לא הצליחה (עדיין) לפרוץ את גבולות המילה הכתובה או התיאטרון לעבר עולם הקולנוע. רק סרט אחד ניתן למצוא בפורמט דיוידי, הוא פנטסיה על נושא רומנטי בבימוי ויטק טרץ' שאת תסריטו כתב לוין. מומלץ בחום, ולו רק בשל ביצועו המזהיר של רפאל קלצ'קין ל"ציפור מכנסי השבת שלי" ובשל ביצועה המצמרר של תיקי דיין ל"אני חיה לי מיום ליום" בלחן המקורי של רפי קדישזון. פנטסיה הוא התסריט השני של לוין שהופק לסרט עלילתי, אחרי פלוך המדהים של דני וולמן, בו גם מופיע לוין בתפקיד אורח מלבב במיוחד.

חנוך לוין הוא אחד ממקורות ההשראה הגדולים ביותר שלי באופן אישי. כמעט בעל כורחי מהווה החדות, הפשטות והפואטיקה שלו רפרנס נצחי עבורי. בעל כורחי מפני שאבי, יוסף כרמון, שיחק בכ-17 הפקות תיאטרון למחזותיו, רובן בבימויו ובחלקן בתפקידים ראשיים. הם גם היו חברים קרובים כך שמגיל מאוד צעיר, אולי אפילו צעיר מדי, נחשפתי לשירים ולמחזות שלו ועד היום הם מסבים לי עונג רב, גם אם מריר וכואב לפעמים, מהול תמיד בניחוח חריף של נוסטלגיה. לפעמים אני מוצא עצמי המום מהעובדה שדג מלוח וחרדל דיז'ון, שדיים וירכיים שופעות, פרוסטטה סתומה, גירוד בישבן, ליקוק מגפיים וכמיהה נצחית לטקסס ואוהיו הם עבורי זכרונות מבית אבא...
על כל פנים, עשר שנים אחרי מותו כבר מעלים בחו"ל כמות בלתי נתפסת של מחזות שלו (השנה יועלו 13 מהם רק בצרפת, כמדומני) ולאט לאט, על אף קשיי התרגום הבלתי נסבלים שמעמיד השימוש המיוחד שלו בשפה העברית, העולם נחשף לעוצמתו האוניברסלית. האובססיה של הקולנוע הישראלי לריאליזם נוגדת לחלוטין את האפשרות להנפיק עיבוד קולנועי ראוי לחנוך לוין, אך בחו"ל לעומת זאת, יש אינספור דוגמאות לבמאים שאם מחזה שלו היה נופל לידיהם היו יכולים ודאי להכין ממנו מטעמים מופלאים. רק שוו בנפשכם את "ההולכים בחושך" או "אורזי מזוודות" בבימוי רוי אנדרסון השוודי, את הגרסה של אלכסנדר סוקורוב הרוסי ל"הילד חולם", את "כולם רוצים לחיות" על פי טים ברטון, את "הוצאה להורג" בבימוי גיורגי פאלפי ההונגרי או את "אשכבה" בבימוי טאקשי קיטאנו היפני. אחח... להתמוגג...
בינתיים נאלץ להסתפק במה שיש, ולהמתין עד שהקולנוע בישראל יפתח את שעריו לעשייה פורמליסטית יותר. אני חייב לציין שמשהו מההומור הפשוט, מ"פואטיקת האשפתות" של לוין כן הצליחה להשתחל, במודע או שלא במודע, לכמה יצירות, דווקא של במאים מהדור הצעיר יותר בקולנוע. הרגשתי כך במידה מסוימת בביקור התזמורת, כמו גם בסרטי הסטודנטים ביקור חולים של מיה דרייפוס והמנון של אלעד קיידן, אבל אף אחד עוד לא היה די אמיץ כדי לקחת את אחד ממחזותיו ולהופכו לסרט קולנוע של ממש. היו ניסיונות טלוויזיוניים עגומים ספורים בעשור החולף, שסבלו מחוסר תקציב משווע וחשפו את העובדה שבאדפטציה למסך, זקוקים הטקסטים הללו לאסתטיקה קולנועית אמיתית, שתצליח להשתוות אליהם בעצמתה, אחרת יקרסו. אני מניח שיום אחד זה יקרה, זה חייב לקרות.

ולעניין אחר לגמרי. אתמול בלילה ננעל פסטיבל לוקרנו בטקס חלוקת הפרסים, ולמרות שסרטו של בנימין פרידנברג, סיור מודרך, יצא בלי כלום, מצאתי את עצמי צוהל משמחה והנה לכם האנקדוטה שתסביר את פשר הצהלה: לפסטיבל קאן 2008 נסעתי יחד עם חברתי הטובה הגר בן-אשר שהשתתפה באותה השנה ב“רזידנס” היוקרתי של הפסטיבל אשר מעניק ל-12 יוצרים מרחבי העולם מלגת מחייה בלב פאריז, שם הם אמורים לכתוב תסריט באורך מלא (השנה משתתפת במסגרת זו הבמאית הישראלית יולה גדרון). באותה השנה בה הגר השתתפה במסגרת זו, הייתה שם בחורה נוספת, סינית, שיאלו גו שמה. כבר אז קשה היה שלא להתרשם מהבחורה, בת כיתתו של הבולט מבין במאי הקולנוע הסיני החדש, ג'יה זאנגקה, שכבר הספיקה לכתוב כמה ספרים מצליחים, לביים כמה קצרים ותיעודיים עטורי פרסים וחיה בלונדון עם בן זוג שהוא מעצב פסקול. באוזן ניתן להשאלה Concrete Revolution, סרט תיעודי אישי שלה משנת 2004 בו היא מתארת את המעבר שלה מכפר קטן לעיר הגדולה בייג'ין ואת אותו תהליך העובר על אלפי פועלים שעוזבים את משפחותיהן הקטנות כדי לקחת חלק בהכנות לאולימיפיאדת 2008.
סרט תיעודי חדש שלה יוצג בפסטיבל ונציה הקרוב אך הבשורות המשמחות באמת הן שסרטה העלילתי החדש של שיאלו, הפיצ'ר השני שלה, שנקרא She, A Chinese, זכה בפרס הגדול של לוקרנו, נמר הזהב. פרטים על הסרט וטריילר קצרצר תחת הלשונית "Extras" ניתן למצוא כאן. העניקו לסרט את הפרס חבר שופטים בראשותו של הבמאי הברזילאי-אמריקאי ג'ונתן נויזיטר, ובהשתתפותם, בין השאר, של השחקנית הגרמניה נינה הוס והבמאי הדרום קוריאני הונג סאנגסו.
על הבמאי הרוסי אלכסיי מיזגירב לא שמעתי, אבל הוא יצא מהפסטיבל עם פרס חבר השופטים ופרס הבימוי, על סרטו Buben.Baraban. בנמר לסרט ראשון זכתה הבמאית ההולנדית אורסולה אנטוניאק עם סרטה Nothing Personal, הפקה הולנדית-אירית אשר זיכתה גם את השחקנית הראשית, לוטה ורביק, בפרס השחקנית של הפסטיבל. הטריילר של סרט זה, כמו גם העובדה שהוא זכה בעוד ארבעה פרסים ממסגרות צדדיות של לוקרנו (פיפרצקי, המבקרים הצעירים ועוד) מסמן אותו כאחד הסרטים שאני הכי חם עליהם כרגע, והוא נראה מהפנט וחושני ביותר. אנטוניס קפטזופוליס זכה בפרס השחקן עבור תפקידו בסרט Akadimia Platonos, בבימוי פיליפוס טסיטוס היווני. בתחרות "במאי ההווה", זכה הסרט השוודי The Anchorage בבימוי אנדרס אדסטרום וסי.וו.ווינטר. בפרס חבר השופטים במסגרת זו זכה הסרט האיטלקי Piombo Fuso, בבימוי סטפאנו סבונה.
רשימת הפרסים המלאה, כולל קצרים וצלש"ים, נמצאת כאן.

זהו. נותר רק לחכות לפסטיבלים הבאים עלינו לטובה, ונציה וטורונטו, בהם לא פחות סרטים מסקרנים, והרבה יותר נוכחות ישראלית.

אסף קורמן (16/08/09)
kormanozen@gmail.com

חדש! קבוצת הפייסבוק של הטור - The KormanOzen Group

לטור הקודם

טור 10
חנוך לוין. בין דג מלוח לגירוד בישבן
היחיד בדיוידי ואחד מתוך שניים בכלל
יוסף כרמון ב“אשכבה“. קיטאנו?
You, the living. אנדרסון פוגש לוין
Concrete Revolution. אל העיר
She, A Chinese. זוכה לוקרנו
Nothing Personal. נמר לראשון