23/11/2017
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. King Gizzard
  2. Robert Plant
  3. Richard Dawson
  4. Jeff Lynne's ELO
  5. דודו טסה
חדשים בג'אז באוזן
  1. James Blood Ulmer
  2. Joe Henderson
  3. Ambrose Akinmusire
  4. Blue Note All-Stars
  5. Kamasi Washington
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הארוס וההרס
אנטי-כרייסט מפגיש גבר ואישה לקרב האחרון על חייהם, כשברקע מותו של ילד ומסביב יער רוחש תת-מודע. יצירה עמוקה ומורכבת? כתב השיטנה האולטימטיבי נגד נשים? כך או כך, סרט החודש של האוזן. ערן קידר צולל אל תהומות פון-טרייר

לאחר ההקרנה בקאן של אנטי-כרייסט, האולם נחלק לשניים: מוחאי כפיים ושורקי בוז. שום דבר לא חדש בכל מה שקשור לילד הגאון הנוראי של הקולנוע הדני, האיש שבמו ידיו החיה את הקולנוע של ארצו והפיץ את בשורת דוגמה 95.  אחרי האידיוטים, הממלכה, לשבור את הגלים, רוקדת בחשכה ודוגוויל, אפשר לומר שלארס פון טרייר הוא אחד האוטרים החשובים ביותר של מפנה המאה ה-20, מצטיין כמו היצ'קוק והרצוג בשילוב מעורר הערצה מחד ותמיהה  מאידך, בין גאונות לשערורייתיות. בסרטו האחרון, פון טרייר – חצוף שכמותו – מנסה לחצות עוד כמה גבולות, לקחת את האמנות שלו עוד צעד קטן לכיוון האימה.

מבקריו ימשיכו לטעון שהוא משתמש בקולנוע כפלטפורמה לביטוי רעיונותיו המיזנתרופיים והמיזוגניים, שהוא ממשיך במסורת הסדיסטית שלו להפנט המונים. אבל פון טרייר אינטליגנטי מדי בשביל לא להצליח להפוך טיעונים אלה על פיהם, או לפחות לערער את מוחלטותם. בידיעה שסרטיו תמיד זוכים לממטרי ביקורת מצד הפמיניסטיות, הוא מעמיד את מושג המיזוגניה כמוטיב חשוב בסרט, מתייחס לעוצמה הקמאית הכרוכה בנשיות על יכולת הילודה שלה, כמרכזית בחרדה הגדולה שחשים גברים בנוכחות נשותיהם. מצד שני, גם הוא וגם השחקנית שרלוט גינסבורג העידו שהדמות שמייצגת אותו הכי הרבה בסרט היא דווקא דמות האישה.

אז כן, פון טרייר מעמיד שוב במרכז הסרט משבר נפשי חמור של אישה, הפעם לאחר שזו איבדה את התינוק שלה (שנפל מהחלון עת הוריו הזדיינו באגרסיביות פואטית ובשחור-לבן, בחדר הכביסה). לאחר חודש במתקן פסיכיאטרי, בעלה, פסיכולוג במקצועו, מחליט להוציא אותה מהטיפול התרופתי שמונע ממנה להתמודד באמת עם האבל, כדי לטפל בה בעצמו. טעות נוראית - הן מבחינת הזוגיות שלהם, הן מבחינת האתיקה המקצועית לה הוא מחויב. כחלק מהתראפיה עליו לאפשר לה להרגיש את הכאב, לחוש אותו, לעמוד פנים אל פנים עם הפחדים הכי עמוקים שלה. התראפיה מובילה אותם למקום שהאסוציאציה החופשית העלתה כאתר שמעורר בה חרדה גדולה – היער בו בילתה עם התינוק בקיץ הקודם. השניים יוצאים לבקתת הנופש שלהם באמצע ההר המיוער, שהופך לזירת החצנה של כל מפלצותיהם.

"אנטי כרייסט", יותר מכל דבר אחר, הוא סרט-חלום, חיבור אימה יונגיאני, שניתן לקריאה מכמה זוויות. האינטרפרטציה המתבקשת מסופו של הסרט היא שמדובר בעצם בתיאור מהלך ההתבגרות של הגבר, אותו מגלם ווילם דפו, ושאולי לאישה יש תפקיד ארכיטיפי כמנגנון בלא-מודע שלו, כדמות ה"אנימה" (anima) השלילית שלו – זו שאוחזת בחובה את כל מה שמפחיד אותו באמהות, ושמובילה אותו אל מותו. האנימה כסוכנת של הטאנטוס (דחף ההרס) , היא זו שמקוממת רבים ממבקריו של פון טרייר, למרות שבסרטיו הקודמים, כשדמות האישה הייתה קורבן ליצר ההרסני של החברה הגברית-פטריארכלית – גם אז זכה למטר של הסתייגויות. בכל מקרה, נראה שיותר מכל הסרטים האחרים, וגם הוא מעיד על כך בעצמו, מהווה "אנטי-כרייסט" סרט תרפויטי של הבמאי, עת שקע בדיכאון עמוק לאחר צאת סרטו הקודם, הבוס הגדול. בשפת החלום, היער הוא סמל ללא-מודע, כמו גם מערות ומאורות, וגשרים מסמלים מעבר או הבנה או שינוי. אלה ועוד כמה בעלי חיים טעוני משמעות (איילה שיולדת, ציפור טרף וגוזליה, שועל מדבר) מרכיבים את המסע הסימבוליסטי של "אנטי-כרייסט", ומודגשים באמצעות סצנות בעלות אופי חלומי, בדומה לקולנוע של דייויד לינץ' או טרקובסקי (לו אגב מוקדש הסרט). הסיקוונסים הללו הם לא פחות ממרגשים.

מצד שני, יכול הסרט להתפרש כתהליך הידרדרות פסיכוטי של האישה, תוצר של דיכאון לאחר לידה, במהלכו היא מפתחת חרדה אקוטית מפני הרוע שמקונן בנפשה. תזה אוניברסיטאית שהובילה אותה לחקור את תופעת ה"ג'ינוסייד" – רצח מתודי של נשים בימי הביניים – מעלה אצלה שאלות מבעיתות לגבי אחריותן של הנשים עצמן להשמדתן כמכשפות או סוכנות השטן (מכאן שם הסרט). בעלה מנסה להבין את המקור לפרשנות המעוותת הזו שלה, שטומנת את האחריות לרצח הנשים על הנשים עצמן. סצנת המוות של הילד מקבלת ייצוג ויזואלי נוסף במהלך הסרט, בו מוטלת בספק העובדה שנפילתו הייתה תאונה. ניתן לחשוב שהאם הצעירה רצתה במות הילד שלה, אך אפשר גם לפרש את ה"שכתוב" הזה כמשהו שמתחולל בתוך נפשה, ושאין לו שום אחיזה במציאות. ואולי כאן טמונה השערורייה כולה - ביחס הישיר שמבטאת הגיבורה בין הפחד הגדול שלה מפני תוצר רחמה, פחד שעורר את רגשות האשם שלה ואת המשבר הנפשי אליו נקלעה, לרעיון שהרשע הזה טמון בנפשותיהן של הנשים באשר הן.

כשפון טרייר מעיד על הזדהותו עם דמותה של גינסבורג, הוא בעצם כורך באישיותו את שנאת הנשים שהיא מפתחת, ובכך בעצם מסכים עם הטיעונים שהוא שונא נשים בעצמו. אם כך המצב, מדובר בסרט שלפחות הכנות שלו אינה מוטלת בספק. למרות זאת, מתאר הבמאי את השנאה הזו, או ליתר דיוק את החרדה מפני הכוח הקמאי של האישה, כמצב פסיכוטי והרסני ולא כמצב טבעי, שפוי או רציונלי. בסופו של דבר מעלה הסרט על נס את קוסמוס האימה של הלא-מודע האנושי באשר הוא, ללא חלוקה מגדרית. הגבר והאישה נטולי השם של "אנטי-כרייסט" מהווים שני חצאים של אותו שלם. הדגדגן של האישה והזין של הגבר, שניהם מיוצגים גראפית בסרט, הם בעצם אותו הדבר ממש. במקום זה, שנמצא מעבר לסוגיית יחסי גברים-נשים, עומד האדם באשר הוא אדם מול החרדות הקיומיות שלו ומנסה להבין כיצד יכול להיות שהוא יציר האלוהים בעוד השטן אוכל אותו מבפנים. איזה מן אלוהים זה שמאפשר לרוע לעכב את התפתחותו הרגשית והרוחנית של האדם?  איזה מין אלוהים זה שמאפשר שנאת אם לילד שלה? ואולי השטן הוא התגלמות אלוהית בעצמו, בדיוק כפי שארוס וטאנטוס מתקיימים זה לצד זה בנפש האנושית, נאבקים לעד על הגמוניה, דנים את האדם, יצור חברתי שכמותו, לחיות לעד עם קונפליקטים.


ערן קידר (05/10/09)

אנטי-כרייסט. שני חצאים של אותו שלם
הסקס
המוות
הטעות הנוראית
הכאב
האימה היונגיאנית
הפחד
הרוע
הבמאי והשחקנית