12/12/2018
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Arthur Brown
  2. Howard Jones
  3. Marianne Faithfull
  4. Lady Gaga
  5. Useless ID
חדשים בג'אז באוזן
  1. David Murray/Saul Williams
  2. Sam Jones
  3. Pete La Roca
  4. Curtis Counce
  5. Perelman – Shipp
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

חמישים חמישים

לרגל חגיגות היובל ליצירה המפורקת ההיא של הביטלס, שהיתה גדולה מסך ארבעת חלקיה, שהתחילה במדיטציה ונגמרה בבתי המשפט - יוצא מחדש האלבום הכי לבן בתולדות המוזיקה, אך האם הוא עומד במבחן הזמן? מני ארנון עוצם עיניים ועף

מני ארנון (22/11/18)
 
white album

ביום הולדת 13 אמא שלי החליטה להפתיע אותי ואפתה לי עוגה בצורת תקליט. אחותי הקטנה נשלחה לברר איתי איזה אלבום אני הכי אוהב, ומה הצד האהוב עלי, כדי שיוכלו להוסיף את הלייבל המתאים במרכז העוגה. הבחירה נפלה על הצד השני של "אבי רוד" של הביטלס. כל כך לא מתחשב מצדי לבחור את הצד של האלבום של הביטלס עם הכי הרבה שירים - 11 בסך הכל.


כמה חודשים אחר כך הפייבוריט שלי כבר הפך להיות הצד השלישי ב"אלבום הלבן" של הביטלס, זה שארוג שתי וערב מצד אחד בשירים אובדניים, על סף טירוף חושים ושחרור מיני - Birthday, Yer Blues, Everybody’s Got Something to Hide…, Helter Skelter - ומצד שני משירים מלודיים וקסומים, כמו Mother Nature’s Sun, Sexy Sadie, Long Long Long. חשבתם שהפיקסיז המציאו את טכניקת Loud-Quiet-Loud, אז זה שהביטלס הקדימו אותם ב-20 שנה.


אם איל שני היה מבקר מוזיקה הוא בוודאי היה אומר על "האלבום הלבן", שיצא השבוע לפני 50 שנה, שהוא "משחק נהדר בין מרקמים". זה נכון, אבל מה לגבי התוכן? האם הוא מוצלח באותה מידה?


קודם לתכנן
הביטלס חזרו מהמסע למהרישי בהודו עם הרבה שירים חדשים. לנון כתב הכי הרבה - 15- אחרי ששנה קודם לכן סיפק ללהקה מעט חומרים באופן יחסי (אבל אילו שירים אלה היו – Strawberry Fields, A Day in the Life, Walrus), מקרטני כתב שבעה והריסון חמישה. כל השירים האלה בוצעו עם גיטרות אקוסטיות בביתו של הריסון בעיירה אישר (Esher) - פרבר של לונדון - בסוף מאי 1968. בביקורת שהופיעה על האלבום לפני מספר ימים במגזין הכלכלי "פורבס" נכתב שזו הדרך הנכונה לבנות עסק - קודם צריך לתכנן. הביטלס עשו זאת והיו קשובים אחד לשני לפני שהחל הטירוף של ההקלטות.


שיעורי הפריטה בגיטרה אקוסטית שקיבלו חברי הלהקה מדונובן במהלך שהותם בהודו עזרו להקלטות הדמו להישמע מצוין. השירים של לנון אישיים מאוד וחלקם מתחברים לקריירת הסולו שלו, שהחלה שנתיים לאחר מכן. הוא שר בין היתר על האכזבה מהמהרישי (Sexy Sadie), על אמו המנוחה (Julia) ועל יוקו אונו (Monkey). העיבודים של מקרטני - Blackbird, Mother Nature’s Son - נשמעו הכי בשלים ומוכנים להקלטה, אבל השירים של הריסון היו כנראה המרגשים ביותר.


את הלהיט של הריסון מהאלבום הלבן - While My Guitar Gently Weeps - תמיד העדפתי בגרסה האקוסטית. חוץ ממנו ו-Piggies, אפשר למצוא עוד שלושה שירים שלא נכנסו לאלבום: Sour Milk Sea - שנמסר בהמשך לזמר ג'קי לומקס והוא שיר פופ מצוין; Circles - שנכנס בסופו של דבר לאלבום Gone Troppo מ-1982 הוא שיר פסיכדלי נהדר ויוצא דופן משאר הדמואים בכך שהוא כולל נגינה מטרידה באורגן (שמזכיר צליל של הרמוניום) ללא גיטרה אקוסטית; ו-Not Guilty - שהריסון ניסה באינסוף טייקים באולפן יחד עם הביטלס עד שהצליח באלבום הסולו שלו George Harrison מ-1979.


"האלבום הלבן" יוצא כעת מחדש בכמה פורמטים. בתקליטים - בפורמט של שניים או ארבעה, כשהשניים כוללים את המיקס החדש של ג'יילס מרטין, בנו של מפיק האלבום, ג'ורג' מרטין, והארבעה כוללים גם את הקלטות הדמו. בדיסקים יש גם שתי גרסאות: אחת כוללת שלושה דיסקים - האלבום + הדמואים - והשנייה כוללת שישה דיסקים ובלו ריי עם חזרות מהאולפן ומיקסים נוספים. שבעה מהדמואים כבר הופיעו באלבום האנתולוגיה השלישי של הביטלס מ-1996, אבל הם נשמעים הרבה יותר טוב בהוצאה החדשה.


משלום ואהבה להמולה וזעם
הקטע הראשון מהחזרות שמופיע בהוצאה המחודשת - טייק 18 מ-Revolution 1 של לנון - הוא אולי המעניין והמרגש מכולם. השיר Revolution היה השיר הראשון שבו הביטלס התייחסו למצב הפוליטי: ההפגנות בלונדון נגד מלחמת וייטנאם, מרד הסטודנטים בפריז והרצח של מרטין לותר קינג ושל בובי קנדי שינו את האווירה בעולם מ"שלום ואהבה" להמולה וזעם.


הביטלס מאלתרים ומג'מג'מים עשר דקות, במהלכן לנון צועק Alright במגוון צורות עד אובדן חושים. הקטע גם כולל מעבר בין תחנות רדיו, שיר בערבית שמנוגן ברקע ודיבורים של יוקו אונו. בסוף הקטע שומעים אותה אומרת את המשפט "He become naked" (אפשר רק לדמיין למה היא אומרת את זה). האלתורים האלה הם לב לבו של הקטע הכי ניסיוני באלבום - Revolution 9 של לנון - שהוא קולאז' של הקלטות שמנסה לתאר מצב מאיים של מהפיכה ושופך אור נוסף על הרצועה הכי אוונגרדית שהביטלס חתומים עליה.

white album

כמו הביטלס, גם המוזיקה של הרולינג סטונס ב-1967 היתה פסיכדלית והתרחקה משורשי הבלוז. בתחילת אותה שנה הם הוציאו אלבום פופ מתוחכם בשם Between the Buttons, ולאחר מכן את הסינגל הפסיכדלי והציני We Love You/Dandelion, בעקבות ההסתבכות שלהם בפרשיית סמים (לנון ומקרטני מתארחים שם בקולות רקע). בסוף אותה שנה הם הוציאו את האלבום Their Satanic Majesties Request, שהושפע בין השאר מסרג'נט פפר, אבל כלל גם השפעות של מוזיקה אקזוטית.

ב-1968 גם הסטונס, שבדרך כלל נמנעו מלעסוק בפוליטיקה, החליטו להתייחס למצב ועל הדרך לחזור לרוקנרול ולשורשי הבלוז ויצרו את המוזיקה הכי טובה שלהם מאז שהוקמו. שני שירים של הרולינג סטונס מאותה שנה מחוברים מאוד לאווירה הזאת. הראשון, Sympathy for the Devil, שהושפע מספרו של בולגקוב "האמן ומרגריטה" או "השטן במוסקבה" כפי שנקרא באותה עת, הוא שיר מצמרר שכולל צרחות של ג'אגר, מקצב לטיני וסולו גיטרה לא אופייני של קית' ריצ'רדס. השיר מתחיל מהצליבה של ישו ומסתיים ברציחתם של ג'ון ובובי קנדי. הסטונס המשיכו להשתמש באפקט הפחד והאימה ביצירת המופת שלהם Gimme Shelter שהופיעה באלבום Let It Bleed ב-1969.

השיר Street Fighting Man נכתב בעקבות הפגנה במארס 1968 בלונדון נגד המלחמה בווייטנאם שג'אגר השתתף בה, והוא כולל את אחד הריפים הכי גדולים של הסטונס ועוד על גיטרה אקוסטית. כמו לנון בשיר Revolution, גם ג'אגר לא יכול היה להתעלם מאווירת המחאה, אבל שניהם, לפחות בשלב זה, נמנעו מלהיות חלק ממנה. "מה יכול לעשות זמר חוץ מלשיר בלהקת רוק, כי בלונדון הישנונית אין מקום לאיש קרבות רחוב". האלבום Beggar’s Banquet שכלל את שני השירים הללו יצא שבועיים אחרי "האלבום הלבן", בתחילת דצמבר, 1968 והחל את התקופה הכי טובה של הסטונס שנמשכה עד 1972. היציאה של האלבום התעכבה כמה חודשים בגלל מאבקים משפטיים עם חברת התקליטים בנוגע לעטיפת האלבום. הסטונס רצו שעל העטיפה תתנוסס תמונה של חדר שירותים עם כתובת גרפיטי בוטות. חברת התקליטים התנגדה - ולבסוף יצאה עטיפה לבנה עם שם האלבום והלהקה באותיות שחורות. במלים אחרות, זה היה "האלבום הלבן" של הסטונס, ששוב העתיקו מהביטלס, הפעם באמת בלי להתכוון (שנים לאחר מכן יצאה באופן רשמי גם העטיפה המקורית).

לנון ומקרטני למרות הכל
"האלבום הלבן" כולל שיא של ארבעה שירים של ג'ורג' הריסון (כולל Long Long Long הנהדר). אבל בסופו של דבר, גם באלבום הזה הסיפור המרכזי הוא זה של לנון ומקרטני - החברות, התחרות, הקנאה, הדמיון והשוני. בסך הכל יש ללנון ומקרטני 25 שירים ביחד באלבום.

מקובל לחשוב שב"אלבום הלבן" לנון ומקרטני חיו בעולמות מרוחקים, אבל גם כאן, כמו באלבומים קודמים, אפשר לזהות צמדי שירים שלהם שמושפעים אחד משני. באופן לא מפתיע, לנון משפיע על מקרטני בשירי ה-Loud, מקרטני משפיע בשירי ה-Quiet. גם לנון וגם מקרטני מצאו את אהבות חייהם באותה תקופה: יוקו אונו ולינדה איסטמן. ההתאהבות ביוקו השפיעה מאוד על היצירה של לנון, שחזר להיות חיוני ושופע אנרגיות. מקרטני, שנדבק ככל הנראה מהאווירה שהשרה לנון, חזר להשפעות של ליטל ריצ'רד ולשירה אקסטטית בלא מעט שירים באלבום, לפעמים עד כדי טירוף חושים.

השיר Helter Skelter של מקרטני, משדר אווירה של אימה אפוקליפטית והיא מתכתבת באופן ברור עם שירי ה-Revolution של לנון. הגרסה של Revolution שיצאה בצדו השני של הסינגל Hey Jude היתה מלאה באפקטים של "דיסטורשן" על הגיטרות. השיר Helter Skelter הוא, לדעתי, אם לא הגרסה של מקרטני למהפכה אפוקליפטית אז לפחות תשובה מוזיקלית ל-Revolution וזאת למרות הטענה של מקרטני שהשיר נכתב בעקבות אכזבתו מהשיר I Can See for Miles של The Who, אחרי שמנהיג הלהקה, פיט טאונסנד, אמר בראיון שמדובר בשיר הכי כבד שלהם.
white album

דמות האב - האמרגן בריאן אפשטיין - הלכה לעולמה והגבולות פחות ברורים מפעם. מקרטני ענה לג'ורג' מרטין בגסות אחרי שזה העיר לו על מפגן ווקאלי חלש ולנון גילה מחדש את חדוות הסקס הודות ליוקו אונו, וחזר לנגן בגיטרת קצב במלוא התשוקה. השיר של לנון Everybody’s Got Something to Hide Except Me and My Monkey, שכולל חזרה אינסופית על המילים come on, ככל הנראה עם הקונוטציה המיניות שלהן, הוא הדוגמה הכי מובהקת לכך. השיר של מקרטני Why Don’t We Do It in the Road, שהקליט רק עם רינגו (עובדה שעוררה את זעמו של לנון) הוא התשובה ללנון. מצחיק שמקרטני אמר שהשיר נכתב בעקבות צפייה בזוג קופים מתנים אהבה באמצע הדרך בהודו.

Good Night בביצוע רינגו סטאר סוגר את האלבום. מאחר שהקרדיט לשיר הוא ללנון/מקרטני רבים מהמרים שזה שיר של מקרטני. אבל האמת היא שהשיר נכתב על ידי לנון לבנו ג'וליאן אחרי הגירושים מאשתו סינתיה באותה שנה. לנון התרשם מהרגישות של מקרטני בשיר Hey Jude ומהעובדה שפול דאג לבנו של ג'ון ברגעים הקשים שלו. על רקע זה הוא החליט ככל הנראה לכתוב שיר ערש לג'וליאן, שיעודד את רוחו. אבל לנון לא היה מסוגל לשיר את השיר הזה מבלי לגלוש לציניות ולכן העביר את השרביט לרינגו. בחזרות באולפן בהוצאה המחודשת המורחבת אפשר לשמוע את ג'ון בגיטרה ואת כל חברי הלהקה שרים את השיר בהרמוניות. שיר נוסף שהיה קשה ללנון להקליט, אבל נכנס לאלבום בסופו של דבר, היה Julia - על אמו שמתה כשהיה בן 16. אולי זו הסיבה לכך שזה היה השיר האחרון שהוקלט לאלבום.

