19/09/2021
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

האוזן השלישית בוחרת את סרטי השנה 

איזו שנה סוערת! כמעט כמו הויכוחים במשרדים שלנו. זאת היתה שנה הרפתקנית במיוחד, שנה של קוקטיילים קולנועיים, פורצת גבולות של סגנון וז'אנר, שנה של יצירי כלאיים וחוויות רב חושיות, של בידור שמתנהג כמו אמנות ושל אמנות שמתנהגת כמו בידור. כמעט נדמה שהשנה הקולנוע בכל העולם ניסה לפרק את עצמו ולהרכיב מחדש, למצוא הגדרות חדשות למושגים ישנים. לא ננסה להבין מה זה אומר על העולם של 2015 אבל לפחות על מסך הקולנוע (והטלויזיה) מצטייר עולם מבולבל, כועס, מפוחד, אולי גם קצת עצוב ובכל זאת מאוד אופטימי. עולם שיודע שיש דרך אחרת ונחוש למצוא אותה. (טקסטים: אבישי קרשין)


1
סרט השנה: White God / האל הלבן
(קורנל מונדרוצ'ו / הונגריה)
האל הלבן

לא פשוט להצדיק את הבחירה בסרט הזה כסרט השנה כי לא מדובר בסרט מושלם, או לפחות לא כמו סרטים אחרים ברשימה כאן למטה. את הויכוח הזה נשאיר פתוח כי האל הלבן אולי לא סרט מושלם אבל הוא לחלוטין קולנוע מושלם. קולנוע שמחווט מחדש את הצופה שלו, שעושה סלט מהמעיים שלו, שמנער אותו כמו כביסה רטובה. יש בו לא מעט רגעים חלשים ו/או מביכים אבל גם מספיק רגעים עוצמתיים בשביל למלא עשרה סרטים. ככה אנחנו אוהבים את הקולנוע שלנו, סוער כמו חיית פרא, לעיתים מטופש ולעיתים נועץ שיניים. זאת מעשיה שלא מיועדת לילדים (וגם לא לבעלי לב חלש) אבל כן משחזרת באופן פלאי ולא כל כך ניתן להסבר את הדרך הייחודית בה ילד רואה את העולם, בפשטות כואבת. המילים לא חשובות, התמונות והצלילים מספרים את הסיפור הארכיטיפי בחסכנות טקסטואלית ובעושר טקסטוראלי. הוא יכול להיות פנטזיה אפלה, אלגוריה חברתית, דרמה חדת שיניים או צ'יזבט הונגרי, היצירה החד פעמית שביים קורנל מונדרוצ'ו היא כל הדברים האלה ואף לא אחד מהם. למה אפשר לצפות מסרט שגיבוריו הם כלב וילדה, סרט שנראה כמו הסיוטים של האחים גרים, כמו רימייק של קרוננברג ללאסי? התשובה בשתי מילים: האל הלבן.



*
סדרת השנה: The Jinx / הג'ינקס
(אנדרו ג'רקי / ארה"ב)
הג'ינקס

הדמות הכי גדולה מהחיים שנראתה השנה על המסך, הכי מרתקת, הכי מגוחכת, מסקרנת, מעוררת בחילה ורחמים במידות שוות וזו שהכי קשה לקרצף החוצה מתוך הזיכרון, היא זו של רוברט דרסט בתפקיד עצמו. הוא מוסיף עוד כמה נקודות לזכות המציאות בתחרות נגד הדמיון. הוא והבמאי אנדרו ג'רקי, בעצמו דמות לא משעממת, של קולנוען שמתאהב ברוצח. ג'רקי הבין שהסיפור שנפל לידיו חי על הגבול בין התיעוד לבדיה והשכיל לטשטש את הגבול הזה עוד יותר. היצירה שלו מתנהגת כמו דוקומנטרי אבל היא בו זמנית מותחן משטרתי, סרט אימה, קומדיה שחורה ודרמה ביוגרפית. תוסיפו לזה את הסוף המצמרר וקיבלתם סיוט בחמישה פרקים.



2
Mad Max: Fury Road / מקס הזועם: כביש הזעם
(ג'ורג' מילר / ארה"ב+אוסטרליה)
מקס הזועם: כביש הזעם

בפרס הפתעת השנה זוכה ישיש בן 70 עם נשמה נצחית של ילד. ג'ורג' מילר, הבורא הלא רשמי של ז'אנר האקשן-ארט-האוס, נתן חופש מוחלט לדמיון הסוער שלו, דמיון שלא היה מבייש את חודורבסקי או בונואל ושמוכיח לכל הספקנים שאמנות אינה תלויית ז'אנר. כל פריים שלו מפוצץ בפרטים ורעיונות – הפסלים החיים של כלי הרכב והדמויות, הציוריות הפלסטית של הנוף המדברי ומחול השדים הבלתי פוסק שמטמטם את החושים. רק התסריט פשוט, כל כך פשוט שהוא הופך אוטומטית למיתולוגיה.



3
Jauja / ארץ שפע
(ליסנדרו אלונסו / ארגנטינה)
ארץ שפע

על רקע נופים דרמטים ועוצרי נשימה מייצר הקולנוען הארגנטינאי המבריק ליסנדרו אלונסו מחרוזת של ציורים חיים. זהו סרט מסע מדיטטיבי ומהפנט בצורה העמוקה ביותר, מהדהד את מיכלאנג'לו אנטוניוני או ורנר הרצוג של שנות השבעים. ביחד עם עיצוב וצילום מהיפים שנראו השנה, אווירה אינטימית ומופלאה ועם הפנים האקספרסיביות של ויגו מורטנסן הנהדר (שגם תרם לפסקול), מתקבל הסרט הכי איטי-הכי טוב של השנה ודוגמא חיה לקסם קולנועי.



4
Cobain: Montage of Heck
(ברט מורגן / ארה"ב)
Cobain: Montage of Heck

בואו נשים בצד את ההערצה לקורט קוביין ואת השאלה אם היא מוצדקת או לא, למי שמעוניין להציץ אל תוך נפשו ומוחו של אמן מיוסר, התיעודי הזה מספק הכל. גם חומרי ארכיון נדירים, גם מוזיקה טובה וגם במאי עם העדפה ברורה לשאלות על פני תשובות, במאי שיודע בדיוק מה הוא עושה. במרכז כל אלה ילד בלונדיני מיוחד, מורכב מאין כמותו, שנמחץ בין הצורך העמוק בהכרה ובין הפחד העוד יותר עמוק מהשפלה.



5
Inherent Vice / מידות רעות
(פול תומס אנדרסון / ארה"ב)
מידות רעות

אין סיכוי שפול תומס אנדרסון יוציא סרט שלא יכנס לרשימת סיכום השנה שלנו. אפילו כשמדובר בסרט לא קוהרנטי בעליל, שמבוסס על ספר שלא ניתן לעיבוד, אפילו בלי סיפור נראה לעין או דיאלוגים נהירים, אנדרסון מנצח בביטחון על זרם תודעה פסיכדלי שגם כשאינו מובן למוח, מובן לאיברים אחרים בגוף. כל בחירת ליהוק, כל מילה שנאמרת, כל שוט, מתחברים ליצירת מופת של אבסורד ומוכיחים שאנדרסון יכול לעשות קומדיית סטלנים וגם היא תהיה מבריקה.



6
Slow West
(ג'ון מקלין / בריטניה)
Slow West

שחקן ראשי נוטף כריזמה (מייקל פאסבנדר), נופים יפהפיים (ערבות קולורדו) וסצינות אלימות מסוגננות (בלי ספויילרים), מה עוד צריך מערבון בחיים? אלא שהמערבון הזה לוקח את כל המרכיבים המוכרים והאהובים של הז'אנר הותיק, מוסיף רגשות מכל הצבעים, מערבב היטב ומייצר מהם משהו חדש לחלוטין. משהו קסום, ניהיליסטי, עמוק ובעיקר מאוד מהנה. אם היינו מחלקים פרס לבמאי המבטיח של השנה הוא היה הולך לג'ון מקלין הבריטי.



7
Ex Machina / אקס מכינה
(אלכס גארלנד / בריטניה)
אקס מכינה

שתיים ממערכות היחסים היותר מורכבות של ימינו - יחסי אדם-מחשב ויחסי נשים-גברים - בסרט אחד שבלי למצמץ מתמודד עם שתיהן על שלל מורכבויותיהן ודרכן משרטט דיוקן יוצא דופן לדמותו של האדם ה(פוסט)מודרני. האווירה חונקת, העיצוב יפהפה והמשחק, של שלושה שחקנים בסך הכל, משובח. זה לא שאין בעיות בסרטו הראשון כבמאי של התסריטאי אלכס גארלנד אבל כמויות נדיבות של אומץ וחוכמה הופכים אותו לסרט המד"ב של השנה.



8
Wild Tales / סיפורים פרועים
(דמיאן סיפרון / ארגנטינה)
סיפורים פרועים

אף סרט השנה לא הצליח לתפוס את תחושת הזעם והתסכול שמעוררים החיים במאה ה-21 כמו סרטו המרושע של דמיאן סיפרון הארגנטינאי שמפגין כאן שליטה לא נורמלית במדיום הקולנועי. אוסף של סיפורים שמתעתעים בצופה בלי להרפות ולוקחים אותו לרכבת הרים היסטרית ומלאת פניות חדות כתער שכולה סאטירה נשכנית על המין האנושי. כמו כל רכבת הרים, יש כאן עליות וירידות, אבל כשהרכבת נעצרת הרגליים לא מפסיקות לרעוד.



9
Foxcatcher / פוקס קצ'ר
(בנט מילר / ארה"ב)
פוקס קצ'ר

בנט מילר השתמש בכל טקטיקה אפשרית כדי להוציא משלושת השחקנים שלו את המיטב ולעזאזל זה השתלם: שלוש מתצוגות המשחק הטובות של השנה, שלוש מהדמויות הטובות של השנה ותיאור עדין ומדוייק עד כדי כאב של אהבת אחים ומולה של חיים נטולי אהבה. לאורך כל הסרט מרחפת עננה של עצבות מורגשת לא מורגשת, שסודקת את הלב החל מהדקות הראשונות ועד הסוף הקשה. זה סרט מדכא במובן הכי עמוק ובריא של המילה, מהסוג שמרסק ומרומם בו זמנית.



10
את לי לילה
(אסף קורמן / ישראל)
את לי לילה

דרמה אמיצה, נבונה ובוגרת שכל רגע בה הוא זהב טהור. סרט הביכורים של בוגר האוזן השלישית אסף קורמן, שבשיתוף עם אשתו השחקנית-תסריטאית לירון בן-שלוש וחברתם הראשית-כשרונית דאנה איבגי (זוכת פרס אופיר על התפקיד) מגוללים סיפור מוחץ לב החובט היטב בשק הדמעות וממלאים את הדמויות ואת המסך בנשמה אדירה שצבועה בכל צבעי הקשת, תוך התחמקות אלגנטית מכל הקלישאות הרגילות. סרט רב תשבחות ופרסים ובצדק.



11
In The Basement / במרתפים
(אולריך זיידל / אוסטריה)
במרתפים

אולריך זיידל אוהב להתבוסס במיץ של הזבל של ההוויה האנושית, לכן אך טבעי שיתעניין במרתפים - המקבילה הביתית למעמקי הנשמה. בחזרה מבורכת לקולנוע תיעודי הוא מבקר, נטול פחד ועם קיבה מברזל, בכמה מהמרתפים היותר מוזרים שתזכו לראות בימי חייכם. התוצאה היא קרקס גרוטסקי, לרגעים מרגש, לרגעים מחלחל ותמיד אסתטי בצורה מחשידה. זיידל מסתכל לאנשים ישר בעיניים, אפילו כשהם מעוררים תחושת אי נוחות עמוקה ומוצא את הלב הפועם שלהם.



12
Kumiko, The Treasure Hunter
(דייויד זלנר / ארה"ב)
Kumiko, The Treasure Hunter

גם מסע פיזי וגם מסע רגשי אבל גם מסע קולנועי, מתוך הדמיון אל המציאות או להפך. סרט שנולד בתוך סרט אחר, פארגו הגאוני של האחים כהן, יש לו את הקוד הגנטי של אביו הרוחני אבל גם כמה תכונות ייחודיות רק לו, במיוחד דמותה של קומיקו בגילומה המופלא של רינקו קיקוצ'י. היא השגרירה שלנו בין העולם הקולנועי ובין העולם בו היא מתיירת. את העקבות בשלג שהיא משאירה מטשטשים קצב איטי, אווירה מכשפת ופסקול מאיים. אוצר של סרט.



13
Interstellar / בין כוכבים
(כריסטופר נולן / ארה"ב)
בין כוכבים

כשכריסטופר נולן בוחר להלחם ראש בראש עם סטנלי קובריק ברור מי יפסיד אבל גם ברור שזה יהיה הפסד מפואר. נולן לוקח אותנו למסע דרך חור התולעת של התת מודע שלו, בצד השני נמצא אקשן, מדע, שאלות פילוסופיות והרהורים רוחניים וגם את הסרט הכי מחמם לב (!) שנולן הוציא תחת ידיו. את הכל הוא עוטף עם העושר הויזואלי והרעיוני שהפך לטביעת האצבע שלו. סרט יפה מכל המובנים.



14
Nightcrawler / חיית הלילה
(דן גילרוי / ארה"ב)
חיית הלילה

מצחיק שהסיקוונס הכי מותח של השנה מופיע בכלל בסרט על עיתונאות, אבל דמות העיתונאי שיצרו הבמאי והתסריטאי דן גילרוי והשחקן והזיקית ג'ייק ג'ילנהול הוא לא חיה נפוצה, בדיוק כמו הסרט שמאכלס אותו, סרט שמחליף טונים ואפילו ז'אנרים כל עשרים דקות. הוא מצביע על כל מה שרקוב בשנות העשרה, מהדהד את המיטב מהקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, ועושה את כל זה בקול המאוד ייחודי שלו. וג'ייק ג'ילנהול, כבר אמרנו?



15
Leviathan / לוויתן
(אנדריי זוויאגינצב / רוסיה)
לוויתן

לוויתן של סרט. אנדריי זוויאגינצב עולה עוד מדרגה כקולנוען עם הסרט הרביעי שלו, יצירת מופת אלגורית במיטב המסורת הרוסית. זוהי דרמה עוצמתית שלא עושה חיים קלים, לא לגיבור שלה שלכוד בין מלתעותיה של מערכת ממשל מושחתת ולא לקהל שלה שלכוד בין טרגדיה הופכת קרביים ובין סאטירה מרהיבת עין. יצירה שהיא חשובה כפי שהיא טובה (ולהיפך).



16
גט: המשפט של ויויאן אמסלם
(רונית ושלומי אלקבץ / ישראל)
גט: המשפט של ויויאן אמסלם

לא הרבה יכולים לקחת דרמה קאמרית, שמתרחשת כולה בחדר אחד (די עלוב) ומתהדרת בשלל ראשים מדברים ולהפוך אותה ליצירה נדירה כפי שעשו רונית ושלומי אלקבץ. הם מלהטטים במיומנות דרמה נוגה וקומדיה של טעויות, כתב האשמה נגד ממסד דתי שמרן וכבוד למסורת היהודית, ביקורת חברתית וסיפור אישי. הסרט שלהם הוא בו זמנית גדול וקטן, ממש כמו המשחק של רונית אלקבץ המדהימה שמחזקת את מעמדה כאחת מדמויות המפתח של הקולנוע הישראלי.



17
Force Majeure / כח עליון
(רובן אוסטלונד / שוודיה+נורבגיה)
כח עליון

רובן אוסטלונד עושה מה שבא לו. קודם כל הוא מתחיל עם רגע השיא שלו במקום לשמור אותו לסוף (באחד השוטים החזקים של השנה). דבר שני, הוא לוקח את גיבור הסרט שלו ונוטל ממנו כל רמז לגבורה ומעל לכל, אין בו טיפת רחמים, לא לדמויות שלו ולא לצופים. מה שמוביל לסרט מאוד מוזר וקצת פגום אבל גם ליצירה מרושעת שלופתת אותך מהרגע הראשון והופכת דרמת יחסים משפחתית למותחן קומי אפלולי.



18
Birdman / בירדמן
(אלחנדרו גונזלס איניאריטו / ארה"ב)
בירדמן

אלחנדרו גונזלס איניאריטו לא היה מהבמאים האחידים בעולם, עד שפגש את הגאונות הוירטואוזית של הצלם עמנואל לובצקי והשניים העניקו חיים להוריקן הקולנועי הזה. מצד אחד הסקרנות האינטלקטואלית של הבמאי לגבי הנפש האנושית, מצד שני המצלמה בעלת הכנפיים של לובצקי שתופסת את הצופה באוזניים וגוררת אותו ברחבי הסרט. שני אלה ביחד עם צוות שחקנים מוכשר בטירוף וכמויות נדיבות של הומור שמים את בירדמן בדיוק באמצע בין בידור גבוה ואמנות גבוהה.



19
Inside Out / הקול בראש
(פיט דוקטר / ארה"ב)
הקול בראש

פיקסאר עברו את הגבול. אם עד עכשיו הם עשו קולנוע לילדים שמדבר גם למבוגרים, הקול בראש הוא לא רק סרט למבוגרים שמדבר גם לילדים, הוא סרט לילד שהמבוגר שכח מאחור כשהפך למבוגר. מסובך? לא נורא, החברים בפיקסאר יודעים איך להפוך רעיונות סופר מורכבים לפשוטים ולהמתיק אותם. בסרט הזה יש הכל: נוסטלגיה קיומית, רגשות מכל סוג אפשרי, אקשן מלהיב ובדיחות מקיר לקיר. ואפילו לא הזכרנו מילים כמו פסיכולוגיה ופילוסופיה... תענוג צרוף.



20
Mr. Turner / מר טרנר
(מייק לי / בריטניה)
מר טרנר

רק מייק לי יכול לקחת ז'אנר יבשושי ונטול דרמה כמו סרט הביוגרפיה ולהפוך אותו לאמנות. לי לא מנסה לייצר סרט ביוגרפיה טיפוסי, הוא בונה גלריה שמציגה תמונות מחייו של הצייר וויליאם טרנר. כל תמונה עשירה בפרטים וברגש, מועצמת על ידי הצילום והעיצוב הקפדנים ועל ידי יכולת המשחק האדירה של טימות'י ספול. לי מבקש סבלנות מהצופה שלו ובתמורה הוא נותן לו יצירה חד פעמית על יצירה ועל נפש האמן, ואת הסרט האישי ביותר של הבמאי הגדול.



 




בלאק פריידי באוזן השלישית

הנחות, מבצעים. שלל תקליטים חדשים, אייטמים בלעדיים של RSD בשישי השחורכולל אליס אין צ'יינס

חדשים באוזן

תקליטים חדשים ומוחדשים. טייק א לוק . כאן בדיוק

האוזן קונה אוספים של תקליטים משומשים

התקליטים תופסים אצלך יותר מידי מקום בבית?
רוצה להיפטר מאוסף הוינילים, הדיסקים וסרטי הדי וי די שלך?
עובר דירה? עוזבת ת'עיר? האוספים הישנים שלך ימצאו אצלנו בית.
לפרטים

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון