25/09/2018
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Wooden Shjips
  2. U2
  3. Mike Patton
  4. Kendrick Lamar
  5. אריק איינשטיין
חדשים בג'אז באוזן
  1. William Parker
  2. Peter Lemer Quintet
  3. Jeremy Pelt
  4. Wayne Escoffery
  5. Brad Mehldau Trio
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר



אנשי הרוק של האוזן השלישית בוחרים את אלבומי השנה שלהם
הערות: הסדר הינו רנדומאלי. הבחירות הן אישיות לגמרי. קראו זאת כזרם תודעה המכיל מגוון דעות וטעמים. חלק מהאלבומים שהתברגו לרשימה אינם זמינים כרגע בחנות והם צפויים להגיע שוב בקרוב


 
אלבום השנה של האוזן השלישית:
Peter Perrett ‎– How The West Was Won
Peter Perrett

רוק'נ'רול וסמים תמיד הלכו ביחד, פיטר פרט היה קצת שונה, הוא גם סחר בהם.. עם הרווחים הוא הפיק תקליט פרטי ב-1973 בשם England's Glory ,אלבום שניק קנט (אחד מעיתונאי הרוק האנגליים החשובים ביותר בשנות ה-70) היה בטוח שמדובר באלבום גנוז של Velvet Underground. כמה שנים לאחר מכן הקים פיטר את הOnly Ones שהיו שילוב של פאנק אנגלי מוקדם עם רוק קלאסי. ב-1982 התפרקו הOnly Ones, ההתמכרות של פיטר להרואין לא אפשרה ללהקה להמשיך יותר. פיטר נעלם מסצנת המוזיקה וחזר אליה במפתיע ב-1994 עם אלבום והרכב חדש שפעל במשך כשנתיים עד שבעיות הסמים שוב פירקו את הלהקה.. בעשור שאחרי הonly ones התאחדו ועשו הופעות קטנות כמו גם הופעות סולו זניחות. ביוני 2017 יצא אלבום סולו שני לפיטר פרט How the West was Won, אלבום אישי שמורכב מסיפורים קטנים על כל מה שעבר עליו ב-40 השנים האחרונות, האלבום זכה בכל סופרלטיב אפשרי, בכל מגזין מוזיקה באנגליה והלהקה (שכוללת את שני בניו של פיטר, אחד מהם היה הגיטריסט של Babyshambles ) סיימה בימים אלו טור באירופה ויוצאת לטור בארה"ב בקרוב.
קשה למצוא היום אלבומים כאלו, קלאסיים כבר משמיעה ראשונה, בעולם שמורכב מלהיטים וסאונדים "מעניינים". אלבום כזה שייך לזמנים אחרים ועומד בגאווה כתף אל כתף בכבוד עם Transformer של לו ריד, הגיבור הותיק של פיטר, 35 שנה אחרי שהקריירה שלו הסתיימה לכאורה פיטר פרט חזר כמנצח. האוזן בוחרת בפרט וביצירתו החדשה את אלבום השנה שלה, ולו בשל An Epic Story - שם השיר השני באלבום, שמספר בתנופה מוזיקלית ובחדות מכאיבה את הסיפור כולו של האלבום הזה, של היוצר הזה, אומן שהיה has been וחזר כמנצח עם מאסטרפיס מצמית לב, 35 שנה אחרי שהוספד, ונקבר ונכתש. וזהו אלבומו החדש.
מוטי כהן

(Domino Records)



 
LCD Soundsystem - American Dream
LCD Soundsystem

לאחר שתיקה של שבע שנים ופירוק מתוקשר בשנת 2011 חזרו השנה לסד סאונדסיסטם עם אלבום חדש. ג'יימס מרפי, מנהיג הלהקה שר על החלום ושברו, דיכאון, בדידות, חברים שהיו ואינם ובעיקר על איך זה להיות כוכב רוק כשגיל 50 כבר נמצא מעבר לפינה. והמוזיקה? עם השפעות של דייויד בואי, להקת קאן, טוקינג הדס, הניו ווייב והפוסט-פאנק של תחילת האייטיז אי אפשר לטעות. זו כנראה מסיבת הריקודים העצובה של השנה. וכמו שמישהו שר פעם "אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה". כששומעים את האלבום הזה אי אפשר שלא לרקוד. עם דמעות בעיניים, אבל לרקוד.
איתן טובי

(DFA/Columbia)



 
 
Rata Negra - Oído Absoluto
Rata Negra

ראטה נגרה (עכברוש שחור!) הם טריו ממדריד, חמושים בווייב שלא מהעולם הזה, השירים שלהם קליטים, פרועים ומרגשים אבל מחוספסים ובנויים בהקפדה. סוג של פאנק נלהב שרץ במדרגות. שימו לב למודולציה של ה"סי-פארט" בשיר "אל אוטומטיקה". עוד הוכחה לכך שדמיון וכישרון גוברים על הפקת מאה אלף דולר ואצבעות מהירות.
ישי ברגר

(LA vida es un mus)



 
Ehud Banai & Michael Chapman - EB=MC2
Ehud Banai & Michael Chapman

שיתוף פעולה בינלאומי/מקומי קסום בין מורה לתלמיד, מפגש בין שני מאסטרים של גיטרה ושל נפש. בנאי מעיד על עצמו שהוא מעריץ של צ'פמן עוד משנות השבעים והשפיע רבות על סגנון הנגינה שלו. ובאמת אפשר לשמוע באלבום הזה את הדי הפריטות שבנאי ניגן באלבומו פורץ הדרך "קרוב". כמו המשך טבעי של ה"כנאפה מתוקה" - לוקחים אותנו צ'פמן ובנאי לסיור במחוזות הפולק הפסיכדלי, זה שנשמע מדברי באותה מידה שהוא נשמע 'מסביב למדורה לילית' ביער מכושף. את רוב ההובלה לוקח צ'פצן בקולו החרוך, הדילני לפרקים, כשבנאי מעטר בגיטרה המזרחית שלו את מחול השדים שצ'פמן רוקח באצבעותיו. בשני השירים שבנאי שר בעברית אפשר להתענג על ההשראה המחודשת שקיבל בעקבות המפגש עם מורו. בצניעות האופיינית כנראה לאופיים של הצ'פמן&בנאי, הם מגישים לנו יצירת מופת קטנה שנוגעת במיתרי הנפש ומרעידה את הנשמה.
עופר טל

(נענע דיסק)



 
Sleaford Mods - English Tapas
Sleaford Mods

מדובר באחד מהצמדים היותר מעניינים מהשנים האחרונות. שני החבר'ה מייצרים מן היפ ביט לוקו רפטטיב גרוב עם טקסט משובח. מלוטש. הצמד מופיע בשנתיים האחרונות ברחבי הגלובוס ומצליח להביא סאונד איכותי ביותר. מפתיע מאוד. מין מינימליזם טוטאל רוקי-ניו וייבי. נע בין כמה קצוות, בכמה סגנונות, ובכל זאת סאונד מאוד מאופיין ונוכח. כנראה שיש שם נוסחה מנצחת. פשוטה וגאונית. מודרנית. מעניינת. בעיניי - שווה כל גרוש.
יורם הבר

(Rough Trade Records)



 
Body Count - Bloodlust
Body Count

"קניתי את האלבום הראשון שלהם בשנה שבו הוא יצא...עשרים וחמש שנה עברו ואני עדיין מת על הלהקה הזו. איזה כיף שהשנה יצא להם אלבום שנותן בראש, בדיוק כמו שצריך, אמנם מההרכב המקורי נותרו רק הגיטריסט ארני סי והזמר אייס טי אבל דווקא מהסיבה הזו אולי האלבום רענן, מודרני ובמילה אחת מומלץ!"
אורי זליכה

(Century Media Records, Sony Music)