השיר Child of Nature של לנון הוא התשובה ל-Mother Nature’s Son של מקרטני. השיר כולל לחן שהוצמד למלים אחרות לגמרי בשיר Jealous Guy, שהופיע שלוש שנים מאוחר יותר באלבום הסולו של לנון, Imagine. המלים של Child of Nature נאיביות להחריד ומאוד לא אופייניות ללנון. כמו ב-Good Night, גם במקרה הזה לנון ויתר בסופו של דבר, והשיר בכלל לא יצא באלבום ומופיע רק בהקלטות הדמו. בשיר Jealous Guy יש אולי גם הודאה אירונית של לנון על כך שהוא מקנא במקרטני על היכולת שלו להיות סנטימנטלי.

האלבום שלהקות השוליים אוהבות
"האלבום הלבן" הוא אולי האלבום הכי שנוי במחלוקת בקטלוג של הביטלס. ג'ורג' מרטין ניסה לשכנע את הארבעה לוותר על חלום האלבום הכפול ולהסתפק באלבום בודד עם כל השירים הטובים - ויש מעריצים רבים שמסכימים איתו. אבל יש איכות מיוחדת לאלבומים כפולים, ודווקא עודף השירים והעובדה שהביטלס הרשו לעצמם להשתטות ולהתפרע יותר מהרגיל, הופכים אותו לאחד האהובים בתולדות הלהקה. "האלבום הלבן" הפך לשם נרדף לאלבומים כפולים שבהם ניתן להשתטות ולתת ביטוי מיוחד לכל אחד מחברי הלהקה. אחד מהם הוא האלבום השלישי של להקת Pavement האמריקאית, Wowee Zowee, שיצא ב-1995. גם הוא זכה לביקורות פושרות כשיצא אבל כיום הוא קלאסיקה.

ההתפרעות הזאת גרמה לכך שלהקות פוסט פאנק וגל חדש ביצעו חלק מהשירים שבו. סוזי והבנשיז ביצעו באופן נהדר את Dear Prudence וגם את Helter Skelter; להקת The Feelies האמריקאית ביצעה באלבום הבכורה המצוין שלה Crazy Rhythms מ-1980 את Everybody’s Got Something to Hide; להקת Bardo Pond, שביקרה בארץ לפני מספר שנים, הקליטה את Cry Baby Cry.

הודות לאפקט ה-Loud-Quiet-Load – לא פלא שהפיקסיז וגם הברידרז של קים דיל, הבסיסטית של הפיקסיז, הקליטו קאברים לשירי האלבום. בלק פרנסיז, סולן הפיקסיז, התלהב כמובן מהנונסנס של Wild Honey Pie של מקרטני, והבירדרס ביצעו את אחד השירים הכי יפים של לנון מהאלבום, Happiness is a Warm Gun.
בסופו של דבר "האלבום הלבן" מכסה את אחת התקופות הכי יצירתיות של הביטלס. יחד עם כל הבונוסים החדשים, הוא מרתק יותר מאי פעם.

* פורסם לראשונה באתר הארץבבלוג אוזן קשבת של מני ארנון
 **
ההוצאה המחודשת של האלבום הלבן (LP+CD) על מגוון מהדורותיה איננה זמינה בישראל כרגע. ניתן לייבא דרכנו (יקר בהחלט). המהדורה "הרגילה" זמינה 03-6215215 | 04-8360219   
 




די וי די חדש: הקדמונים עושים לנו בית ספר (לכדורגל)

האוזן השלישית מוציאה לאור את 'הקדמונים'. די וי די חדש, של יוצר האנימציה המחונן ניק פארק (מרד התרנגולים, וולאס וגרומיט). הסרט מתרחש על רקע מאבק בין אנשי תקופת האבן ואנשי תקופת הברונזה ויוצא בטיימינג מושלם לחנוכה הקדמונית אף היא. תרגום+דיבוב עברי

סרטים חדשים - דצמבר

ווס אנדרסון אוהב כלבים, ניקולס קייג' נוקם עם סטייל, יואן מקגרגור מתאהב ברובוטית ורופרט אוורט עושה את אוסקר וויילד. סרטים חדשים לכריסטיאן פצולד, רומן פולנסקי, הונג סאנג סו וקיושי קורוסאווה. תיעודיים על וויטני יוסטון, חיים ארלוזורוב ומר רוג'רס ומבול של סדרות. לרשימה המלאה

הבלתי רשמיים – להקרנה פומבית בלעדית

סרטו הראשון של אלירן מלכה שחתום על הלהיט "שבאבניקים" – נשאר תחת כנפי השכינה והדת – דרמה קומית בכיכובו של שולי רנד, בהופעה מרשימה כאזרח קטן שחולל שינוי גדול. בלעדי לזמן מוגבל – לרשימה המלאה

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון