סיפור הסרט מבוסס על כתבה מתוך השבועון "לייף" שעסקה בשוד כושל של סניף בנק בברוקלין. גיבוריו הגרוטסקיים של לומט יוצאים לשדוד בנק בלי לדעת בעצם מה הם צריכים לעשות. אחד השודדים קרוב לפיגור ורעהו עושה זאת כדי לגייס כסף לשם מימון ניתוח שינוי מין לחברו. במזג אוויר לוהט הם נתקעים עם בני ערובה מבלי לדעת מה לעשות עמם, כאשר על הבנק צרים כוחות משטרה רבים, אספסוף צמא דם, וגם מקומם של אמצעי התקשורת אינו נפקד... סיפורם המטורף והמזעזע בו-זמנית של צמד השודדים המגוחך, היכולת של סידני לומט להעמיד סצנות קצביות, המשחק הנפלא של אל פאצ’ינו הצעיר, הפתוס שמעורב בהומור - כל אלה הופכים את "אחה"צ של פורענות" לאחד הסרטים המשובחים שנוצרו בארה"ב בשנות השבעים
תקציר באדיבות סינמטק ת"א

סרטו של סידני לומט עוסק בשני שודדי בנק, המסתגרים בסניף ניו-יורקי, ולוקחים את עובדיו כבני ערובה. הסיבה למעשה אינה תאוות בצע לשמה, אלא נסיון להשגת מימון לניתוח שינוי מין לאהובו של גיבור הסרט, סאני (אל פאצ`ינו). לומט שלף את הבסיס לעליה מידיעה שהתפרסמה בעיתון, ולאורך כל הסרט הצופה מודע ל"אמיתות" הסיפור; ידיעה זו תורמת למתח המתקיים בסרט במספר רמות, ובעיקר המתח בין הריאליסטי (ידיעה מן העיתון) ובין התיאטרלי-בדיוני (השלמתה הדמיונית של הידיעה היבשה). הדמויות "נבראות" מתוך העובדות היבשות לפי מיטב המסורת של התיאטרון האמריקאי, וחלקו האחרון של הסרט מורכב בעיקר מדיאלוגים ארוכים בין הגיבור (פאצ`ינו) לדמויות הסובבות אותו. מתח נוסף מתקיים בין הגיבור האינדיבידואלי, החריג, ובין הכרך הסובב אותו: סאני הוא מרכיב קטן בסביבה. עם כל חריגותו ושונותו (המתבטאת בעיקר בסיבת השוד), הוא בעצם תוצר טבעי של מוזרות העיר, המאפשרת קיום ל"חריגים" כמוהו. העיר היא גיבורה וישות נפרדת בסרט, שמזינה את הדילמה המרכזית שלו. נושא "הכרך" העסיק מאוד בזמנו את הקולנוע האמריקאי ("נהג מונית", "הארי המזוהם", "קאובוי של חצות") וזוכה כאן לטיפול מעניין. בסרט יש מתחים בין צידיו הקומיים לדרמטיים - הוא נפתח כמעט כמו קומדית- בורקס, וככל שהעלילה מתקדמת, הוא הופך דרמטי יותר ויותר, כך שגם תנודות מצבו הרגשי של הצופה נע מהאבסורדי אל המלודרמטי - ולהיפך.
תקציר באדיבות סינמטק ת"א