 
Grizzly Bear - Painted Ruins
Grizzly Bear

דניאל רוזן לא שוקט על שמריו. קולו הקטיפתי משייט בעדנה גם באלבומם החמישי של הדובים. שיווק עכשווי ופסאודו מקורי (העלו טיזרים מסתוריים לערוץ הטיוב שלהם שקדמו לסינגל אשר הוזרם בחצות הליל, ברחבי העולם), מוזיקה חלומית והילת נסיכים, שאבו ערמה של שבחים וקהל אוהדים. האלבום Painted Ruins הוקלט משך שנתיים, בניו יורק ובלוס אנג'לס, תחת צל קריירת הסולו של רוזן והוא כנראה הטוב ביותר שלהם עד כה. (אם לא סופרים את Shields המושלם באופן מוגזם מ-2013 ). לחנים נוחים לעיכול, עיבוד ראוותני-אופייני, טקסטים אופטימיים, ביזראים, והקול הזה של רוזן - חוויה נודדת כאלונקה בשדה כלניות וכל פעם שהוא עולה אוקטבה והבס-קלידים תופסים ספיד, המרבץ הופך לערסל מענג.
אסא אופק

(RCA)



 
Kohti Tuhoa - Pelon Neljäs Valtakunta
Kohti Tuhoa

קוהטי טואה מפינלנד לקחו את העצה של "ספיינאל טאפ" והגבירו הכל עד 11.
באלבומם השני קוהטי טואה ממשיכים את הטירוף מהאלבום הראשון... מהירות סוטה, שירים קצרים והזמרת הכי זועמת ששמעתי ב 2017. אני בהחלט מתכוון להישאר צעיר לנצח עם ראטה נגרה וקוהטי טואה.
ישי ברגר

(Southern lord)



 
Childish Gambino - Awaken, My Love
Childish Gambino

דונלד גלובר זהו שמו האמיתי, גמבינו הילדותי זה הכינוי, והוא מביא את אלבום הקרוסאובר של השנה. כאחד שחצה את הקווים מההיפ-הופ (אחרי שכבר חצה אותם פעם אחת עם קריירת משחק מצליחה), גמבינו עוזב את הראפ וחוזר אחורה לגרובים של הנדריקס וג'ורג' קלינטון, גיימס בראון ופרינס. זה נראה כאילו הוא יורש את כולם ואת כולם. עוקף בסיבוב. יומרני יותר מאלבום הבכורה של לני קרביץ וFאנקי בשתי רמות יותר מכל המתחרים העכשוויים. צ'יילדיש גמבינו מגיש אלבום קונספט עטוף בעשן ובפנים רוק ונשמה פסיכדלית עדינה ויפהיפיה. מהלחישה הראשונה ועד הצעקות וקולות המקהלה גמבינו לוקח את המאזין למסע מיוחד בחלל הפנימי שלו.
עופר טל

(Glassnote)



 
John Andrews & The Yawns - Bad Posture
John Andrews

האלבום הזה הוא לא קוריוז מי יודע מה, אולם כל היופי הוא בכך שהדבר האחרון שהוא מתיימר זה להיות אחד כזה. הקלידן ג׳ון אנדרוז אסף את חבריו המעושנים והחמודים (זו הפעם השנייה, אלבומם הראשון יצא לפני שנתיים) והלך להסתגר עמם בסלון של סבא שלו (!) בניו ג'רזי, יחד הקליטו בפנאן שירים פשוטים ויפים אותם שחררו לעולם בלייבל של Woods, להקתו הקודמת המעולה. והשיט הזה ממכר, ממכר לאללה. הגיטרות מרחפות ברוקנרול גרובי וזורם, המזג טוב, וכל הזמן מורגש מן אפקט בשירה של אנדרוז שגורם למילים כמו להיבלע ולהתמסמס באיזה פלצט ציני-חולמני. גם אם אתה לא תמיד מבין את המילים, אתה מוצא את עצמך שר איתו בג'יבריש כמו טמבל ומחייך לכל האורך סתם כי זה כיף.
מתן אלחדיף

(WOODSIST)



 
Prince and The Revolution - Purple Rain Deluxe Edition
Prince and The Revolution

לפני יותר משלוש שנים עולם המוזיקה נרעש מהידיעה על חזרתו של פרינס לוורנר ברדרס. במסגרת ההכרזה וההבטחה לשני אלבומים שיצאו עוד באותה שנה, הובטחה גם מהדורת דלוקס לאלבום הפריצה של הנסיך משנת 1984. השנה, בעיכוב של 3 שנים ושנה לאחר מותו של הגאון הסגול מהדורת הרי-אישו הזו סוף סוף יצאה. מעבר לשיפור המשמעותי באיכות הסאונד של האלבום נוסף גם דיסק שלם של קטעים מהכספת של פייזלי פארק. קטעים שראו אור לראשונה השנה באופן רשמי. "The Dance Electric", "Love And Sex", "Wonderful Ass", "Possessed" הם קטעי אלקטרו-פ'אנק מבוססי סינתיסייזרים ומכונות תופים שלא ישאירו את הישבן שלכם אדיש. הלב יתרחב והאוזניים ישתאו אל מול היופי האצור בקטעים כמו "Electric Intercourse" ו"Father's Song". אל תפספסו את המהדורה הזו, רליס חשוב שנותן הצצה אל יצירתיות של אמן בשיא כוחו. מהדורת הדיסק הכפול כוללת את האלבום בסאונד משופר ואת הדיסק עם הקטעים מהכספת. מהדורת ארבעה הדיסקים כוללת בנוסף לשני הדיסקים שצוינו לעיל גם דיסק עם גירסאות מורחבות לסינגלים שיצאו מהאלבום ושירים שיצאו רק כבי-סיידס לסינגלים + DVD עם הופעה מלאה מסיבוב ההופעות של "גשם סגול".
איתן טובי

(Warner Bros/NPG, 2017)



 
Spoon - Hot Thoughts
Spoon

הזמן טס. חלף חצי יובל (25 שנים ) להרכב הנפלא הזה, ועדיין הם מצליחים לנפק סאונד מתפתח, אווירה אלקטרונית רוקית אלטרנטיבית במלוא הדרה. זה תמיד נחמד לגלות שלא נס ליחו של הרכב.
יש משהו יפה בשילוב של רכות ואפילו מן אקוסטיות עם רוק דוקר. מאחר ובימינו יש הרבה מאד חומרים מוזיקליים ברמה גבוהה, אני בוחר לציין אותם במיוחד בתור משהו ממש ממש טוב. כל כך טוב שאפשר להתחיל מהאלבום האחרון וללכת אחורה ולגלות כמה הם טובים, מורכבים ונגישים. מ ו מ ל ץ מאוד.
יורם הבר

(Matador)



 
ספוטניק היי פי - Sputnik Hi Fi
Sputnik Hi Fi

אלבום בכורה צנוע וממזרי ללהקת הרגאיי המקומית. בעברית מוזרה עם מבטא רוסי נוכח, מזייף אדיק מיטגרץ הסולן שירים סאטיריים על החיים בישראל של היום, על הרגעים הקטנים של האזרח הפשוט וגם על הקונספירציות הגדולות של האנושות וה"חיים על המאדים". אלבום קטן שמעלה חיוך גדול למי שמקשיב למילים. מקצבי הרגאיי מנוגנים לייב ומופקים סטייל ג'מאייקה של שנות השבעים, וגם כתוספת מרעננת - משולבים שלושה קטעי "דאב" - גרסאות מיוחדות לשירים ללא הטקסט בדרך כלל, שבהן הסאונד והקצב מקבלים את הבמה. אלבום מעורר למאזין הער.
עופר טל

(קמע)



 
Richard Dawson - The Peasant
Richard Dawson

ריצ׳רד דוסון לא מרגיש מאוד בנוח עם תווית מוזיקאי הפולק שמודבקת לו באופן פבלובי כמעט. ״הכל, רק לא זה!״ השיב בביטול באחד הראיונות האחרונים כשנתבקש להתייחס לקו הסגנוני באלבומו האחרון. נראה שבצדק. המוזיקה באלבום הזה רחוקה מדי מלהיות נתונה להגדרה או להסבר. אם בכל זאת נשבור את הראש וננסה, נגיע לתמהיל משונה ומיוחד בין פולק בריטי קלאסי-ארכאי, גוון קול המזכיר את רוברט וואייט, דרך נגינת גיטרה אקסצנטרית ואגרסיבית שמזכירה במקצת נגנים כמו ג׳ים או׳רוק. אבל נניח רגע להשוואות; דוסון פשוט לא דומה לשום דבר ששמעתי מעודי, והוא מגיש לנו אלבום קונספט מושקע ושלם המשדל בכישרון וברגישות אלגוריות ונרטיבים עממיים, מאהבה למלחמה, להעברת מסרים אוניברסליים הרלוונטיים לתקופה המוזרה בה אנו חיים. מעין דה-קונסטרוקטיביזם מוזיקלי-אנושי המקנה הצצה לעולמו הפנימי המסועף של עוף מוזר שרעיונותיו הפילוסופיים לא פחותים מרעיונותיו המוזיקליים. אלבום השנה? מאלבומי העשור!
מתן אלחדיף

(Weird World)



 

 
The War on Drugs - A Deeper Understanding
The War on Drugs

מי שמחפש הוכחה לסינרגיה בין אמן טוב ללייבל טוב קיבל השנה דוגמא ארוזה יפה וקשורה בסרט. The War on Drugs עשו אחלה אינדי-רוק גם בשלושת האלבומים הקודמים שלהם אבל ההבדל בין "אחלה" ל"אלוהים אדירים איזה יופי זה!" כנראה מסתובב במסדרונות של אטלנטיק רקורדס, שהפיקו ללהקה המיוחדת הזאת את אלבום מס' 4. הייחוד מגיע מהפרונטמן/כותב השירים אדם גרנדוסייל (או אדם גרנופסקי כמו שאמא קוראת לו), לשעבר הגיטריסט של קורט וייל, לשהווה אלכימאי שיודע להפוך רגש טהור למילים ומלודיה, ולהפך. יש בו רגישויות טקסטואליות של פולקיסט מתור הזהב של הפולק ועושר מוזיקלי מהסוג שמוחק לגמרי את המציאות ושואב אותך לתוך נהרות סאונד שיכולים תיאורטית להתפתל לעד. הוא פרפקציוניסט, בלשון המעטה, ואטלנטיק נתנו לו את הגב ואת החופש שמגיעים רק לפרפקציוניזם מהסוג שלו. שחיה נעימה.
אבישי קרשין

(Atlantic Records)



 
בונוס: ז'אן קונפליקט - Jean Conflict
Jean Conflict

הוצאה מחודשת שבלטה השנה יותר מכל 'שליפות הקטלוגים' היא מהדורת הויניל הכפול לשני האלבומים היחידים של ז'אן קונפליקט (2XLP). הסיפור של ז'אן קונפילקט התגלגל משך שנתיים בעיצומו של הפאנק תוצרת ליקוויד וקולנוע דן, בין 1983-85, כשפורטיס היה על הקו בין תל אביב למינימל, ובין לבין הוא ניגן עם חברו ל'כרומוזום' רונן בן טל. (ההוא שבהמשך יוציא את אלבום המופת "תיקיות" ויקים את אור כשדים). שניהם חברו לבסיסט יקי "חדק" אבימור וביחד עם ה מתופף של אותה תקופה ז'אן ז'ק גולדברג (הקליק, הפליטים, פורטיס של אחרי ועוד אין ספור הרכבים) קמה לה ז'אן קונפליקט. הם לא פעלו סדיר, הופיעו פה, הופיעו שם, לא הופיעו בכלל ולבסוף הונצחו בשני אלבומים - אחד מהופעה והשני מספר קטעי אולפן (ההקלטות שסימלו את ההתחלה של אולפני DB המפורסמים) ועוד כמה בהופעה. גל חדש מתערבב עם פאנק רוק גיטרות וגם קריצות מינימל לא חסרות שם. זה נכון שהשירים לא אחידים ברמתם אבל היהלומים מנצנצים היטב. ביניהם אפשר למצוא שם מיתולוגיות כמו Exercise, One Day I Smile ו Special Guest וההוצאה המחודשת עושה להם נפלאות ומעלה צמרמורות, ופרט לארבעת המוזיקאים הנ"ל אפשר למצוא שם גם אורחים כמו ברי סחרוף, מלכה שפיגל ואפילו תמר גלבץ.
One Day I Cry And One Day I Smile שר בן טל ב ה 'להיט' של ז'אן קונפליקט - היום זה בהחלט יום שבו איי סמייל.
טקסט אורח: חגי לזר

(זהב שחור)








כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון