בסוף שנות השלושים גילו יהודים שניסו להמלט מידי הנאצים שרוב דלתות העולם נעולות בפניהם. למרבה הפלא, היתה עיר אחת שלא דרשה ויזות כניסה - שנחאי, העיר ה"בינלאומית" שהיתה תחת כיבוש יפני. יהודים שידם השיגה זאת יכולים היו לחכור ספינות יפניות ולהפליג מזרחה דרך תעלת סואץ. למעלה מ-20,000 נצלו את ההזדמנות, והגיעו אחרי מסע מפרך אל אחת השכונות העניות ביותר בשנחאי. היהודים, עם המעילים הכבדים והתרבות האירופאית, מצאו את עצמם חיים בסביבה זרה לחלוטין, ב"רחובות שלא הריחו כמו שאנל 5". אבל, בעזרת הסינים, הם הצליחו עד מהרה ליצור לעצמם תרבות חיים מוכרת, עם בתי קפה, מועדוני ספורט ועיתונים. הם חיו כך עד שהחריפה המלחמה עם ארצות הברית והיפנים החליטו לרכז אותם בגטו. ההלם הגדול בא בסיום המלחמה. "הם היו מרוכזים ברחמים עצמיים", אומר אחד ההיסטוריונים, "וגילו שלמעשה חיו בגן עדן יחסית לאחיהם שנותרו באירופה".
תקציר באדיבות סינמטק ת"א